כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
דצמבר, 2006

עורכת: שרית שץ
יועץ: פרופ' יוסי גמזו; יועץ: דודי בן עמי

בימים אלה מלאה שנה להיווסדו של החוג לשוחרי שירה. פעילותו המגוונת עוררה הדים ומשובים מרגשים ביותר, מכלל חלקי ציבור אוהבי השירה, יוצרים וקוראים כאחד.
בשעה טובה ובמזל טוב, צועד את צעדיו הראשונים, הירחון המקוון "עיין ערך שירה". הוא בבחינת שלב חשוב בהתפתחותו של מיזם החוג לשוחרי שירה ומהווה נדבך נוסף בפעילות החוג המכוונת למעגל הולך ומתרחב של אוהבי השירה באשר הם, בארץ ובעולם.
החוג לשוחרי שירה שנוסד על ידִי ובתמיכה חמה של אנשים טובים ויקרים, מבוסס על פעילות התנדבותית שלא למטרות רווח, אלא "רווחים" תרבותיים, רוחניים ויצירתיים בלבד.
מטרתו הנה הפצת אמנות השירה בקרב קהל רחב ככל האפשר והשבת עטרתה של השירה ליושנה.
החוג רואה בפעילותו סוג של שליחות והיא כוללת כיום: מפגשים חודשיים להקראה משירי משוררים, מיזם ספרית מצגות שירה וכעת מצטרף אליהם גם העיתון המקוון.
מטרה נוספת הנה לעודד יוצרים צעירים יותר וצעירים פחות שטרם קבלו הכרה וחשיפה, להציג את יצירותיהם בפני קהלי קוראים.
קיימים כיום לא מעט כתבי עת מודפסים לשירה. הם טובים, מעמיקים, איכותיים ומעלים את קרנה של השירה. למיטב ידיעתנו זהו כתב העת המקוון הראשון המבוסס על טהרת השירה (שלא במתכונת של פורום או אתר) הנשלח במייל אל מנוייו והוא מצטרף לעשייה המבורכת של כתבי העת המודפסים על מגוון סוגיהם. אנו מקווים שהוא יהיה לגשר בין יוצרי השירה שבדפוס, ברשת האינטרנט, במגרה ו...בלב.
נעשה כמיטב יכולתנו להביא בפניכם חומרים מעניינים, איכותיים ומקוריים. אך העשייה שלנו לא תהיה שלמה ללא השתתפותכם הפעילה, הן במסגרת המדורים השונים והן במשלוח יצירות ומאמרים.
העיתון הנו במה לרב-שיח בין קוראיו לבין עצמם ובין הקוראים לבין מערכת העיתון. מקווה שאכן כך יקרה, שכן באופן זה יהיה העיתון דינאמי ומתחדש ואנו מקווים שגם מעניין.
כתב העת שיצא אחת לחודש, ישלח לכ-1000 המנויים בספרית מצגות השירה (נכון להיום) ואנו מקווים שמספר זה ילך ויגדל. כולכם מוזמנים לשלוח את העיתון הלאה לחבריכם המוצאים עניין בשירה.
הוא נוסד עבורכם ובשבילכם.
אנחנו פתוחים להצעות, תגובות, הערות והארות. כל אלה יתקבלו באהדה רבה, יילקחו לתשומת לבנו המרבית ואף יפורסמו במדור התגובות שיעמוד לרשות קהל הקוראים, החל מהגיליון הבא.
בעיתון נחשוני זה תמצאו תכנים מגוונים, מאמרים ושירים רבים. חלקם של משוררים מוכרים וידועים ואחרים שנשלחו אלינו על ידי כותבים מוכשרים שטרם נתפרסמו.
אני מודה מאוד לכל הרבים ששלחו אלינו מכִּתביהם ומקווה שיוצרים רבים ככל האפשר ימצאו בעיתון זה בית חם לאירוח יצירותיהם.
הייתי רוצה לקוות שהעיתון יהווה השראה ליוצרים בפוטנציה, לגלות את מקורות היצירה בתוכם ולהוציאם אל הדף הריק, כדברי דן פגיס בשירו להלן.

אני רוצה להודות מקרב לבי למשוררים: פרופ' יוסי גמזו, דוֹדִי בן עמי ועודד פלד, תומכים נלהבים אשר תורמים בנדיבות וברוחב לב מכישוריהם הפואטיים וידענותם העשירה לפעילות החוג ולתכני העיתון.

ואסיים בשירו של דן פגיס

פואטיקה קטנה
מֻתָּר לְךָ לִכְתֹּב הַכֹּל,
לְמָשָׁל שֶ, וְשֶׁ.
מֻתָּר לְךָ בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁתִּמְצָא,
בְּכָל הַתָּגִים שֶׁתַּצְמִיחַ לָהֶן.

כְּדַאי שֶׁתִּבְדֹּק, כַּמּוּבָן,
אִם הַקּוֹל קוֹלְךָ
וְהַיָּדַיִם יָדֶיךָ.

אִם כֵּן, כְּלָא קוֹלְךָ,
אֱסֹף יָדֶיךָ וּשְׁמַע
בְּקוֹל
הַדַּף הָרֵיק.

מאחלת לכולנו דרך צלחה.
שרית שץ

 

 

דודי בן עמי

שני שירים בהשראה סוריאליסטית
מוקדש - בפליאה - לצייר סלוואדור דאלי, מקור אין קץ להשראה.

סַף הָעֶרֶב
קֵיסָר עָצוּב בֶּן-אוֹר-יָרֵחַ,
דֶּמוֹן צוֹחֵק יְלִיד שַׁלְהֶבֶת,
כִּבְרוֹשׁ לְקוֹל שָׁרְשֵׁי הַצַּעַד
יוֹנֵק סִדְקֵי עַצְמוֹת הַשַּׁיִשׁ.
שָׁחֹר הַצֵּל, לָבָן הַמָּוֶת -
שְׁתֵּי מְזוּזוֹת עוֹמְדוֹת בַּפֶּתַח
בְּכָל מָבוֹא אִלֵּם וָשַׁעַר
לִרְאוֹת עִקְבוֹת עַל סַף הָעֶרֶב.

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה
רַק נְשָׁמָה אַחַת נִכְסֶפֶת,
עוֹתֶרֶת לֵב, בּוֹחֶרֶת רוּחַ
בִּשְׁבִיל בּוֹ הַיָּרֹק הוּא קֶטֶל.
כָּאן אֵפֶר יֵשׁ עוֹד תַּחַת אֶבֶן
מֵאָב קַדְמוֹן. בְּאֵשׁ הַקֹּדֶשׁ,
בְּשֵׁם בְּרִיתוֹת שִׂנְאָה וָצֶלֶם,
נִשְׂרַף זָקֵן בְּעוֹד הוּא נַעַר.

קֵיסָר עָצוּב בֶּן-אוֹר-יָרֵחַ,
דֶּמוֹן צוֹחֵק יְלִיד שַׁלְהֶבֶת,
בִּצְלָב וּפַעֲמוֹן, שָׁלִיחַ
חוֹלֵק אָסוֹן, דָּגִים וָלֶחֶם.
לְפֻנְדְּקֵי עָשָׁן הִגַּעְתִּי
שָׁם צַיָּדִים עַל דָּם וְיַיִן
זִמְּרוּ שִׁירֵי קִיטוֹר וָקֶרַח
לְמוֹת בֵּיתִי עִם עֵץ הַזַּיִת.

עֶדְרֵי חֲלוֹם רָעוּ הַלַּיְלָה
מִצְחָם עָטוּר קַרְנֵי הַשַּׁחַם,
עוֹקְדִים יְדֵי אוֹהֵב בַּחֶבֶל
בְּרֶחֶם עֵדֶן זֶרַע מֶלַח.
אִם אֵשׁ רוֹבִים תִּפְעַר הַפֶּצַע
בְּשִׁיר שָׁלוֹם מֵהַקָּפֶּלָה,
אִם הָעִוֵּר יִקְרָא לַשַּׁחַר
לֹא יִשָּׁמַע הַקּוֹל - לַנֶּשֶׁק.

 

 

שִׁיר שַׁחַר לְגָאלָה *

סְפִינַת מַתְּנוֹת הָאֵל עוֹגֶנֶת,
הַמַּלְאָכִים עוֹנְדִים כְּנָפַיִם
לִדְרֹךְ בְּשָׂרָם לְקֶשֶׁת צַעַד,
עָפָר מִפְרָץ, פְּנִינָה וָכֶסֶף.
חִוֵּר הַשַּׁחַר וּמַבְטִיחַ
לַבְּרִיזָה אֵד בַּצָּהֳרַיִם.
כְּעֵין גְּוִיּוֹת דָּגִים בַּשֶּׁקֶט
רוֹקְדוֹת בִּנְשֹׁרֶת חוֹל יָרֵחַ.

אָשִׁיר לְגָאלָה שִׁיר בַּשַּׁחַר
בִּפְסַנְתְּרֵי הָבְנֶה וָעֶצֶם,
לְמִכְחוֹלִים חוֹרְקֵי שִׁנַּיִם
חֹד שֶׁנְהַבֵּי חַיָּה דוֹלֶקֶת
עִם שַׁעֲטַת סוּסִים עַל סֶלַע.
אָז מִפָּרִים נִתְּקוּ קַרְנַיִם,
לוֹמַר הַלֵּל דּוֹמֵעַ מֶלַח,
לְהִתְפַּלֵּל בֵּין עַגְבוֹתֶיהָ.

שִׂרְטוֹן אַבְנֵי שָׁדֶיהָ שַׁיִשׁ,
וְרָדִים בּוֹקְעֵי שִׁדְרָה וָקֹעַר,
מְעוֹף כְּלוּלוֹת אֶל גַּרְדּוֹמֶיהָ
בִּנְמָלִים שְׁקוּפוֹת שֶׁל דּוֹנַג.
נִצָּן נִבְקַע בֵּין יְרֵכַיִם
עָטוּר שֵׂעָר, שָׁזוּר צִפֹּרֶן.
אַי... עַיִן אֲפֵלָה שֶׁל הָאדֶס.
אַי... לֶתֶה מִתּוֹכָהּ נוֹבֵעַ.

 

סלוואדור דאלי היה מאבות הסוריאליזם. ציוריו מגוונים בגישתם האמנותית, החל מציור ריאליסטי טהור ועד להנחת כתמי צבע וקווים המבטאים סימבוליזם מופשט. כמעט ואין זרם ותחום באמנות הפלסטית המודרנית בהם לא ניסה את כוחו. ואולם, הידועים והמפורסמים בציוריו שייכים לזרם הסוריאליזם הפיגוראטיבי.
מאחר שכך, ראיתי צורך להשתמש כאן, בשירה המושפעת מציוריו, במבנה ספרדי קלאסי, אולי במקביל לאמנות הריאליסטית: מבנה הרומנסה. בתוכן, השתדלתי להגיע אל מעבר לריאליזם הן בפאתוס והן בדימויים.

• גָאלָה - (הלנה דימיטרייבנה דיאקינובה) אהובתו ואחר כך רעייתו של הצייר סלוואדור דאלי. גָאלָה, מהגרת רוסית המבוגרת מדאלי ב-11 שנה, הייתה נשואה למשורר הסוריאליסטי פול אלואר. בשנת 1929 התאהב בה דאלי להפתעת מכריו משום שעד להיכרותם היה הצייר ירא מנשים, במיוחד מאבר המין שלהן והתמכר ליחסים אנאליים.

מאז הפכה גאלה להיות אהובתו, רעייתו והמוזה שלו. יחד עמה ניהל את חייו המורכבים והקים את המוזיאון שלו. משנפטרה ניסה כנראה להמית את עצמו בהתייבשות. ליחסו של דאלי לגאלה אפשר להשתמש במושג "סוריאליסטי" - הרבה ורחוק מעבר למציאות פשוטה של זוג מאוהב ונשוי.

על סוריאליזם
פרוש המילה סוריאליזם הוא בצרפתית- sur=מעל, realism=מודעות למציאות. את המונח טבע המשורר גיום אפולינר ב - 1917. אנדרה ברטון, אבי התנועה, אימץ את השם הזה לקבוצה שהתקבצה סביבו בעקבות התפרקות חבורת האמנים שכינתה עצמה "דאדא".

סוריאליזם פיגוראטיבי נקרא גם: וריסיטי - אמיתי. איפיוניו הם:
1 - הפרטים בציור מצוירים בצורה ריאליסטית, לעתים מעוותים אך ניתן להכירם.
2 - מיקום האובייקטים והיחס כלפי הרקע ושאר הפריטים בתמונה, אינו מציאותי.
בסוריאליזם הפיגוראטיבי ה"על מציאות" מתבטאת ביחסים שבין האובייקטים ולא באובייקטים עצמם. בסוג זה של סוריאליזם נמצא את מקס ארנסט, רנה מגריט וסלבאדור דאלי.

סוריאליזם מופשט
איפיוניו של הסוריאליזם המופשט הם:
1 - צורות גיאומטריות כגון: משולש, מלבן, ריבוע, עיגול, קווים סגורים וכד'.
2 - הצורות נמצאות במצב בו שיקול הדעת והדמיון של הצופה יקבע מה לראות בתמונה.
בסוריאליזם המופשט הצורות עצמן אמורות ליצור הרגשה על-מציאותית. הידועים באמני זרם זה: אנדרה מסון, איב דנון וחואן מירו.

דודי בן עמי - נולד בתל אביב (1939). למד לקרוא מאוחר ולא פסק מכך.
השלים בקושי בית ספר עממי וסיים את לימודיו בכיתה ט'. על אף היותו אוטודידאקט למד באוניברסיטה העברית בירושלים גיאוגרפיה וארכיאולוגיה פרהיסטורית. לשעבר דייג ומדריך בי"ס שדה. כיום סתת ומשחזר של כלי צור.
ב-2020 התאלמן מרעייתו רחל אותה כה אהב. אב ל-3, סב ל-10. כותב שירה ופרוזה מזה 20 שנה.

 

 

יעקב ברזילי

אמא רעה

עָמַדְנוּ בְּמִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים בְּבֶּרְגְּן-בֶּלְזְן
וְצָפִינוּ בַּנְּעָרִים הַמִּתְנַדְנְדִים
עַל עַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה .
אֲחוֹתִי חָשְׁבָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים
וְרָמְזָה לְאִמָּא שֶׁגַּם הִיא רוֹצָה לְהִתְנַדְנֵד.
וּכְשֶׁאִמָּא סֵרְבָה לָקַחַת אוֹתָהּ לַנַּדְנֵדוֹת
הִיא לָחֲשָׁה לָהּ בָּאֹזֶן:
"אֲנִי הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתִי".

• השיר זכה במקום ראשון בתחרות בינלאומית בהונגריה בשנת 1998

 

יעקב ברזילי - יליד הונגריה. ניצול שואה ( ברגן-בלזן ).עלה ארצה ב 1949.
כותב שירה, פרוזה, מתרגם ומרצה. חבר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל. חבר מועצת יד ושם, חבר פא"ן, חבר אקו"ם. עד-כה הוציא 8 ספרים, ועוד ספר שירים מתורגם מהונגרית, בשיתוף עם א. יעוז-קסט. 10 מלחינים כתבו מוסיקה קלאסית ליצירותיו.

 

 

 

 

אהוד פדרמן

דמוסתנס
כְּשֶׁהוּבָא לָעוֹלָם
מְתֻכְנָן עַד לַפְּרָט הָאַחֲרוֹן
זִהוּ אֶצְלוֹ פְּגָמְגָּם קְטַנְטָן
לִקּוּי קַל בַּדִּבּוּר.
חִפְּשׂוּ שִׁיטָה לְהִפָּטֵר מִמְּגַּמְגֵּם
הִצְמִידוּ לְגַבּוֹ שַׂק חָצָץ
לִמְדוּהוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַגִּבֶּנֶת
וְכָךְ בְּתַּהֲלִיךְ סִיזִיפִי
עָיְפוּ יָדָיו מֵהַמַּאֲמָץ
לִשְׁלֹף כִּבְדֶּרֶךְ אַגַּב
שִׁבְרֵי אֶבֶן מְנֻפֶּצֶת
לְהַכְנִיס לַפֶּה
לִגְרֹס מִלָּה-מִלָּה
כָּל הַשְּׁאָר הוּא מִיתוֹס
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָפַךְ נוֹאֵם
אֲחֵרִים שָׁמְעוּ צְעָקָה מֵעֹמֶק הַיָּם
הִסְתַּנְוְרוּ מִיפִי הַשְׁקִיעָה
לֹא הֵבִינוּ אֶת רְהִיטוּת שְׂפַת יָדָיו
וּמַה מַּשְׁמָעוּת הַשַּׂק עַל הַגַּב.

 

 

להתעורר עם משורר

וְהָיִינוּ כְּזוּג יוֹנֵי וִיבְּרָטוֹר
כָּל הַלַּיְלָה הִתְעָלַסְנוּ בְּהֶמְיָה
מַרְטִיטַת אֵיבָרִים עַד זֶמֶר

בַּבֹּקֶר חִכִּיתִי לְמִלָּה טוֹבָה, וְאַתְּ
הִתְלוֹנַנְתְּ שֶׁהָעִתּוֹנִים מְפֻזָּרִים, וְהוֹסַפְתְּ
תִּקַּח אֶת הַזֶּבֶל בַּדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדָה.

---

אהוד פדרמן – תושב חיפה בן 57. גילה את הכתיבה היוצרת בגיל 50 ומאז היא מרכז חייו.
כותב שירה וסיפורת קצרה. סיים תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה.
הוציא לאור שני ספרי שירה. 'רחיפאי', בהוצאת אבן חושן. 'ויהי קול' בהוצאת פרדס. בנוסף לשירה, כותב פרוזה קצרה וממוארים.

 

 

 

 

אני אוהבת את האנושות אבל שונאת אנשים

על המשוררת עדנה סט. וינסנט מִילָיי

שרית שץ

בשמה של עדנה סנט וינסנט מיליי (Edna St. Vincent Millay 1892–1950), או וינסנט, כפי שהתעקשה להיקרא על ידי חבריה, נתקלתי לראשונה, כאשר חיפשתי מאמרים על שירה נשית בין מדפי חנות הספרים הגדולה בעולם, האינטרנט.
למרבה הצער, לא מצאתי תרגומים של שיריה לעברית ונאלצתי להתמודד עם שפתה הלירית והעשירה בשפת אמה - האנגלית.
נשביתי בקסם השירים. מצאתי בהם ליריות מעודנת, לצד אומץ אשר בא לידי ביטוי באמירות אוטנטיות שאינן מתחשבות במוסכמות ומגבלות. משיריה עולים חוסן ועוצמה נשית המודעת לעצמה, למרחב הפנימי שלה ולמיניותה.
הם עוסקים ביומיום הארצי, כפי שהם עוסקים בנשגב. הם נוגעים במורכבות נפש האדם, במחאה חברתית ובפשטות הטבע, וכל אלה ארוגים זה בזה.
כתיבתה המשלבת מוטיבים ליריים קלאסיים עם חדשנות לשונית ותוכנית, לעתים בוטה, מתריסה ומקעקעת מוסכמות חברתיות שרווחו בתקופתה.
קולה הייחודי בלט מאוד על רקע תקופה בה נשים נלחמו על מקומן ועל מתן ביטוי לעצמן, בתרבות שהקצתה להן מקום מצומצם מאוד והטילה עליהן תפקידים נשיים מסורתיים בלבד.
שירה "רנסנס", אותו דחפה אותה אמה לפרסם במסגרת תחרות שירה, זכה במקום הרביעי באותה תחרות והוא זה אשר הביא לה את הפרסום ואת התהילה בהמשך. היא היתה אז בת 20 בלבד.
בעקבות זכייתה, פורסם שירה בשנת 1912 באנתולוגיה שכונתה: The lyric year .("Renascence")
עדנה מיליי היתה המשוררת האמריקאית הראשונה שזכתה בפרס פוליצר (1923 ) על קובץ שיריה: "הבלדה על אורג הנבל ושירים אחרים".
בשנות העשרים של המאה הקודמת, היא הייתה המשוררת הנערצת והנקראת ביותר. היא השתייכה לדור המשוררים הגדולים, אשר חייהם היוו מוקד למשיכה והתעניינות בקרב מעריציהם, לא פחות משיריהם.
עדנה מיליי נולדה במיין שבארצות הברית ב - 22.2.1892 .
בהיותה בת 7, ביקשה האם את אבי המשפחה שהיה מורה בית ספר, לעזוב את ביתם, בשל עצלנותו וחוסר יכולתו ליטול אחריות לפרנסת משפחתו. מאז נעלם האב מחייה ולא היתה לו כל השפעה על עיצוב אופייה ודרכה (השפעת העדרו- זה כבר סיפור אחר). הבית הפך להיות לבית של נשים בלבד.
האם, קוֹרָה, אישה קשת יום שלבה לא נטה במיוחד אחר גברים כנראה, כתבה ביומנה כי הם "רכיכות חסרי עמוד שידרה".
לעדנה הבכירה היו עוד שתי אחיות, נורמה וקתלין. האם שעבדה לפרנסתה כאחות, נעדרה שעות ארוכות מן הבית. בשל כך היה על הנערה הצעירה לנהל את משק הבית ולטפל בשתי אחיותיה הצעירות ממנה.
יצאה עדנה את ביתה בבגרותה.
כישרון הכתיבה ניכר בעדנה מיליי כבר בגיל צעיר. בבית הספר היסודי היא ערכה את עיתון בית הספר. בעקבות זכייתה בתחרות, הוענקה לה מילגה ללימוד בקולג' הנשים Vassar . היא למדה ספרות ושפות והמשיכה בכתיבה. בילדותה השתעשעה ברעיון להיות שחקנית. היא התנסתה במשחק במסגרת חוג התיאטרון של הקולג'. לבקשת החוג לדרמה, כתבה מספר מחזות. הראשון שבהם -The Lamp and the Bell (1921) עסק באהבת נשים.
בשנת 1917, פרסמה את ספרה הראשון: "רנסנס ושירים אחרים - Renascence and Other Poems". מאז פרסום ספרה, הייתה הצלחתה דרמטית. היא זכתה למעמד שווה ערך לכוכבת קולנוע הן בשל כתיבתה והן בשל אישיותה הכובשת, שהיתה בעלת השפעה על גברים ונשים כאחד. יחד עם זאת, הייתה שנויה במחלוקת, בשל המסרים הפמיניסטיים להם הטיפה והחופש המיני ואהבה חופשית משוחררת מכבלים חברתיים ואיסורים תרבותיים, בהם דגלה.
אחד משיריה אלה הוא השיר: "אילו שפתיים נשקו שפתיי".

במהלך לימודיה בקולג', התמקדה בכתיבה. להנאתה כתבה שירה ולפרנסתה כתבה סיפורים קצרים, אותם פרסמה תחת השם הבדוי "סידני בויד". כמו כן, המשיכה בכתיבת מחזות ואף כתבה ליברית לאופרה.
היא הרבתה לכתוב סונטות ושלטה בדרך כתיבתן שליטה מוחלטת. הן נתפסות עד היום כקלאסיקה משובחת לסוג זה של כתיבה.

עדנה מיליי, שהייתה אישה יפה ונשמה חופשייה במהותה, הרחיבה את התנסויותיה המיניות וקשרה מערכות יחסים עם נשים רבות. הבולטת שבהן הייתה השחקנית ווין מטיסון. עם חלקן שמרה על קשר עד סוף חייה.
לאחר סיום לימודיה בקולג', עברה עדנה להתגורר בגריניג' וויליג', שם ניהלה אורח חיים חופשי ובוהמייני. בתקופה זו הייתה מחוזרת רבות גם על ידי גברים. מן הסיפורים שסופרו עליה, עולה כי קרה לא אחת שהיא ניהלה מספר מערכות יחסים מקבילות, עם גברים ונשים כאחד. בהקשר לכך, רווח סיפור, אשר- במידה שהוא נכון, מעיד על יחסה הפתוח של עדנה למיניותה. באחת ממסיבות הקוקטייל הרבות בהן השתתפה, שוחחה מיליי עם פסיכולוג שהיה מבאי המסיבה, על כאבי הראש מהם סבלה באותה תקופה. במהלך השיחה אמר:
"אני תוהה האם אי פעם עלה בדעתך, גם אם סביר להניח שאינך מודעת לכך, שיש לך משיכה סמויה לבנות מינך?".
"אהה, אתה מתכוון לכך שאני הומוסקסואלית? ענתה לו עדנה, בוודאי שאני הומוסקסואלית. אני גם הטרוסקסואלית. אבל אני לא מבינה, מה הקשר בין זה לבין כאבי הראש שלי."
עדנה מיליי הייתה למשוררת שמכרה את מספר הספרים הגבוה ביותר בתקופתה. בשנת 1938 היא נבחרה לאחת מעשר הנשים המפורסמות ביותר באמריקה. במהלך חייה הייתה מעורבת מאוד בתנועות מחאה חברתיות והוגדרה על ידי אדמונד וילסון כ"דוברת של הרוח האנושית".
היא נהגה לשאת נאומים במסגרות חברתיות ופוליטיות שונות, במהלכן שילבה את שפתה העשירה עם כישרון המשחק שהיה טבוע בה, באופן שהילך קסם על שומעיה, את שפתה העשירה עם כישרון המשחק שהיה טבוע בה. בין היתר, נטלה חלק פעיל ומרכזי בתנועת המחאה שקמה לאחר הוצאתם להורג של מי שנתפסו בזמנו כאנרכיסטים, Sacco ו Vanzetti.
בשנת 1934, ביקש המשורר ארתור פייק מעדנה מיליי, לכתוב חמישה דברים אשר לדעתה הנם הכרחיים לאושרו של המין האנושי וכך היא כתבה:
" עבודה - על מנת שתוכל לעבוד מספר שעות ביום. ביטחון - שתהיה לך לפחות ארוחה אחת חמה ביום למשך השבועות הקרובים. הזדמנות לבקר בכל הארצות שבעולם - כדי להכיר את מנהגיהן ותרבותן, חופש הדת או חופש מכל הדתות, - איש איש על פי בחירתו. הביטחון שאף דלת אינה סגורה בפניך ושאתה יכול לטפס גבוה גבוה, ככל שתוכל לבנות את הסולם שלך".
עדנה נישאה לבסוף לסוחר קפה הולנדי בשם Eugen Boissevain, שהיה חסיד נלהב של הפמיניזם המתפתח. הוא נטל על עצמו את ניהול הקריירה שלה והיווה עבורה מקור משמעותי ביותר לתמיכה ועידוד. בני הזוג ניהלו נישואים פתוחים מתוך הסכמה ושמרו על חופש הדדי מבלי לפלוש זה למרחב הפרטי של זו. על פי עדותה של מיליי עצמה, הם חיו יותר כשני חברים קרובים, מאשר כבעל ואשה.
מיליי שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה בשנת 1950 מאי ספיקת לב. בעלה, אשר היה הרבה יותר מבוגר ממנה, נפטר כשנה קודם לכן.
בשנת 1973 ייסדה אחותה נורמה כפר אומנים על שמה. מטרתו הנה לסייע ליוצרים ואומנים מתחומים שונים, להתפתח בתחומם.
עדנה מיליי חבקה עולמות בכתיבתה, כאילו ניסתה לחבוק את עולמו של אלוהים.

עולם-אֵל

אֲהָהּ, עוֹלָם, כִּי לֹא אוּכַל חַבְּקְךָ דַּיִּי!
אֶת רוּחוֹתֶיךָ וַאֲפוֹר-רוּמְךָ נִרְחָב
וְעַרְפִלְךָ יִגְאֶה עֲלֵי מֶרְחָב!
יוֹם זֶה סְתָוִי וְיַעַרְךָ – הַכֹּל דָּוֶה וָדַל! –
כִּמְעַט בְּגָוֶן צוֹעֲקִים! צוּק חַד נִשָּׁא אֶל עָל
אֶתְאַו הָדֵק! מִדְרוֹן שְׁנוּנִית – שְׁחוֹר זוֹ שֵׂאת בְּיָדִי!
עוֹלָם, עוֹלָם! הֵן לֹא אוּכַל חַבְּקְךָ דַּיִּי!

תָּמִיד יָדַעְתִּי! הָעוֹלָם בְּיֹפִי הוּא עָשִׁיר.
אֶפֶס לֹא יָדַעְתִּי מִיָּמַי,
יֵשׁ יֵצֶר הַמַּרְתִּיחַ אֶת דָּמַי –
וְהוּא אוֹתִי מַרְחִיב! אֱלֹהִים מְאֹד אִירָא
כִּי הַשָּׁנָה עוֹלָם עָטִיתָ יֶתֶר-תִּפְאָרָה.
נַפְשִׁי כִּמְעַט פּוֹרְחָה – עָלֶה אֻכָּל עֵץ בַּל יַשִּׁיר;
לְךָ אֶתְחַנְּנָה: קוֹל-הַצִּפּוֹר מְנַע-נָא מִשִּׁיר!

תרגום מאנגלית: ראובן אבינועם

 

להמשף קריאת "עיין ערך שירה" לחצו כאן