עד לפני מספר שנים נחשבה ארכנואידיטיס כ"מחלה נדירה", אך לא עוד. בשנים האחרונות מתפרסמים יותר מחקרים ביחס לעבר, אם כי אין עדיין מחקרים אפידמיולוגיים מספקים דיים. התמונה הדמוגרפית כפי שהיא מצטיירת היום מעידה על כך ששיעור הנשים החולות בארכנואידיטיס  גבוה יותר באופן  משמעותי (81%),  ביחס לגברים (19%). התפלגות זאת בין המינים, איננה אופיינית רק לארכנואידיטיס, היא נפוצה בכל המחלות האוטואמיניות.
טווח הגילאים רחב מאוד 18-80. הגיל הממוצע 48.9 שנים.

הפרק הזה עוסק במגוון התסימנים הרחב המאפיין את המחלה ולכן גם מקשה על האבחון, במיוחד מצד רופאים שאינם מכירים את המחלה, והם רבים.
מחלת הארכנואידיטיס מאופיינת במגוון רחב מאוד של תסמינים ויתכן שרבים מהם יהיו לאו דווקא נוירולוגיים. כלומר: אופי הבעיה יראה כבעיה שהיא מחוץ למערכת העצבים. לפיכך, פעמים רבות היא באה ליד ביטוי כמצבור של תסמינים בלתי ספציפיים, בעלי אופי מגוון ורב-מערכתי. התסמינים גם לא תמיד יתנהגו על פי הפיזיולוגיה או "על פי הספר". מה שמקשה פעמים רבות את אבחון המחלה.

לדוגמא, בבדיקה נוירולוגית פעמים רבות מדווחים נבדקים על בעיות שונות שהרופאים ימצאו שהם "לא על פי פיזור עצבי-אנטומי". למרבה הצער, תופעה זאת שאין לה עדיין הסבר בארכנואידיטיס, אך היא קיימת, עלולה לגרום לרופא להטיל ספק ב"מהימנות תלונותיו" של המטופל ולפטור אותו באמירה "אין לך כלום". (אמירה שנואה עלי במיוחד הן כאשת מקצוע מתחום הרפואה והן כחולה).

Long אחד מהחוקרים הידועים של המחלה, אמר במאמרו על הארכנואידיטיס "מחברי המאמרים העוסקים בארכנואידיטיס כרונית, הגיעו למסקנה שטווח הסימנים הוא כל כך מגוון, עד כי לא ניתן להגדיר מהי "ארכנואידיטיס טיפוסית". הקונצנזוס הקיים לגבי מחלה זו הוא שלא ניתן להשתנש במונח "תסמונת טיפוסית" והיא לא קיימת ככזו".

הספרות המקצועית מתייחסת למחלת הארכנואידיטיס, בדרך כלל במונחים של תסמינים שמקורם בעמוד השדרה, כלומר: כאבים בגב תחתון, ברגליים, חולשה בגפיים התחתונות, וירידה בתחושה.
חלק מהמחברים דנים גם בהפרעות בשלפוחית השתן, ביציאות ובתפקוד המיני. למרות זאת,
פעמים רבות הארכנואידיטיס היא סינדרומתית באופיה- קרי: אוסף של תסמינים. כמו כן היא מאופיינת בתנודות מבחינת חומרת התסמינים.

מעבר למורכבות המאפיינת את אופי התסמינים של מחלת הארכנואידיטיס, השלכותיה באות לידי ביטוי במספר רמות:
* רמה ראשונית - התסמינים הקשורים באופן ישיר לפגיעה בקרום הארכנואיד ומערכת העצבים המרכזית.
* רמה שניונית - תסמינים הקשורים לתסמינים הבסיסיים ולכאב עצמו, וכן תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.
* רמה שלישונית - תסמינים רגשיים הנובעים מהשלכותיה של המחלה, כמו חרדה, דיכאון, בידוד חברתי וכו'.

Aldrete חזר והדגיש: "חשוב לציין שנוכחות או העדר של סימנים לרדיקולופטיה (דלקת של שורשי העצבים), איננה בהכרח תומכת או שוללת את מחלת הארכנואידיטיס".

בסקר שנערך בקרב חולי ארכנואידיטיס, שנעשה בשנת 1999 וכלל 330 נסקרים, נמצא מגוון רחב מאוד של תסמינים, דבר אשר אישר את ההנחה שארכנואידיטיס הנה מחלה של מערכת העצבים, בעלת אופי לא טיפוסי ומכלול רחב של תסמינים. 
בסקר שנערך לאחרונה באינטרנט על ידי "הקרן לארכנואידיטיס הידבקותית" בו השתתפו קרוב ל-500 חולים במחלה, נמצא שהתסמינים השכיחים ביותר להתעוררות "התקף", או "טריגר", הם עמידה וישיבה.

נמצא שאנשים שסבלו מארכנואידיטיס על רקע החדרת חומר זר לתעלת עמוד השדרה, כמו חומר ניגודי או הזרקת סטרואידים, פתחו תסמינים יותר מגוונים, וחשיפה חוזרת לחומר גרמה למחלה קשה יותר, לעתים קרובות עם אבחנות נוספות לארכנואידיטיס, כמו הפרעות אוטואמיוניות (מצב בו הגוף "פועל" כנגד עצמו).
סקרים נוספים כמו של Aldrete בארה"ב, ושל Simpson and Anderson בניו-זילנד, סייעו אף הם להבהיר את טווח התסמינים הרחב השכיח במחלת הארכנואידיטיס.

לאור כל האמור לעיל, חשוב ביותר שרופאים, מטופלים ובני משפחה גם יחד, יפתחו מודעות גבוהה לבעיות הכרוכות בארכנואידיטיס. זיהוי מוקדם עשוי למתן את מהלך המחלה ולמנוע סבל וסיבוכים.
מתוצאותיו של הסקר עולה שחשוב ביותר שרופאים ישאלו ומטופלים ידווחו לפני כל התערבות רפואית רלוונטית הפולשת אל קרום הארכנואיד (כמו ניתוח גב, צילום עמוד שדרה עם חומר ניגודי, הרדמה ספינלית, וכדומה), על ביצוע מילוגרפיה בעבר, על הזרקות שונות לתעלת עמוד השדרה ועל תסמינים קלים עד קשים, השכיחים במחלת הארכנואידיטיס.
בדף זה מוצגים התסמינים באופן כללי.
חשוב לציין שלא כל החולים בארכנואידיטיס, יסבלו מכל התסמינים המתוארים ברשימה, במיוחד לא אלה הנדירים יותר. כמו כן, דרגות התצוגה של התסמינים, עשויות להיות שונות מאדם לאדם ואף באותו אדם, ממצב למצב. מחלת הארכנואידיטיס מאופיינת בעליות וירידות, נסיגה והחמרה.

בשנת 1999 נערך סקר בין אנשים הסובלים מארכנואידיטיס ואלה היו הממצאים לגבי התסמינים:

1. כאבים- 100%.2. תחושת הרדמות ו/או נימול - 86%.
3. הפרעות שינה - 84%.
4. חולשה בגפיים - 82%.
5. התכווציות ועוויתות שרירים, או כאב פתאומי בשרירים - 81%.
6. נוקשות בגוף; פרקים ו/או שרירים - 79%.
7. חולשה ותשישות קיצונית - 76%.
8. כאבי פרקים - 72%.
9. הפרעות ביציבות ושיווי משקל - 70%.
10. אובדן יכולת התנועה - 68%.

תסמינים שכיחים נוספים עליהם דווח:
* הפרעות בשלפוחית השתן/פעולת מעיים/תפקוד מיני - 68%.
* הזעה מוגברת - 63%.
* קשיים בחשיבה בהירה וריכוז - 63%.
* דיכאון (תגובתי) - 62%.
* חוסר סבילות לחום - 58%.
* יובש בפה ובעיניים - 58%.
* עליה במשקל - 50%.

התסמינים הרווחים בארכנואידיטיס
* כאבים חזקים ברגלים ובכפות הרגלים.
* הקלת כאבים בעמידה והתגברותם בשכיבת פרקדן - 85%.
* התכווציות ועוויתות ברגלים ובכפות הרגלים
* תחושה של דקירות מחטים וסיכות בגפיים התחתונות והעליונות.
* חוסר תחושה בגפיים העליונות והתחתונות, גב תחתון ובאזור העכוז.
* כאבי ראש דמויי מיגרנה.
* צילצולים וצפצופים באוזנים - Tinitus.
* הפרעות בתנועה ותחושה של "חוסר שיווי משקל".
* חוסר יכולת ללבוש בגדים צמודים ולוחצים, במיוחד באזור המותנים, ולעתים קרובות גם באזור גב עליון - כמו חזיה.
* קושי בעמידה לפרקי זמן ממושכים - 86%. 
* קושי בישיבה לפרקי זמן ממושכים וכאבים ברגלים ובשרירים בעת שכיבה.
* חולשה ותשישות קיצונית.
* כאבי פרקים - גדולים וקטנים.
* יובש, דמעת מוגברת, צריבה, גירוי או תחושת גוף זר בעיניים, רגישות לאור.
* יובש בפה ובעיות שיניים.
* כאבים בפנים.
* כאבים בחזה וקושי בנשימה.
* תסמונת הרגלים הבלתי שקטות במיוחד בשכיבה- restless leg syndrome RLS
* אובדן תחושה היכן ממוקמות הגפיים יחסית לקרקע.
* הפרעות בדיבור, כמו: דיבור מאנפף - Dysphonia.
* הפרעות בבליעה והרגשת המזון יורד לאט. לעיתים מלווה עם כאבים בחזה או בגב.
* כאבי בטן העלולים להזכיר את הכאבים המאפיינים את "תסמונת המעי הרגיז".
* תחושת מלאות מהירה לאחר אכילה, בשל ירידת תנועתיות הקיבה.
* קושי בהתמודדות עם גירויים חיצוניים, כמו רעשים, אור וריח.
* אי סבילות לחום.
* בחלק מהמטופלים - קוצר נשימה - dyspnea
* תופעות של "שפעת" - חום קל, הגדלה של בלוטות לימפה.
* פריחה בעור. הסיבות לכך אינן ברורות.

תסמינים נוספים:
"גוש" בגרון. תופעה זו קיימת בחלק מהמטופלים, במיוחד בקרב אלה הסובלים מארכנואידיטיס בעמוד שדרה צווארי וחזי. תסמין זה מהווה בעייה עבור חולים בארכנואידיטיס, מכיוון שקורה לא פעם שהרופאים פוטרים את המטופל באמירה שיש לו globus hystericus, תופעה שיכולה להופיע על רקע של מתחים נפשיים.
אוסטאופורוזיס - תתכן על רקע ירידה בניידות על רקע המחלה, או על רקע reflex sympathetic dystrophy RSD.

הגורמים המעוררים ומחמירים את התסמינים:
(על פי סקר ניו זילנד)
* פעילות גופנית - 90%
* תנוחה - ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, התכופפות - 40%
* בחלק מהחולים - נסיעה בכלי רכב בשל הטלטולים.
* טיפולים - פזיוטרפיה, אוסטאופטיה, כירופרקטיה, הידרוטרפיה, אקופונקטורה.
* מזג אוויר ושינויים קיצוניים בטמפרטורת הסביבה ובלחצים ברומטרים - 23%.
* גורמים ספציפיים - כמו מתחים נפשיים, מחלה חריפה נילווית, תופעות לוואי של תרופות.
* בחלק מהחולים טיסה עלולה לגרום להחמרה בתסמינים ולהתקף חריף. יתכן מאוד שהדבר מתרחש על רקע השינויים בלחץ.

 

שאלון לבחינה עצמית ראשונית. מומלץ להביא את השאלון לרופא המשפחה או לכל רופא אחר, עם התשובות המסומנות.

 

לדף הראשי "ארכנואידיטיס - המחלה היתומה"

 

סרטון על מחלת הארכנואידיטיס. בהשתתפות דוקטור ריצ'רד בורטון, אחד מהמומחים המובילים במחלת הארכנואידיטיס. 
מתורגם לעברית