מאת: דניאל פייפס
תרגום: שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק 20.3.2013
מדוע מקובע כל כך הנשיא אובמה לגבי ישראל ולגבי הסכסוך שלה עם הערבים?
הקיבעון של הנשיא אובמה בסכסוך הערב-ישראלי, לא החל רק לאחרונה בשל הגעתו לישראל בשבוע זה, שכן עיסוקו בסכסוך במזרח התיכון נמשך לאורך כל ארבע שנות נשיאותו בקדנציה הקודמת בבית הלבן. הוא היה ממוקד כמעט באופן אובססיבי בניסיונו לפתור את הבעיה הערבית- ישראלית מאז נכנס לבית הלבן. ביומו הראשון כנשיא, בשנת 2009 הוא מינה את ג'ורג' מיטשל כשליחו למזרח התיכון ובאותו יום גם שוחח בטלפון עם מנהיגי ישראל, מצרים (אז היה עדיין חוסני מוברק), ירדן והרשות הפלשתינית.
דובר הבית הלבן הסביר את ההתמקדות המפתיעה של הנשיא אובמה בסכסוך בין הערבים לישראלים ואמר שאובמה הקדיש באופן מוחלט את יומו הראשון לסוגיה זו "על מנת להעביר לכל הצדדים את מחויבותו המוחלטת להיות מעורב באופן פעיל בתהליך השגת השלום שבין הערבים לישראלים החל מן היום הראשון לכהונתו". מספר ימים לאחר מכן, העניק הנשיא אובמה את הריאיון הרשמי הראשון שלו כנשיא לנציג ערוץ הטלוויזיה "אל-ערבייה" בוושינגטון, הישאם מלאהם.
גם לאחר מכן, לא הירפה הנשיא אובמה מן הנושא. ביוני 2009, הכריז אובמה כי "הרגע בו על כולנו לפעול הוא עכשיו" כדי להפחית את המתח שבין ישראל לשכנותיה והצהיר שהוא "רוצה להשרות תחושה של תנועה והתקדמות בתהליך.... אני סמוך ובטוח שאם נתמיד בכך, נהיה נחושים ונעשה זאת מוקדם ככל האפשר, נוכל להשיג התקדמות כבר בשנה זו".
במאי 2011 הוא הביע חוסר קוצר רוח לגבי הדרך בה מתנהל התהליך הדיפלומטי שבין הערבים לישראלים: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין עשור נוסף או שני עשורים, או שלושה עשורים נוספים, כדי להגיע לשלום". שר החוץ החדש של ממשל אובמה היום, ג'ון קארי חזר אף הוא על הצהרות אלה מול הסנאט ובית הנבחרים האמריקאי ביוני, 2013, כשאמר "עלינו לנסות להשיג התקדמות".
מדוע הקיבעון הזה בסכסוך הערבי-ישראלי המדורג רק במקום ה-49 במדרג הקורבנות מאז מלחמת העולם השנייה? (לצורך קבלת פרופורציות: הסכסוך הערבי-ישראלי גבה עד היום 51,000 קורבנות משנת 1950, בהשוואה ל-75,000 הרוגים בסוריה במשך שנתיים בלבד וסופה של המלחמה טרם נראה באופק, או אתיופיה המדורגת במקום ה-3 עם מספר הרוגים של 4 מיליון והמלחמה עדיין בעיצומה, או בורונדי, שם עדיין מתנהלת מלחמה שגבתה עד כה 400,000 קורבנות, או 900,000 הרוגים ברואנדה בלבד – מלחמה שאף היא טרם הסתיימה ש.ש). זאת בשל האמונה המוזרה של השמאל המבוטאת בגלוי רק לעתים נדירות, שסוגיית הסכסוך הערבי-ישראלי היא סוגיית מפתח לא רק לגבי המזרח התיכון אלא מהווה בעיה כלל עולמית.
עלינו להתייחס להתבטאותו הכנה ויוצאת הדופן של ג'ימס ל. ג'ונס, מי שהיה היועץ לביטחון לאומי של הנשיא אובמה, לגבי השקפתו על הסכסוך במזרח התיכון כשנכנס לתפקידו. דבריו המוזרים והספונטניים נאמרו באוקטובר 2009, בנאום אותו נשא בפני השדולה היהודית ג'יי סטריט.
וכך אמר אז ג'ונס:
"עלינו לעשות הכל כדי להשיג שלום בין ישראל לבין שכנותיה" והוסיף "מכל הבעיות הכלל-עולמיות העומדות בפני הממשל היום, הייתי ממליץ לנשיא ואומר לו שאם הוא מעוניין לפתור בעיה אחת בלבד, זאת הבעיה בה עליו להתמקד. למציאת פתרון לבעיה זו תהינה אדוות שתהדהדנה הלאה ושתתפשטנה בכל העולם ותשפענה על בעיות רבות אחרות עמן אנחנו מתמודדים היום בכל מקום אחר על פני כדור הארץ. ההיפך איננו אמת ואיננו נכון (קרי: פתרון בעיות אחרות לא יביא לפתרון הסכסוך ערבי-ישראלי ש.ש). סכסוך זה הוא מוקד הרעש ובו עלינו למקד את כל מאמצינו. ואני שמח שממשל זה עושה זאת עם התלהבות כה רבה ומחויבות כה עמוקה".
למרות שדברים אלה נאמרו לפני פרוץ האביב הערבי, ראוי לנתח הצהרה זו לעומק, שכן היא מספקת תובנה חשובה לגבי השקפת העולם של הבית הלבן בראשותו של הנשיא אובמה.
"פתרון הסכסוך ערבי-ישראלי ישפיע על הרבה מאוד בעיות עמן אנחנו מתמודדים, בכל רחבי הגלובוס".
ג'ונס רומז שהימשכות הסכסוך מחמירה או מגבירה בעיות אלה. במובן מסוים, הטיעון שלו שחוק ונדוש ומובן מאליו: כמובן שסיום כל סכסוך משפר את האווירה הכללית בעולם. אבל "מטריף את הדימיון" לחשוב שהבית הלבן ממתין לכך שבעיית ירושלים והפליטים הפלשתינים תיפתר, על מנת להתמודד עם חוסר השקט של הכורדים, עם המתקפות האסלאמיות בכל רחבי העולם, עם ההתקוממות האזרחית והמלחמה בסוריה, עם השאיפות הגרעיניות של אירן, עם הקשיים הכלכליים של מצרים ועם האנרכיה בתימן.
"ההיפך איננו אמת ואיננו נכון".
מדוע פתרונן של בעיות גלובליות אחרות לא ישפר או לא יתרום לשיפור הסכסוך הערבי-ישראלי? אין שום הוכחה המגבה את הקשקוש הלא הגיוני וה"עולץ" הזה. ברור שהבסת האיסלמיזם היא זו שאכן תסייע לפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי, כמו גם להפחית באופן משמעותי את האיום הגרעיני האירני.
"זהו מוקד הרעש".
בשנת 2009, הגל האיסלמיסטי כבר שטף את המזרח התיכון והוביל לקרעים של גושים ולמלחמה קרה בין אירן לערב הסעודית. ישראל והפלשתינים לא היו אז וגם לא היום, מוקד הרעש של האיזור. ניתן לטעון באופן מבוסס למדי שאירן, טורקיה או ערב הסעודית הם המוקד.
"בסכסוך הזה עלינו למקד את כל מאמצינו".
כאן אנחנו נוגעים בלב הבעיה: ג'ונס מעדיף להתמקד בבניית בתים בירושלים ובהספקת חשמל לגדה המערבית ולא בעצירת תכנית הגרעין האירנית, הספקת גז ונפט, התעמתות מול דפוסים של משטרים דיקטטוריים, התמודדות עם עלית הגל האיסלמי ואי השקט ההולך וגובר בעולם המוסלמי או התמודדות עם נוקשותה ההולכת וגוברת של ממשלת טורקיה הנוכלת.
ג'ונס לפחות לא טען את הטענה המוזרה והגובלת באנטישמיות שישראל היא זאת האחראית לכל הבעיות במזרח התיכון; אך הגרסה המתונה יותר שלו לסיפור המעשיות הזה איננה מופרכת פחות. למרבה הצער, היא כמעט תואמת לטיעונים של המנטליות האנטי ציונית שרווחת יותר ויותר בקרב השמאל של המפלגה הדמוקרטית.
כדי להבין את ביקורו של אובמה לישראל, את ארבע השנים הבאות שלו בבית הלבן ואת המדיניות של האיחוד האירופי, יש לקחת בחשבון ולזכור את ההיגיון המוזר והמעוות הזה.
דניאל פייפס הנו היסטוריון, פרשן פוליטי, מחבר ספרים רבים ונשיא הפורום למזרח התיכון. הוא מומחה במדיניות החוץ של ארצות הברית, במזרח התיכון, באיסלם ובאיסלמיזם.
הדובר בסרטון מוכר בעולם כ"אח ראשיד". הוא נולד במרוקו לדת האסלאם, אביו היה אימאם, והוא התחנך על הדוקטרינה האיסלמית אותה הוא מכיר על בורייה. לכשבגר, עשה תואר ראשון בלימודי דתות. לפני מספר שנים המיר את דתו לנצרות, נרדף בארצו בשל כך ונמלט למערב.
כיום עושה האח ראשיד את התואר השני בחקר הטרור.
בסרטון קצר זה פונה האח ראשיד במסר לנשיא אובמה ואומר לו:
עם כל הכבוד, כבוד הנשיא, אתה טועה לגבי דאע"ש ולגבי כל הארגונים האסלמיים כשאתה אומר שהם לא מדברים בשמה של אף דת. הרשה לי לתקן אותך: הם מדברים, גם מדברים, בשמה של דת האסלאם.
בדרך הטיעון הסוקרטית שלו, כפי שהוא נוהג לעשות בכל סרטוניו, מפנה האח ראשיד שאלות ישירות ונוקבות לנשיא אובמה.
הוא מסיים את הסרטון במשפט:
דרך אגב, אינני מופיע בשמי האמיתי, אלא בשמי המוכר בעולם כולו "האח ראשיד" וזאת מכיוון שהאסלאם הוא "דת של שלום".
