מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק, 2.6.2021
תרשו לי להתחיל בנימה מעט אישית. אך מטרת הפרטי היא להקיש ממנו אל הכללי ובעיקר להעביר רעיון ומסר.
יש לי חברה טובה עמה אני מדברת בכל יום מזה שנים. ילדים, נכדים, בישולים (בעיקר היא, כי אני שונאת לבשל), מה היה, מה יהיה, קצת מזה וקצת מזה. אתם יודעים, שיחות נשים.
אני אוהבת את החברה שלי, אבל אני גם מודעת למחלה קשה ממנה היא סובלת תקופה ארוכה והיא כנראה חשוכת מרפא. קרי: תסמונת חמורה וממאירה של שנאה כלפי נתניהו, מולה אני עומדת לפעמים חסרת אונים. היא כלואה מרצון בתוך חומת בטון מזוין ויצוק. מאומה לא חודר. גם לא פצצות עומק. השנאה לנתניהו היא כמובן גם השנאה בדיוק באותו להט קנאי, לטראמפ. זהו סעיף 3 בפירוט סימני התסמונת. כמו בכל מחלה ממאירה חשוכת מרפא, חברתי מכחישה באופן מוחלט את קיומה.
אני אמנם לא צופה בתקשורת כבר שנים, אבל באמצעותה אני מסוגלת לתפוס את עומק האינדוקטרינציה, את היקפה של שטיפת המוח, את הטוטליות של הטמעת סדר יום רווי שנאה, בתודעה הציבורית. זו ממושכת, שיטתית, מתוכננת, היקפית, רב-מסלולית, ואיננה מרפה ולו לרגע. 24/7/365.
באמצעות חברתי אני נפגשת בכוחה ההרסני והמסוכן של הנדסת התודעה.
את דעותיי ותפיסתי את המציאות שאינן בעד נתניהו, כי היחס אליו הוא תוצר לוואי בלבד, אלא לגבי מהפכת התרבות במערב, ולכן גם לגבי המתרחש במדינת ישראל, היא מכירה היטב. כי מידי פעם היא מביעה נכונות לשמוע. היא יודעת שאני רואה את המתרחש במדינת ישראל בהקשר גלובלי רחב החורג הרחק מעבר למקומי.
לכן היא איננה יכולה לומר שהיא לא נפגשה עם נקודת מבט שונה, היא איננה יכולה לומר "לא ידעתי".
לא פעם הרוחות מעט מתלהטות בינינו, לכן, כדי לשמור על החברות, החלטנו להמעיט ככל האפשר בשיחות על פוליטיקה. אנחנו בוחרות!!! להטיל על עצמנו צנזורה. זה מטורף, מסוכן וחולה. הרי במציאות של היום, הפוליטיקה פולשת לכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי, כמו החול המעצבן הזה החודר ומסתנן דרך בגד הים, בעיקר למקומות הבלתי אפשריים.
מכך ניתן להבין שחברתי תומכת בממשלת הריפוי-שינוי-אחדות-אהבה-נצנצים-חד קרן-אנחנו. לא איכפת לה מה תהיינה ההשלכות הרדיקליות ומרחיקות הלכת של ממשלה כזאת. העיקר ששנוא הנפש יובס.
אתמול, בשיחתנו היומית אומרת לי לפתע חברתי "את יודעת, אתמול ראיתי את נתניהו בטלוויזיה. הוא נראה כל כך מובס, כל כך עלוב נפש, איך הוא קרא בייאוש לכולם "בואו! בואו! בואו!". זאת, למרות שהיא יודעת!! מה אני חושבת ומרגישה לגבי הממשלה שעלולה לקום לנו. בכך בחרה חברתי לתת מקום לשנאה במקום לכבד את חברתה. לא את דעותיי, הן לא חשובות, אלא אותי כאדם החווה דברים מורכבים, לאור המתרחש בימים האחרונים.
המילים כמו במקרים רבים, פחות חשובות. אך לא כך נימת הקול הרעילה. היא המהות עליה נישאות המילים והיא קריטית להבנתן. אין לחברתי אפילו איזו משנה פוליטית סדורה, שיטתית ומהודקת, כך שהחוויה שלה היא דבר מה בלתי רציונלי ואובססיבי בעליל. השנאה היא האג'נדה. "נתניהו מושחת" היא אומרת לי ואני מבקשת כמובן שתיתן לי דוגמאות קונקרטיות לשחיתותו. "הוא מושחת" היא חוזרת ומהדהדת את יונית לוי ואמנון אברמוביץ', בעקשנות ובכעס של ילדה קטנה מבלי לספק הסבר משכנע. וכשאני מבקשת ממנה שתקשיב למקורות אחרים מחוץ לתקשורת, העוסקים בתיקי נתניהו המבושלים, היא מסרבת בכל תוקף.
חבל לי על חברתי. כי ברור שהיא עוד אדם תמים שתודעתו נגנבה בעת שנפלה קורבן למסע הבלתי נלאה להפלתו של נתניהו. השכנוע הפנימי העמוק! בשנאה כלפיו ובעיקר בדה-הומניזציה, גוברות על השכל הישר ועל כל סממן של חשיבה אנושית בריאה. וחברתי אישה לגמרי לא טיפשה.
כך שהחברים שלנו מהשמאל יכולים לומר עד שתצא נישמתם שנתניהו מפלג, משסה, מסית, בלה בלה בלה בלה, המציאות סותרת באופן מוחלט! את ההשלכה המופרכת הזאת. אבל זאת שיטה ידועה ובדוקה של הנדסת תודעה: דה-לגיטימציה, דה-הומניזציה, לאורך זמן, ובמקביל החדרת נרטיב שקרי כמו בעינוי סיני, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, עד שמודה האדם בפשע אותו לא ביצע. עובדה. זה עובד בדיקטטורות לגמרי לא נאורות ובחדרי החקירות.
לצערי אינני יכולה להעביר את נימת קולה בעת שאמרה לי את הדברים, כי הם כאמור המסר: גועל, סלידה, בוז, זלזול, שמחה עולצת לאיד, רוע, רשעות, מין איכככככ כזה כאילו נתקלה בג'וק המתרוצץ במטבח.
לאחר שהשיחה הסתיימה באווירה לגמרי לא ידידותית, התבוננתי בדברים, כפי שאני עושה תמיד. ניסיתי להבין מה בעצם אומרת לי חברתי. לפתע נפלה עלי הארה: חברתי שונאת את נתניהו יותר משהיא אוהבת אותי. זאת תמצית הדברים. השנאה כבשה אותה באופן מוחלט והיא אוכלת בה כל חלקה טובה. אני מכירה אינספור סיפורים מהסוג הזה של צנזורה מרצון, עד כדי הסתרת התמיכה בנתניהו מפני בני משפחה קרובים.
וכעת, הבה נשים זה מול זה, את דבריו של לפיד המדבר בקלישאות מאוסות לעייפה וחלולות מול דבריו של זאחלקה המעשי, הנמרץ, זה שממהר לפעול בשעה שלפיד פותח בפניו את תיבת האוצרות וכל שעליו לעשות זה לקחת, לקחת, לקחת.
המשפטים אותם זורק לפיד לחלל בימים האחרונים, מול תקשורת ידידותית ומחבקת, כאילו נלקחו מנאום ההכתרה של ג'ו ביידן. אותו מקור ייעץ כנראה לשני האישים. 
המטרה של לפיד ובנט היא להחזיר את "האנחנו". ואני שואלת לאיזה "אנחנו" מתכוונים הצמד מקס ומוריץ?
האם "האנחנו" של לפיד הוא זה של נתיבות, באר שבע, מגדל העמק, עפולה, מעלות, דימונה, פתח תקווה, מטולה, עפולה, אילת ועוטף עזה? או ש"האנחנו", של לפיד הוא "אנחנו" שמן, שבע, מדושן, עתיר כוח, כסף ותאב שלטון ושררה של צהלה, סביון, תל אביב (ללא הדרום כמובן), הרצליה, שוהם, עומר, קיבוצים? הרי בתל אביב תוקם "מדינת כל אזרחיה" כשהיא נישאת על גבי השנאה המתחפשת לאהבה.
בעוד לפיד זורק מילים על "ערכים קיומיים", הוא מאפשר למפלגות המתנגדות לציונות וחותרות תחת קיומה של מדינת ישראל "הבלתי לגיטימית" בלהט דתי מסוכן, להפעיל אותו ולסחוט אותו. וכל העורכים השוואה מופרכת מיסודה בין זאחלקה לחרדים, כנראה אבדו כל אחיזה במציאות.
בעוד זאחלקה מנצל את הד'ימי לטובתו ובצדק רב מבחינתו, לפיד מחלל כל ערך בסיסי בעודו נושא לשווא את המילה "ערכים".
בעודו מדבר כנגד שחיתות, הוא ממנה מאפיונר כממונה על קופת המדינה. ליברמן כשר אוצר הוא כמו טורף מיני המנהל מעון לנשים מוכות.
בעודו מדבר על חוק וסדר, הוא מגן בגופו ובנפשו על מערכת משפט כל כך מושחתת ומסואבת כשבמרתפיה תיק עב כרס כנגד כל אדם שביקרו לא תחפוץ. שיטת שטאזי ידועה. איך כינה זאת ג'יימס קומי ראש האף בי איי המושחת לשעבר? "תעודת ביטוח".
בעודו מדבר על שיוויון לכל, הוא כורת ברית עם מי שיחסם לנשים וללהטבי"ם מוכר וידוע, תוך רמיסה מוחלטת של ערכיו הוא.
בעודו מדבר על הגינות ויושרה, הוא חובר לפוליטיקאי שהונה, רימה, ניצל, גנב דעת של מאות אלפי אזרחים.
בעודו מדבר על "אחדות", ממשלתו בנויה מאוסף של שברי מפלגות ש"האנחנו" רחוק מהן והלאה.
בעודו מדבר על ציונות ואהבת הארץ, הוא חובר לאג'נדה פוסט ציונית שהיא מילה מכובסת ל"אנטי ציונית", מבית מדרשם של ג'יי סטריט והפרוגרסיה האמריקאית ששופכת כאן משאיות של כסף. במתאר המתגבש יושמט צביונה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי ולראשונה בהיסטוריה שלנו אין יותר קליטת עלייה. קליטת עלייה בעידן של עלייה מטאורית של האנטישמיות בעולם והתקבצות יהודים מכל רחבי העולם, איננה בסדר העדיפויות של ממשלת "האנחנו". הצלת יהודים משיני האנטישמיות כבר איננה ערך. "אנחנו" מהיום זה גולן, זנדברג והאחים המוסלמים. בדיוק כמו באירופה המתאבדת.
הרשימה כמובן ארוכה וכמעט אינסופית.
אני טוענת וממשיכה לטעון שכל מה שמתרחש בארצות הברית, מתרחש פה בדיוק נמרץ.
אז להלן ההתפתחות האחרונה בארצות הברית. אובמה ממשיך לדהור בדרך לשינויה הרדיקלי של אמריקה במסווה שקרי של צדק חברתי, שיוויון גזעי, הגוונה ושאר הקודים של כנסיית הנעורות. לכן אוביידן "מאפשר" מעתה לקורפוס הדיפלומטי ולמחלקת המדינה בכל השגרירויות האמריקאיות ומוסדות מחלקת המדינה, להניף דגל BLM לצד דגל ארצות הברית. בכל! תכתובת של משרדי מחלקת המדינה, לספח דגל BLM בנירות הרישמיים של משרד החוץ האמריקאי.
וכעת אלינו. לפי ההסכמים המתגבשים בין ממשלת האסון הלאומי לגורמים האנטי-ציוניים, השלב הבא הוא שני! דגלים: דגל ישראל לצד דגל פלשתין. במהרה יורד גם דגל ישראל. זה רק מתבקש. לפי קווי המתאר המתגבשים הדרך לשני הימנונים – האחד "כל עוד בלבב פנימה" ואילו השני "בדם ואש נפדה את פלשתין" יצטרכו לדור בכפיפה זה עם זה למרות שהם כמו שמן ומים. גם "כל עוד בלבב פנימה" יאלץ לפנות מקום ל"בדם ואש". וזאת מדוע? כי ברגע שנכנעים לטרור, אין סוף להשלכות הכניעה. התיאבון תמיד בא עם האוכל.
היום אני חשה תחושה קשה של אבל ואובדן. אני חשה שהגיע קיצו של עידן מורכב, קשה, לא נטול בעיות אך גם מלא בתחושת סולידריות, שותפות גורל, מיתוסים משותפים, מסורת משותפת, גדוש באהבת הארץ ובנופיה, בעשייה למען הארץ, עד כדי הקרבת חיים, עידן בו אהבת הארץ היא ערך ודרך חיים ומתחיל עידן חדש המוכתב!! לנו על ידי ארצות הברית שיהודיה רוצים לחסל את צביונה הלאומי של מדינת ישראל בגלל אג'נדה רדיקלית. את ההשלכות של מה שמתרקם מאחורי הקלעים, אינני רוצה כלל לשער בנפשי. אבי ניצול השואה, לבטח מתהפך בקברו ויחד עמו החזון הציוני כולו.
אזרחי ישראל אינם אזרחי ארצות הברית. קשה מאוד לעבוד על חלקים נרחבים של הציבור הישראלי למעט האידיוטים השימושיים. הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו, שהאג'נדה הפלשתינית היא שתכתיב מעתה את צביונה של מדינת ישראל. ומי שימכור אותנו יהיו אלה נפתלי ויאיר, בנט ולפיד. הרי לא מדובר בצורך להביא אחדות בין שתי קבוצות אתניות שרב ביניהן המשותף על השונה. מדובר על שתי קבוצות מריבה שלא רק שאין ביניהן כל משותף, אלא קיומה של זו יתחסל לאור מטרתה של זו.
לכן, לא מדובר באהבת מדינת ישראל למרות שלפיד ובנט מנסים לעטוף לנו ארגז שלם של גלולות מרות בסוכר ענבים נטול גלוטן. אלא בשנאה המתחפשת לאהבה. "מדינת כל אזרחיה" תקום על גבי ההתנקשות הפוליטית המרושעת והשנאה לכל מה שנתניהו מייצג. לא את נתניהו הם ניסו להפיל, אלא את מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי וכמקום מקלט מפני האנטישמיות הגואה לממדים כמעט חסרי תקדים מאז שנות ה-30, הם מנסים להפיל. ואין דבר מפחיד יותר, מאיים יותר, מפלצתי יותר משנאה המתחפשת לאהבה.
באין בית, באין מדינה, ליקוק מגפי הפריץ הבועט באחוריים, היה צורך הישרדותי ואולי אף כורח בל יגונה. התאבדות מרצון, לעומת זאת, נוגדת את ערכי הקיום וההישרדות הבסיסיים. וזה כבר בתחום הקליני.
אם תושבע ממשלת "ריפוי האנחנו", וזה כנראה מה שמסתמן, מדינת ישראל הציונית, ביתו של העם היהודי, תשרוד פחות מתוחלת חיי אדם ממוצעת במערב של העידן המודרני.
כששנאה מתחפשת לאהבה לעולם יבוא בעקבותיה הבכי על האהבה שאבדה ואיננה.
