ומדוע אתם צריכים, גם כן.
ניק כהן
מאמר שהופיע בגרדיאן, 2016
תרגום: שרית שץ
לקח לי 40 שנה להפוך ליהודי. כשהייתי ילד לא הייתי יהודי לא מכיוון שמעולם לא בקרתי בבית כנסת. משפחתו של אבי נטשה את דתה כך שהוא לא היה יהודי. אם נדייק, אמי וסבתי לא היו יהודיות אף הן, לפיכך, על פי עקרונות היהדות שהדת מועברת על ידי האם, זה היה בלתי אפשרי שאהיה יהודי.
כולם נשאו את שם המשפחה "כהן". פעם שאלתי את הורי מדוע הם לא החליפו את שם המשפחה.לאחר שאמרו לי, ודי בצדק, שלעולם אסור להיכנע לגזענות, הם הודו בפני שהם חשבו שהאנטישמיות חלפה מן העולם בשנות ה-60. לאחר היטלר, ברור שהאנושות נוכחה לדעת לאן הובילה השנאה המטורפת ביותר בעולם והיא החליטה לסלק אותה מעל פניה.
ברטולט ברכט אמר פעם: "אל תעלצו בתבוסתו (של היטלר), אנשים. למרות שהעולם קם ועצר את הממזר, הכלבה שילדה אותו מיוחמת שוב".
ההורים שלי לא האמינו לברכט, לפחות לא בשנות ה-60. גם אני לא, למשך פרק זמן מסוים. הייתי ונותרתי אתאיסט. ידעתי שקהילתיות וזהויות פוליטיות מרסקות את הזהות האישית. לא היתה לי כל שאיפה להצטרף לשבט, בוודאי לא כזה המשויך לדת.
ולמרות זאת, לא היתה כל דרך להימלט מה"כהן". כאשר הגבתי לראשונה לאנטישמיות שהתפשטה עד כה מהשמאל הקיצוני לזרם המרכזי, עד כי היא מאיימת להרעיל כיום את מפלגת הלייבור, אני מתבייש לומר ששקלתי אחת משתי תגובות מבישות.
אני יכול, חשבתי לעצמי, שלא לעצור בהתנגדות לכיבוש הישראלי את הגדה המערבית, ולהביע תמיכה בישראלים השמאלנים והפלשתינים, שכל מה שהם רוצים זה הסכם צודק ושלוו עבור שני העמים, אך להמשיך ולהתנהג כמו גרוטסקה מסאטירה של הווארד ג'קובסון. הייתי אומר לקנאים בביטחון מלא שה"אנטי-ציוניות" שלהם, (כלומר: קריאתם להשמדתה המוחלטת של המדינה היהודית היחידה בעולם), כלל איננה רחוקה מגזענות.
למזלי הרב, למען כבודי העצמי, מעולם לא ירדתי כל כך נמוך. בכל פעם שאני שומע יהודים המביעים את שנאתם כלפי עצם קיומה של ישראל, אני חושד בכך שמתחת לשקרים הקולניים הבומבסטיים שלהם, טמונה תחינה שקטה כלפי האיסלמיסטים והניאו נאצים שעלולים לפגוע בהם "אני לא כמו האחרים. אנא, אל תראו בי מטרה כדי לפגוע בי".
למרבה הצער, הרגעתי כל מי ששאל אותי (וגם מי שלא שאל אותי) שלמראות המראה החיצוני שלי המעיד על ההפך, אינני יהודי. ובאמירה זאת טמון קלון. נשמעתי כמו גבר שחור המנסה להצטייר כלבן או כגרמני המתווכח בלהט עם הגסטאפו, וטוען שיש טעות ברישומים בניירת.
הפסקתי עם כך וקבלתי את הרעיון כי גזענות משנה את תפיסותיך על העולם ועל עצמך. אתה הופך להיות למה שהאויבים שלך אומרים שאתה. ואם אינני רוצה לבייש את עצמי, עלי להפוך להיות יהודי. יהודי מוזר למדי, אין ספק: אתאיסט לוחמני שצריך להתקשר לחבר ולשאול אותו מה זה, לכל הרוחות "מזל טוב". אך עדיין יהודי.
מכיוון שאחת מהשאיפות הליברליות הנעלות ביותר היא לחוש אמפתיה ולתאר לעצמך את חייהם של האחרים, עליך להפוך להיות יהודי. הצהר שהמרת את דתך ליהדות, או שגילית מחדש את המורשת היהודית שלך, וראה את התגובות. לא רק זאת, אם אתה מהמעמד הבינוני ובר מזל, אתה עלול לחוות גזענות לראשונה בחייך, דבר שהוא כשלעצמו "חוויה מלמדת" עבורך, אותה לא חווית קודם לכן. יתכן גם שתלמד את השיעור הבסיסי שעניינה של האנטישמיות, איננו היהודים שפי שאונס עניינו הוא כוח ושליטה.
בכל פעם שהתפשטה קונספירציה אנטישמית על ידי הנאצים הגרמנים או הדיקטטורים הערבים, הצרפתים האנטי-דרייפוסיאנים או אנשי הדת הסעודים, הטענות תמיד זהות – דמוקרטיה, מערכת משפט בלתי תלויה, שוויון זכויות אדם, חופש הביטוי וחופש הפרסום - אינם אלא הונאה ותרמית שמטרתן להסתיר את המזימה הסודית של היהודים לשלוט על העולם.
תארו את הפנטזיה אותה פתחו בבוטות האימפריה הצארית והנאצית ולפיכך קשה, על פניו, להבין כיצד מפלגת הלייבור הופכת להיות מיומנת כמו יוקיפ, במשיכת גזענים אל שורותיה. אך חשבו על כך כמה פעילים שמאלנים, ארגונים מוסדיים ומוסדות אקדמיים, יסכימו עם הגירסה המנומסת יותר.
ממשלות מערביות הן המקור העיקרי לחוליי העולם. "הלובי הישראלי" נשלט על ידי מדיניות חוץ מערבית. ישראל עצמה היא "שורש הרע" של הטרור כולו במזרח התיכון, ממלחמת עירק ועד למדינה האיסלמית. גזענות מנומסת הופכת שוב את היהודים, לשדים בעלי כוחות על-טבעיים המסוגלים ברצותם להשמיד אומות. או, כמו ששרת החוץ השבדית, מרגוט ווילסטרום הרואה את עצמה כפמיניסטית ולא כי כקושרת קשר גזענית, הסבירה לאחרונה, שיש להטיל את האשמה על המתקפה האיסלמית בפריז, על הכיבוש הישראלי בגדה המערבית.
או חשבו על הפייסנות המוזרה של מי שמתארים עצמם כליברלים ושמאלנים כלפי קיצוניים ימנים וקנאים דתיים. האמונה כי היהודים מתדלקים את האסלאם הרדיקלי, מאפשרת להם להתעלם מאמונות טפלות והכחשת הרודנות של שוויון זכויות. הם נגד ישראל וזה כל מה שחשוב.
יכולתי לתאר באריכות ארסית כיצד את הגועל אותו חשו חברי השמאלנים היהודים מכך שחברי הלייבור בחרו בג'רמי קורבן ליו"ר המפלגה, למרות תמיכתו באיש דת אנגליקני המחובר לאתרים קיצוניים ומאשים את היהודים באירוע ה-11.9, וכיצד יצא להגנתו של איסלמיסט שממחזר את עלילת הדם שיהודים שותים דם ילדים נוצרים, מתחתית ערמת הגללים של ימי הביניים.
אך גם אם מפלגת הלייבור אכולת החרטה תגרש משורותיה אנטישמי כזה או אחר או תקרא לסדר את שונאי היהודים את מכי היהודים של מועדון הלייבור באוניברסיטת אוקספורד, אינני רואה כיצד המנהיגים של המפלגה יכולים לקרוא תיגר על השקפת העולם הקונספירטיבית לה היו שותפים מזה עשרות שנים. הם יאלצו לוותר על כל מה שהם האמינו בו אי פעם.
כמי שהזהיר בעבר לגבי האפלה ההולכת וגדלה בשמאל, אני פסימיסטי לגבי הסיכוי לשינוי. אם תמשיך לזעוק "שריפה" והכבאים לעולם לא מגיעים, אתה נוטה להניח שהבית יישרף עד ליסודותיו. אך יתכן היכרות קרובה מולידה בוז, ולכן אינני השופט הטוב ביותר.
אם חברי הפרלמנט של מפלגת הלייבור וחברים במפלגה, רוצים שהמפלגה תתרחק מעבר למה שהוביל אותה לכך ששמאלנים כרתו ברית עם קיצוניים דתיים שהתכחשו לזכויות אדם ושנאו כל מה שהמרכז-שמאל מטיף לו, יהיה עליהם ללמוד להתייחס לכל מקרי הגזענות, באופן שווה.
יהיה עליהם לערוך היכרות קצרה עם ההיסטוריה של אירופה ולהבין לעומק שלשמאל אין כל חסינות מאידאולוגיה פשיסטית. יהיה עליהם להתבונן על האנטישמיות כפי שהיא ומה שהיא, ומדוע היא תמיד הובילה לעריצות, זוועות ואומללות כלל אנושית. כמוני, בקצרה, גם אם זה אומר שיהיה עליהם להפוך ליהודים בעצמם, ולו לפרק זמן קצר בלבד.
ניק כהן הוא עיתונאי בריטי, כותב ב-The Observer ובגרדיאן.
הוא יהודי מצד אביו. בשנים האחרונות חיפש אחר שורשיו היהודיים וחיזק זהות זו. במאמריו הוא יוצא כנגד האנטישמיות הפושה במפלגת הלייבור הבריטית ובמערב באופן כללי.
