מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק בשנת 2013
"פִילְם נוּאָר" (צרפתית) או "סרט אפל", הוא סגנון קולנועי המקושר לרוב עם סרטי הפשע. סגנון זה מתאפיין באווירה, במערכת ערכים מוסרית, ובדרך הצגת הדמויות. יוצרי "הסרט האפל" פעלו בהוליווד החל מתחילת שנות ה-40.
רבים מיוצרי הסרט האפל הודו כי בעת שיצרו לא היו מודעים לכך שהם יוצרים סגנון מובדל של קולנוע. הסרט האפל מציג את גיבוריו בעולם ניהיליסטי ואקזיסטנציאליסטי. הזרם האמנותי הושפע מן האקספרסיוניזם הגרמני.
שנות ה-30 וה-40 היו תור הזהב של עיר הסרטים. תעשיית החלומות מכרה לקהל שנהר לאולמות הקולנוע, סרטים רומנטיים בשחור-לבן, גיבורים יפי תואר, מחזות זמר מתקתקים וגם את ה"פילם נואר", אך האם יצרה הוליווד מאחורי הקלעים, הרחק מעין המצלמות, סרט אפל מסוג אחר, בשיתוף פעולה עם הגרמנים?
ב-2013 יצא לאור הספר The Collaboration: Hollywood's Pact with Hitler – "שיתוף פעולה: הברית של הוליווד עם היטלר". הספר הנו תוצר של עבודת הפוסט דוקטורט של בן אורוונד Ben Urwand שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת הארוורד.
אורוונד השקיע 10 שנים במחקר מעמיק במהלכו בחן כמויות עצומות של מסמכים בארכיונים בגרמניה ובארצות הברית. רבים מהמסמכים מציגים חוזים בין מנהלי האולפנים הגדולים לבין נציגי השלטון הנאצי.
הטענה העיקרית בספר, המבוססת על עבודת המחקר היסודית של אווונד, היא שהאולפנים הגדולים בהוליווד, כמו MGM, יוניברסל, RKO ואחרים, המשיכו לנהל עסקים עם המפלגה הנאצית ולאחר מכן עם השלטון הנאצי, וזאת כדי לא להפסיד רווחים מהפצת סרטים לגרמניה. בכך, טוען מחבר הספר, התבסס שיתוף פעולה הדוק בין האולפנים לבין השלטון הנאצי. המונח "שיתוף פעולה" הוזכר רבות בתכתובת הענפה בין שני הצדדים. נשיא אולפני RKO, הבטיח בתחילת שנות ה-30, שכל סרט העוסק בגרמניה שיצא מאולפניו, יבחן "תוך שיתוף פעולה הדוק עם הנציג הגרמני".
וכך אמר נציג אולפני MGM בגרמניה בתקופה ההיא:
אנחנו מאמינים בשיתוף פעולה הדוק בין שני הצדדים.
הם אף הוסיפו וציינו שהם מעריכים את מאמציו של היטלר, לשיקום הכלכלה והאבטלה בגרמניה. זאת הסיבה המרכזית מדוע בחר אורוונד להכליל מונח זה בשמו של הספר.
לשיתוף פעולה הדוק זה היו השלכות מרחיקות לכת. כל סרט שנעשה בעיר הסרטים ועמד להיות מופץ בגרמניה היה צריך לעבור את הביקורת של הגרמנים ואת מתן אישורם. בשל כך נאלצו האולפנים להפעיל צנזורה ולא אחת לשנות תסריטים, לערוך סרטים ואף להשמיט קטעים שלמים, כדי להתאימם לרוח המפלגה הנאצית ולא להציגה באור שלילי, כולל יחסה ליהודים.
אחת הדוגמאות הבולטות לצנזורה רדיקלית, הנו הסרט "במערב אין כל חדש" (Im Westen nichts Neues) המבוסס על ספרו האנטי מלחמתי של אריך מריה רמרק. הספר מביא את חוויותיו של חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה. הספר הופיע ב-1929, ותורגם ל-45 שפות. בגרמניה נשרף הספר, יחד עם ספר ההמשך "הדרך חזרה" (Der Weg zurück), עם עליית הנאצים לשלטון. כיום נחשב הספר לאחת מיצירות המופת של הספרות הגרמנית ושל הספרות בכלל.
הסרט הוקרן לראשונה בגרמניה ב-3.5.1930, טרם עליית היטלר לשלטון, אך המפלגה הנאצית צברה כבר כוח פוליטי רב. בתקופה זו היתה לה נציגות מכובדת של 107 מושבים ברייכסטאג ובספטמבר שנה זו הייתה למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. במהלך ההקרנה מחו תומכי הנאצים שקנו כרטיסים לסרט במטרה מכוונת למחות נגדו. גבלס שנכח אף הוא, עלה למרפסת בית הקולנוע ונשא נאום לוהט בגנות הסרט המציג את צבא גרמניה בחולשתו והרבה מילים על גבורתו ואומץ לבו של החייל הגרמני. לאחר שפשטו הפגנות המחאה, אסרה הצנזורה הגרמנית את הקרנתו. במאמר לעיתונות כתב גבלס "הניצחון בידנו. הפלנו אותם על ברכיהם".
ראקל לאומאל (Carl Laemmle), נשיא אולפני יוניברסל היה מוטרד מאוד לנוכח התפוגגות הרווחים בשל אי הקרנת הסרט בגרמניה. לאחר מגע עם הרשויות, הסכים לאומאל לערוך שינוי מרחיק לכת עד כדי פגיעה באופיו של הסרט. הגרמנים דרשו שהשינויים יחולו על כל עותקי הסרט. נשיא יוניברסל הסכים לכך. בעקבותיו הלכו כל האולפנים האחרים.
כאשר עלה היטלר לשלטון בינואר 1933, פעלו האולפנים "בשיתוף פעולה מלא" עם נציגיו הישירים של הפיהרר ובכללם הקונסול הגרמני בארצות הברית.
כצפוי, עורר ספרו של אורוונד סערה ומחלוקת, למרות שהוא מבוסס על עובדות, סימוכין וראיות. בכל זאת, להוליווד כוח חסר גבולות והוליווד איננה אוהבת שמכבסים את כביסתה המלוכלכלת בפרהסיה. על השלדים להישאר נעולים בארון על מנעול רב בריח..
בן הפלוגתא העיקרי של אורוונד הוא פרופ' תומס דוהרטי מאוניברסיטת ברנדיס, שכתב אף הוא ספר שיצא שנה לפני צאת ספרו של אורוונד בשם "הוליווד והיטלר: 1933-1939". לדבריו של אוואנס הספר של אורוונד הוא "גזעני ואיננו נאמן להיסטוריה".
לעומתו טוען פרופסור ריצ'רד אוונאס, היסטוריון ידוע ומומחה לרייך השלישי מאוניברסיטת קיימברידג' "הספר גדוש גילויים מרעישים וכתוב בצורה יוצאת דופן". ואילו חוקרת השואה Deborah Lipstadt, אומרת שהספר יכול להיות "שובר קופות".
אני נוטה לקבל את תפיסתם של שני האחרונים, ראשית כי ההגיון והשכל הישר תומכים בכך. שנית, עברתי קצת על הרזומה האקדמאי של פרופ' תומס דוהרטי. לאור תפיסתו ברבים מהנושאים בהם עסק, אני מאמינה שמשנה פוליטית עומדת מאחוריהן ולא "טוהר המדע". מעבר לכך, מומחיותו של פרופ' דוהרטי היא היסטוריה של הוליווד. וכפי שהדברים מתנהלים היום, אין "אמת מדעית" יש "נאמנות מדעית". ודוהרטי נאמן להוליווד.
סרטים אנטי גרמניים ובהמשך סרטים העוסקים בשואה והצגת דמותו של היהודי כדמות "חיובית", החלו להופיע בהוליווד אף הם רק באמצע שנות ה-40.
כותב הספר בן אורוונד, בהרצאה על ספרו (2914). מאוד מומלץ לצפייה
