כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
פברואר 2007
עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: פרופ' יוסי גמזו; דודי בן עמי; עודד פלד
"פרוייקט פושקין" כבר מאחורינו והנה הגיליון השלישי יוצא לדרך.
אני מודה לכל המנויים הרבים שהגיבו בתמיכה ובעניין רב על הגיליון המיוחד שפורסם במלאות 170 שנה למותו של משורר גדול זה (מידגם קטן מן המכתבים ניתן לקרוא במדור "קוראים כותבים"). כפי שציינתי בעבר, המשוב שלכם חשוב לנו מאוד ומסייע לנו לכוון את תכני כתב העת - לפי דרישותיכם.
על המספר שלוש נאמר בקהלת "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". כך אנו, חברי המערכת של "עיין ערך שירה", רוקמים אט אט את צביון הירחון ותכניו מתוך רצון ותקווה לחזק את נוכחותו ומעמדו.
גם אם אינכם מאמינים בנומרולוגיה, הרי שנחמד לציין כי מספר 3 מבטא את הזרימה, היצירתיות ואת הרבדים האמנותיים שבמורכבות האנושית.
ומה בגיליון זה?
מאמר מרתק מאת יוסף עוזר המספר על קשריו עם המשורר הפולני צ'סלב מילוש. בשל אורכו של המאמר, מובא כאן חלקו הראשון בלבד. את המשכו נביא בגיליון הבא.
במדור "פגוש את המשורר" - מיפגש עם המשוררת הפינית סִירְקָה טוּרְקָה ועם שירתה.
הספד מרגש מאת עודד פלד שנכתב עם מותו של המשורר והעורך יעקב בסר.
התבוננות בשירה של זלדה "ישן לו גרעין".
במדור "עיין ערך תרגום" מוצגים מספר תרגומים לשיריהם של משוררים מוכרים וידועים שנשלחו אלינו על ידי קוראים, במיוחד לגיליון זה. בין כל אלה משובצים שירים רבים של כותבים. חלק מן הכותבים מוכרים מגיליונות קודמים וחלקם בבחינת "פנים חדשות". נשמח מאוד לקבל תגובות של כותבים, לא רק על הירחון באופן כללי, אלא אף התייחסות פרטנית לשירים השונים המופיעים בו. וזאת - מתוך כוונה ורצון לפתוח מדור חדש שיקרא: "ביקורת שירה". בדרך זו יועשרו הכותבים עצמם וגם הירחון.
לגיליון מספר 4 של "עיין ערך שירה" נבחר נושא משותף ליצירות שישלחו אלינו, והוא: "שירי מחווה למשוררים". אין לי ספק ששירים רבים נכתבו על נושא זה ונשמח מאוד לקבל מגוון רחב ככל האפשר של "שירי מחווה".
המשיכו לשלוח לנו מיצירותיכם ואותן שֶׁתִּמָּצֶאנָה מתאימות לרוח הירחון, תפורסמנה. כמו כן נשמח מאוד לקבל מאמרים שונים בנושאי שירה. הם מעשירים את תכני הירחון ומהווים השראה לקוראים ולכותבים גם יחד. את היצירות נבקש לשלוח מנוקדות ומוגהות.
בגיליון זה חידוש נוסף. החלטנו להפיצו כקובץ PDF. דבר זה יקל על הקריאה ועל ההתמצאות בגיליון. כדי להגיע לעמוד המבוקש על ידכם, יש ללחוץ בצדו השמאלי של הדף על המילה Pages וכל דפי הגיליון יופיעו בצד, בפורמט מוקטן. כל מה שנותר לעשות הוא "ללחוץ" על הדף הנבחר. אם מי מכם מתקשה לפתוח את הקובץ, הוא מוזמן לכתוב אלי.
מי שמגיע אליו גיליון זה ואין ברשותו הגיליונות הקודמים והוא מעוניין בהם, מוזמן אף הוא לכתוב אלי, לציין את מספר הגיליון המבוקש ואני אשלח אותו אליו. בנוסף לכך, ניתן ל"הוריד" את הגיליונות הקודמים באתר "החוג לשוחרי שירה".
אני מאחלת לכולם קריאה מהנה.
שרית
דן שורר
יש שירים שמסמיקים ממילים
יָדַעְתִּי פַּעַם שִׁיר
שִׁיר שֶׁל סְתָו
שֶׁל רוּחַ
שֶׁל עָלִים מַכִּים עַל חַלּוֹנוֹת הַבְּקָתוֹת הַמָּטוֹת
עַל עֶדְרֵי גַּלִּים שֶׁחוֹבְטִים כְּנֶגֶד רִשְׁתוֹת הַדַּיָּגִים
יָדַעְתִּי שִׁיר
יָדַעְתִּי פַּעַם שִׁיר
שֶׁבֵּין חַמּוּקַיִךְ חִפֵּשׂ אֶת מִשְׁכָּנוֹ
עַל לֶחְיֵךְ חָרַז עוֹד זֶמֶר
עוֹד צֹפֶן, עוֹד רָז
שֶׁבֵּין עַגְבוֹתַיִךְ לִחְלֵחַ אֶת סִפֵּי גּוּפֵךְ
וְאֶת תֹּרֶן סְפִינָתִי טָרַף בְּנָשִׁיּוּתֵךְ
יָדַעְתִּי שִׁיר
יָדַעְתִּי פַּעַם שִׁיר שֶׁהִסְמִיק מֵרֹב מִלִּים
שִׁיר כְּבַד פֶּה,
עִלֵּג
יָשָׁר וְנֶאֱמָן כִּוְלַד הַשַּׁחַר
יָדַעְתִּי שִׁיר
דן שורר – בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת LA SORBONNE שבפריס.
עסק קצרות בהוראה באוניברסיטאות חיפה וירושלים. כמו כן עסק בבימוי תיאטרון וקולנוע בישראל, צרפת, גרמניה וארה"ב. במשך 5 שנים ניהל חברה להפקת סרטים בפריס ובלונדון. בגיל 33 יצא לתקופה ארוכה של גלות מרצון אל תוך עולם העסקים. בד בבד עסק בכתיבה ומלבד ספרים שדנו בענייני שיפורי רווחים, כתב שירה (בעברית, איטלקית ובאנגלית), וסיפורים קצרים (באנגלית ובעברית). מתרגם מאנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית וספרדית לעברית ומשלב חשיפה תרבותית וחברתית. לאחרונה הקים הוצאת ספרים "תיבות פנדורה". כמו כן, מרצה, מופיע בערבי קריאת שירה, כותב מחזות ועוד.
שלומית כהן-אסיף
מרגריטה
מַרְגָּרִיטָה מְטַגֶּנֶת חֲבִיתוֹת לַעֲשִׁירֵי הָעוֹלָם
בְּמָלוֹן אָקָפּוּלְקוֹ,
בְּאַהֲבָה הִיא מְטַגֶּנֶת.
שְׁתֵּי יָדַיִם מוּל אַרְבַּע מַחֲבַתּוֹת לוֹהֲטוֹת
מַקְפִּיצוֹת בֵּיצָה עַל בֵּיצָה
יָדִיּוֹת אֲרֻכּוֹת יֵשׁ לַמַּחֲבַתּוֹת,
יָדַיִם רַכּוֹת יֵשׁ לְמַרְגָּרִיטָה.
עֵינַיִם יָפוֹת יֵשׁ לְמַרְגָּרִיטָה,
חֹם מְרַצֵּד
בֵּין מַחֲבַתּוֹת וְשֶׁמֶן לוֹהֵט.
הַתּוֹר לַחֲבִיתוֹת
הוּא הַתּוֹר לְעֵינַיִךְ, מַרְגָּרִיטָה.
לְהַבִּיט בָּהֶן מִקָּרוֹב, מַרְגָּרִיטָה.
יוֹם אֶחָד, מַרְגָּרִיטָה,
צַיָּר יֹאחַז מִכְחוֹלִים
יְצַיֵּר אֶת פָּנַיִךְ הַמְּפֻסָּלִים.
יוֹם אֶחָד, מַרְגָּרִיטָה,
בַּמַּאי סְרָטִים יַחְלִיף אֶת רֵיחַ הַשֶּׁמֶן בְּבֹשֶׂם,
יִנְעַל לְרַגְלַיִךְ אֶת סַנְדְּלֵי הָאַגָּדָה.
מיכאל פז
ואולי גם את חלוּמה
וְאוּלַי גַּם אַתְּ רַק חֲלוּמָה בַּחֲלוֹם אֱלֹהִים
וּמְגֹרֶשֶׁת הִנָּךְ מִתּוֹכֵי הֶגְיוֹנוֹ
וְרַק אָנוּ – חַיּוֹת וּבָשָׂר וּכְתָמִים
מְדַמִּים כָּאן אוֹתָךְ, בְּעוֹלַם יְגוֹנוֹ?
אִם אָמְנָם זֶה חָזֵךְ הַבְּתוּלִי, הַתָּמִים,
מְצַחְקֵק בַּחֲשַׁאי, מְחַפֵּשׂ הֲדוֹמוֹ
וְשִׁפְעַת הַבְּשָׂרִים הַכְּבוּלָה בַּמְּחוֹכִים
הִיא כְּמוֹ יְבָבָה חֲנוּקָה בַּגְּרוֹנוֹת –
אָז נִשְׁאַל לָנוּ אוֹת מֵאֵת הַיָּמִים
כִּי לָהֶם אַתְּ וְעַד בְּהוֹנוֹת
לָךְ יִכְרַע כָּל-יָכוֹל, הַשּׁוֹטֶה הַתָּמִים!
אִם אֵינֶנּוּ הַלָּז - יְצִיר חֲלוֹמוֹת!
מיכאל פז – בן 60. נשוי ואב לשני ילדים, סב לשתי נכדות. למד פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. בעל תואר שני.
עלה ארצה בגיל שנתים וחצי עם אב ששכל באושויץ אשה ושלושה ילדים ואם ששרדה עם אחיה הצעיר מתוך משפחה בת 11 נפשות.
בגיל 6 נפצע מרימון בישוב ספר ואיבד כליל את ראייתו וחלק מידי השמאלית. החל לכתוב בתחילת גיל ההתבגרות, שירה ויומן חיים אישי וממשיך בכך עד היום.
פגוש את המשורר
שרית שץ
וַאֲנִי כָּאן בְּדִיּוּק מִתַּחַת לֶעָשָׁן הַזֶּה
סִירְקָה טוּרְקָה
"תַּרְבּוּת הָאָדָם הִיא מוֹת הַצִּפּוֹר", כותבת סירקה טורקה (Sirkka Turkka) באחד משיריה. מתבודדת ובעלת מראה נזירי ומסוגף משהו, היא מדברת ביצירותיה עם הטבע ובעלי חיים בקירבה גדולה יותר מכפי שהיא משוחחת עם בני אדם. עמוק בלב יערות דרום פינלנד המושלגים, היכן שהשמש משתקפת בראי אלפי האגמים, היא מדברת שירה מופלאה וממתיקה סודות פיוטיים עם סוסים, כלבים, ציפורים, דגים, צבאים ועם הרוח המשחקת בעלי העצים המאדימים (הסרטון צולם ב-2004).
סירקה טורקה הנה אחת מהנציגות הבולטות של השירה הפינית המודרנית כיום. אינדיבידואליסטית במהותה, אחרת ושונה, היא יוצאת כנגד ניסיונות
לשייכה לזרם ספרותי כזה או אחר. "אני מערכת בלתי תלויה לחלוטין" אומרת טורקה בניסיונה להדגיש את עצמאותה.
שירתה עוסקת במהות הכוללת והמורכבת של הקיום האנושי וביחסי הגומלין שלו עם עצמו, עם הסביבה האנושית ועם היקום.
שיריה נעים בין שירים קצרצרים לבין שירים בעלי שורות ארוכות ומבנה על גבול הפרוזה. שירתה "וידויית" - אישית ועוסקת ב"אני" המובחן ובעולמו הפנימי. ברבים משיריה היא מביאה רעיונות פילוסופיים, המוצגים לעתים בדרך דידקטית ומשקפים את מערכת אמונותיה וערכיה. היא מייצגת באופן כתיבתה את המסורת הפואטית הפינית מחד, ומאידך את המודרניזם המשווה לשירתה קול ואפיונים אוניברסאליים.
מרכיבים אלה המייחדים את שיריה של טורקה, מאפיינים את התפתחות השירה הפינית שבמשך השנים שאבה רבות מהמסורת הפינית העתיקה שבעל פה, מאגדות העם ומהמיתוסים השמאניים של תרבות זו. בנוסף לכך, היא הושפעה באופן ניכר מתרבויות של שולי אירופה, כמו רוסיה ואסטוניה, אתן באה במגע. דבר זה בא לידי ביטוי גם בשירה הפינית העממית שינקה יסודות נרטיביים ממקורות שונים. כיום ניתן להבחין בהתפוררותה של המסורת המיתולוגית ששרדה עד תחילתה של המאה העשרים. זו מתרחשת בד בבד עם המעבר מחברה כפרית לחברה מתועשת-אורבנית.
השפה הפינית דומה או קרובה להונגרית ולאסטונית. התרגומים מן השירה הפינית לשפות זרות מעטים בהשוואה לתרגומים משפות קרובות. המילון הפיני עשיר בניואנסים הקשים לתרגום לשפות אחרות. וכאן המקום לציין את עבודתו הנפלאה של רמי סערי בתרגומי שירתה של סירקה טורקה ("מהר, לבד ועכשו";"עמוק בלב היער", הוצאת "כרמל"), גם אם אין ביכולת מרביתנו להשוות לשפת המקור. עצמת השירים, עושרם הלירי והרעיוני, עומדים בפני עצמם.
שיריה של סירקה טורקה מאופיינים במחאה אישית, חברתית ואקולוגית. היא נאמנה באופן מוחלט לעולמה הפנימי ולשפה הייחודית לה. בשירתה היא מתנהלת כפי שבחרה לחיות. מבודדת מבני אדם ומוקפת מכל עבר בבעלי חיים. אל בעלי החיים המוזכרים במרבית שיריה, היא מדברת באופן ישיר, כאילו היו בעלי נפש אנושית. היא איננה פונה אליהם בפנייה המקובלת "It" אלא "She, He". לדבריה, בעלי החיים מבינים פשטות ושפה ישירה, ולפיכך זו הדרך הנכונה לפנות אליהם.
"בֶּחָצֵר מָצָאתִי רֶגֶל שֶׁל אַרְנֶבֶת,
לְבָנָה וּשְׁקֵטָה
כְּמוֹ פֶּרַח עַל קֶבֶר."
סירקה טורקה נולדה בהלסינקי, בירת פינלנד בשנת 1939. עד היום היא מתגוררת בבית-הקיץ המשפחתי הישן, בו חלפו עליה ימי ילדותה, כשבעלי החיים סובבים אותה כבני משפחה. בנערותה למדה בפנימייה, שם החל סיפור האהבה שלה עם בעלי החיים, בעיקר סוסים וכלבים. היא הוכשרה כסַיֶּסֶת ובכך היא עוסקת למחייתה, בנוסף לעבודתה כספרנית.
את ספר שיריה הראשון, "חדר בחלל" (1973), הוציאה בהיותה בת 34. מאז פרסמה ספר פרוזה אחד, "בבטן הלוויתן" (1975) ו-17 ספרי שירה נוספים. מתחילת דרכה כמשוררת הפגינה קול ייחודי שחולל תפנית ו"מהפכה זוטא" בשירה הפינית. בשיריה ניכרת שבירת מוסכמות בתחומי התוכן, הלשון והצורה. השפה ישירה ופשוטה מחד, ומאידך עשירה במטאפורות מקוריות. היא משלבת בשיריה מיגוון רחב מאוד של תכנים ואידיאות, החל מסמלים פאגאניים, מיתוסים פיניים קדומים, דרך רעיונות נוצריים-רליגיוזיים, אמירות מן התנ"ך וכלה במוסיקת פופ עכשווית. שירתה מושפעת ממזמורים דתיים, כאשר ספר "תהילים" ושירתו הם המופלאים ביותר בעיניה.
עצמאית, גלויה וחשופה, היא יוצאת כנגד תרבות ההרס העצמי וחוסר המשמעות של האדם המודרני, הכורת במו ידיו את הענף הירוק עליו הוא יושב.
"רָאִיתִי אֶת עֲצֵי הַנֶּצַח.
אֶת הַמָּוֶת אֲנִי מַכִּירָה.
רָאִיתִי אֶת עֵץ הַחַיִּים.
הוּא בּוֹעֵר."
נושא זה עולה רבות בשיריה של סירקה טורקה ה"נדה בראשה" לריקנותו, לתאוותנותו ויהירותו של האדם המודרני, המבקש אחר החומר והנהנתנות הרגעית. בדרכו זו איבד את שורשיו ואת גן העדן של שלוות היערות והחיים במחיצת הטבע.
סירקה טורקה מעולם לא נישאה ולא חוותה אימהות. במובן מסוים היא נותרה ילדת טבע מרדנית שטרם בגרה. היא שומרת עדיין על תום הילדות, ומבקשת ללכת אל ספר האגדות הפורח, קודם לכריכתו ואחר לתוכו. עם זאת, היא מביטה על עצמה ועל העולם בעין מפוכחת.
למרות בחירתה בהתרחקות מבני אדם, שיריה של טורקה רצופי כמיהה, כאב וגעגוע. המלנכוליה עולה משיריה, אם בגלוי ואם באופן סמוי:
"הָעַצְבוּת הַזֹּאת, הַכְּבֵדוּת הַבְּסִיסִית שֶׁבִּי,
כְּמוֹ חֲוִילָה דּוּ-קוֹמָתִית יְשָׁנָה
שֶׁהִתְנַחֲלָה כְּבַיִת
בַּנּוֹף שֶׁל דַּעְתִּי."
מקריאה מעמיקה בשיריה נראה כי התרחקותה מבני אדם מהווה סוג של התגוננות מפני פוטנציאל הפגיעה הטמון במערכות יחסים בין-אישיוֹת ומפני יכולת ההרס האנושית.
נוקשותה הרגשית מתרככת רק כאשר היא מתמוגגת על עולם הטבע ובעלי החיים, עמם היא חולקת את מכאוביה, רעיונותיה, תפיסותיה וכמיהותיה. אלה חובקים אותה ללא תנאי והיא משיבה להם אהבה כהודיה בעצם קיומם והיותם.
וּבְכֵן, אָדָם, חֲדַל, בְּשֵׁם הָאַהֲבָה,
לִפְנֵי שֶׁתִּשְׁבֹּר אֶת לִבִּי,
אֱחֹז בִּי חָזָק, וְאַחַר כָּךְ שַׁחְרֵר אוֹתִי,
כְּדֵי שֶׁסּוֹף סוֹף אוּכַל לָרוּץ אֶל הָעֲרָבָה הָאֵינְסוֹפִית,
שֶׁאֵלֶיהָ אֲנִי שַׁיֶּכֶת.
סירקה טורקה, משוררת מוערכת מאוד בארצה, זכתה בשנים 1980 ו-1984 בפרס המדינה הפינית. בשנת 1986 היא היתה האשה הראשונה והמשוררת היחידה עד אותו זמן שזכתה בפרס פינלנדיה. בשנת 1994 הוענק לה פרס רשות השידור הפינית. שיריה תורגמו לשפות רבות. תרגומים לשיריה בעברית החלו להתפרסם החל משנת 1989.
לפני כשנה ביקרה סירקה טורקה בישראל בפסטיבל המשוררים שהתקיים במשכנות שאננים.
רות נצר
צ'סלב מילוש
הַמַּבָּט הֶחָכָם הַכָּאוּב, הַגַּבּוֹת הַזְּקוּפוֹת כְּמוֹ כַּנְפֵי עֲטַלֵּף. כַּפּוֹת
הַיָּדַיִם אֲחוּזוֹת זוֹ בְּזוֹ בְּבִטְחָה. מִרְוְחֵי הָאֶצְבָּעוֹת הֵם הַסָּפֵק.
אֲבָל אֶצְבַּע אַחַת נוֹגַעַת בַּשְּׂפָתַיִם - לְהַסּוֹת תְּשׁוּקָה
לְהַסְווֹת מְבוּכָה, לְעַכֵּב נִסּוּחַ הַמְּלַטֵּשׁ עַצְמוֹ כְּמוֹ זְכוּכִית,
שֶׁלֹּא לְהַסְגִּיר סוֹד אַחֲרוֹן.
הַמֵּצַח הַגָּבוֹהַּ מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ -
חֶמְלָה שֶׁל יוֹדֵעַ כָּל, רוֹאֶה הַכֹּל, מְוַתֵּר
עַל הַכֹּל, כִּבְיָכוֹל
למצגת משיריו של המשורר צ'סלב מילוש, לחצו כאן
רות נצר - פסיכולוגית יונגיאנית, מבקרת ספרות, אמנית ומשוררת. 
פרסמה שמונה ספרי שירה עליהם זכתה בארבעה פרסים ספרותיים, וספר עיון – 'מסע אל העצמי – אלכימית הנפש' ("מודן", 2004). בשנה הקרובה יראה אור ספרה שיעסוק במסע אל העצמי בקריאת הטארוט ("מודן"). ספרי שיריה האחרונים בהוצאת "כרמל" - "אשה-שירים ורישומים", "עקבות" ו"קדיש לאבא".
חודשיים לפני הוצאתו של גליון זה, הלך לעולמו איש הספרות ומייסד "עיתון 77" יעקב בסר ז"ל (דצמבר 2006). בגיליון מופיע מאמר הספד לזכרו מאת המשורר עודד פלד. ניתן לקרוא אותו בקובץ הגיליון.
יעקב בסר
אני אומר לכם
שָׁלוֹם, בָּאתִי, אֶשְׁהֶה כָּאן זְמַן מַה
וְאֵלֵךְ לִי. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה לֹא קָלָה
פַּעַם כִּמְעַט קְבָרוּנִי, בֵּין
וְרוֹצְלָב לְלִיגְנִיצָה
חָמַקְתָּ, מַמְזֵר שֶׁכָּמוֹךָ
אוֹמֵר גּוֹי פּוֹלָנִי, שֻׁתָּפִי לַחֶדֶר.
עַכְשָׁו הַשֵּׂעָר מַלְבִּין לְאַט
כְּמוֹ חֶרֶב הַחַיִּים הַנְּסוֹגָה
בְּאִטִּיּוּת אֵימִים לִנְדָנָהּ.
