עיין ערך שירה

כתב עת מקוון לשירה מטעם החוג לשוחרי שירה
מוקדש ליום השואה
אפריל 2007

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

תאודור אדוֹרנו, פילוסוף וסוציולוג יהודי ממוצא גרמני, אשר השתייך ל"אסכולת פרנקפורט", היה זה שאמר שאחרי אושוויץ אי-אפשר לכתוב שירה. אינני יודעת עד כמה באמת האמין אדורנו במילים אלה, שכן ההיסטוריה האנושית מספרת כי כוחה של האמנות חזק מכל זוועה. אולם, יש באמירתו משום הניסיון לומר לנו כי קיימות התרחשויות אנושיות שאין בכוחם של המילים, הצבע או המוסיקה, להעבירן כהווייתן.
את השואה ועל השואה "יודע" רק מי שהיה שם. וגם מי שהיה שם מתעורר פעמים רבות מסויט ואיננו מאמין.
למרות זאת, "חלב שחור" (פאול צלאן) רב ניגר באין ספור מילות שירה שניסו באמצעות הפואטיקה - להתבונן, לחוות, להבין, להזדכך ובעיקר לתעד את הזוועות הללו שהתרחשו ב"פלנטה האחרת".

צירוף המילים "שירת שואה" מהווה פרדוקס בלתי נתפס לעתים, אך הפרדוקס הזה הוליד יצירות מופת בשירה היהודית והכלל עולמית. רבים מן השירים שנכתבו על השואה הם מן החזקים והנחרטים ביותר בזיכרון שמותירים את רישומם אף על הקורא האדיש ביותר.
בעוד כשבועיים יחול יום הזכרון לשואה ולגבורה. מטבע הדברים, גיליון זה עוסק ב"שירת שואה". חלק מן השירים נכתבו על ידי אלה ש"היו שם" והם בבחינת "עדות", מרביתם נכתבו על ידי כותבים שחיו בצל השואה שהותירה את חותמה עליהם לכל אורך חייהם, גם אם לא היו שם בפועל. אנחנו נוהגים לכנותם "בני הדור השני לשואה". לא בנים להורים שהיו באירופה של אז, או בנים לניצולי שואה, אלא "בני דור שני לשואה", כאילו הזוועה הזאת לא הסתיימה כלל ולא ניתן לתחום אותה במונחים כרונולוגיים. היא נותנת את אותותיה על בנים, שילשים ורבעים.
המוטיב המאפיין את שירת בני הדור השני לשואה, הנה השתיקה. צלו המאיים של ענן השתיקה מרחף מעל שירים רבים בגיליון זה. אך למרות השתיקה ה"רועמת", צליליה החזקים והצורמים מתנגנים בקול גדול. ועל כך אמר צ'סלב מילוש: "בחדר בו יושבת קבוצת אנשים המאוחדת בקשר של שתיקה, מילה אחת של אמת נשמעת כמו יריית אקדח".

מה בגיליון זה?
יוצרים רבים הצטרפו אלינו, הן ככותבים והן כמתרגמים ואני מברכת אותם בברכת "ברוכים הבאים". חלקם פנים מוכרות, לחלקם זהו הפרסום הראשון של יצירותיהם מעל גבי דפי כתב-עת זה. תודה מקרב לב על תרומתכם.

אני מפנה שוב קריאה לכותבים לשלוח אלינו יצירות ומאמרים העוסקים בענייני שירה ועל שירה. נשמח מאוד לקבל תגובות המתייחסות ליצירות המופיעות בירחון. את התגובות המתאימות נפרסם במדור "קוראים כותבים".
כמו כן אני מקבלת פעמים רבות אל תיבת הדואר שלי, מכתבים מכוֹתבים השואלים שאלות לגבי שירים, משוררים וכל הקשור בהם. לאור אלה, ברצוני לפתוח מדור חדש שיעסוק בחיפוש ספרי שירה, מילות שירים, שמות של משוררים וכד'. המדור יכונה: "המדור לחיפוש שירים קרובים".

בגיליון זה מאמר מרתק על נלי זק"ש ושירתה, סקירה קצרה על שירו של יבטושנקו "באבי יאר", מאמר על אפיוני השירה בקרב יוצרים - בני דור שני לשואה, אוסף תרגומים מגוון במדור "עיין ערך תרגום" וכן מאמר על שירה ושואה מתוך התבוננות בשירו של אלתרמן – "שמחת עניים".

מאחלת לכולם קריאה מעשירה.

שרית

 

 

 

יוסף עוזר
חזון העצם

בְּכִיסֹו שֶל רַבִּי יוֹחָנָן
גַּרְגֵר שֶל עֶצֶם
מִבְּנוֹ, הָאַחֲרוֹן מֵעֲשָרָה
גַוְעוּ זֶה אַחַר זֶה (1)

חוֹשֵׁב אֲנִי עָלֶיךָ רַבֵּנוּ יוֹחָנָן
בְּדַרְכְּךָ לְנַחֵם אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר
תִּמְצָא אוֹתוֹ גּוֹסֵס עַל עֶרֶשׂ מָוֶת
שָׁם תִּשְׁלֹף לְמַעֲנוֹ אֶת נְחַמַתְךָ:
מִכִּסְךָ תּוֹצִיא עֶצֶם מִבִּנְךָ נוֹתְרָה, מִיְחִידְךָ
לְהַרְאוֹת לוֹ בִּשְׁעַת בִּכְיוֹ
אֵיךְ אַבָּא יְפֵהפֶה כָּמוֹךָ
מְאַזֵּן אֶת כֹּבֶד הַמָּוֶת בְּמִשְׁקֹלֶת זוֹ שֶׁבְּיָדְךָ

רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיֹפְיְךָ הִלֵּךְ קְסָמִים
עַל נָשִׁים עוֹלוֹת מִטָּהֳרָה אַחַר שִׁבְעָה נְקִיִּים (2)
מַה זֶה יֹפִי? כָּתוּב בִּמְדֻיָּק -
"קְחוּ גָּבִיעַ שֶׁל כֶּסֶף שֶׁיָּצָא מְהָאֻמָּן , צָהֹב מִלַּהַב הָאֵשׁ,
הַנִּיחוּ עַל גְּדּוֹתָּיו גַּרְגְּרֵי רִמּוֹן אֲדֻמִּים
הַבִּיטוּ בָהֶם בְּאוֹר הַזְּרִיחָה, סְבִיבָם וֶרֶד אָדֹם מוּנָח, בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ וְההַצֵּל
וְהִנֵּה לִפְנֵיכֶם - מֵעֵין יָפְיוֹ" (3)
מֵעֵין זֶה שׁוֹאֵל אֲנִי בְּלֶכְתְּךָ
וְרַבִּי אֶלְעָזָר יַתְחִיל לִפְרֹץ בִּבְכִי (4)
וְלֹא תֵּדַע מַדּוּעַ הוּא בּוֹכֶה
וְגַם עֶצֶם אַחֲרוֹנָה מִבִּנְךָ, לֹא תַעֲזֹר
שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ ---
ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד
הֲאִם מָצָאתָ גַּם אַתָּה
מִכָּל בּוּכֶנְוַאלְד
עֶצֶם כָּזוֹ בְּיָפְיְךָ
לְמַעֲנִי, לְמַעֲנֵנוּ

מקורות והבהרות:
רבי יוחנן בן נפחא, הוא ר' יוחנן, גדול אמוראי א"י ומסדר התלמוד הירושלמי. נולד בצפורי בערך 180, נפטר בטבריה 279 לספירה.
1- ברכות ה, ע"ב (רבי אלעזר חולה, ר' יוחנן מבקש לנחמו. בסוף השיח ביניהם רבי יוחנן מציג שהוא עצמו מתנחם בגרגר עצם [קטן משעורה, שלא יטמא] או שן, שנשארה לו מבנו העשירי שנפטר לו...).
2- בבא מציעא פד, ע"א ([וכן ב-ברכות כ' עמ' א], רבי יוחנן היה יושב בפתחי מקוואות להעניק מיופיו לנשים העולות מהטבילה כדי שייוולדו להן בנים כמותו. ר"י ראה עצמו בעל חסינות יצרית כצאצא של יוסף הצדיק).
3- בבא מציעא פד, ע"א (כאן עיקר תיאור יופיו של רבי יוחנן: "הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן יביא כוס של כסף צרוף וימלאנה גרעינים של רימון אדום ויעטר כליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל ואותו זהר, מעין יופיו של ר' יוחנן הוא" וזהו תיאור המחייב התעמקות בשכבות הרבות המסתתרות בו ביחס להגדרת היופי האנושי ומושגי האסתטיקה הכללית של חז"ל).
4 - ברכות ה, ע"ב (באותו מעשה המתרחש בהערה 1. בכי על מצבו הקיומי של האדם: "האי שופרא דבלי בעפרא" - שכל טרחת האדם להגיע לשגב יורדת לטמיון)

 

 

 

פִּיצִ'י -יְהוֹרָם בֶּן מֵאִיר

קכלי

אֳהִי כִּכְלִי.
אֳהִי קִכְלִי.
טוּרְדוּס. טֶרֶד מְזַמֵּר.

עַל הַטּוּנְדְּרוֹת עַל הַטַּיְגוֹת הַבּוֹכִיּוֹת הַקְּפוּאוֹת
אֲזַמֵּר וַאֲזַמֵּר
עַל מִשְׁפַּחַת אִמִּי
עַמֵּנוּ אִמֵּנוּ שָׂרָה
פֶּרְסְקִי. אֲנִי מְזַמֵּר.
הֵם עַל פִּי בּוֹר פַּחַת
וְהֵם עִמִּי. עַל פִּי תָּמִיד.

אֲזַמֵּר אֶת הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בִּתָּהּ שֶׁל לֻבָּה לֻבִּיצְ'קָה הַיָּפָה אֲחוֹת אִמִּי
לִבְלִי פַּחַד רָצָה שָׁם אַחֲרַי
מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה שֶׁפָּרְחָה. פָּרְחָה פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ.
פַּחַד אֱלֹהִים.

אַף עַל חַיִּים לְנַסְקִי
הַקִּכְלִי מְזַמֵּר וְעָף.
עַל הַלַּעֲנָה שֶׁלֹּא תִּקְסֹם עוֹד
קִסְמָהּ לְמַר הַמָּוֶת אֲנִי מְזַמֵּר.

אֱלֹהִים לֹא עָנָה אֱלֹהִים אַף הַפַּעַם לֹא עָנָה
אֲנִי כִּכְלִי לְזַמֵּר וּלְזַמֵּר

 

פיצ'י, בשמו המלא יהורם בן מאיר - נולד סמוך ונראה לים מלכות מחלול, תל אביב. חבר, חניך, ומדריך בקן הימייה, התנועה המאוחדת. שרת במסלול הנח"ל. דר שנים אחדות בקבוץ צרעה. הלך אחרי הצאן, עבד בבנין ושלח ידו בכל מלאכה. יד לו בהקמת בית ספר שדה הרי יהודה ובית ספר שדה הר גילה, והוא ביתו. הלך לאורך שנים עם בני הדור כצעיר בקרב עולי אתיופיה, עשה למען המשך דרכו של הנח"ל באפיקו, המיוחד. לבד ממהמורות ומטרשים, נפרסו לו פעם בפעם פרסי תל אביב וירושלים ופרס ראש הממשלה ליצירה, תשס"ז. פרסם עד כה 6 ספרי שירה. קרוב לראות אור ספר מיבחר מן הספרים ושירים חדשים. משמש בשנה זו. סופר/ משורר אורח בשליחות משרד החינוך.

 

 

אלישבע זהר - רייך

*
אַנְדַּרְטְאוֹת כְּתָמִים
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ לִקְרָקוֹב
מְמַסְמְרוֹת אֶת הַזִּכָּרוֹן

כְּנֵסִיּוֹת חֲדָשׁוֹת
דְּמוּיוֹת נֵבֶל אוֹ חָלִיל
צוֹנְנוֹת וּמִזְדַּקְּרוֹת.

בְּתוֹךְ בַּצֹּרֶת הַשָּׁנִים
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִכְתֹּב
אֶת קוֹרוֹת הַמַּעֲמָסָה.

"רִבּוּעַ שְׁחֹר
חֹשֶׁךְ מְכַסֶּה תַּכְרִיכִים"
מַה יּוּכַל לַעֲשׂוֹת מִי
שֶׁאֵינֶנּוּ
אִישׁ בְּשׂוֹרָה

 

מכחישי השואה
הֶעָשָׁן
לֹא תֹּעַד בַּטֶּלֶבִיזְיָה
לֹא שֻׁדַּר בְּסִי. אֶן. אֶן,
לֹא פָּגַע בְּשִׁכְבַת הָאוּזוֹן
שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי

אלישבע זהר-רייך - ילידת הארץ. עוסקת בטיפול משפחתי ובהנחיית קבוצות.
פרסמה משיריה בבמות ספרותיות שונות. הוציאה שני ספרי שירה: "צפור הלאונרדו" – הוצאת "עקד", 1992. "כיתת חיים" – הוצאת ספרי עיתון 77, 2000.

 

 

 

 

 

אשר רייך
טלאים
הַיְּקוּם נֶעֱלַם, רַק הַשֶּׁמֶשׁ
עוֹדָה קַיֶּמֶת. בִּדְמָמָה הִיא
מְאִירָה אֶת הָרִיק.
כָּךְ חָלַם אֲדוֹן זִילְבֶּרְמָן אֶת 1944.

עָבָר בִּלְתִּי מֻשְׁמָד אִחָה טְלָאִים
שֶׁל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה,
לְאַחַר יוֹם-חַיִּים בְּסֶרֶט שׁוֹאָה.
אוֹתוֹ לַיְלָה נִשְׁנָה בּוֹ הַחֲלוֹם –

מַיִם קָמוּ לִתְחִיָּה בֶּעָנָן
וְאֵשׁ בָּאֵפֶר שׁוּב הִתְעוֹרְרָה.
מָוֶת בִּלְתִּי גָּמוּר
עָטַף אוֹתוֹ כְּבֶגֶד פָּצוּעַ.
מְדֻמְדָּם הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ,

לֹא נֶחְפַּז מִן הַמַּרְאֶה הַמּוֹרִיק אוֹר,
לָבַשׁ בְּאִטִּיּוּת בִּגְדֵי טַרַבְּלִינְקָה שֶׁלּוֹ
בְּקַפְּדָנוּת הִתְגַּלֵּחַ, סִדֵּר אֶת הַמִּטָּה,
פָּתַח אֶת בֶּרֶז הַגָּז,
בּוֹטֵחַ וְשָׁלֵו הָלַךְ לְמִטָּתוֹ.

מתוך הספר "עובדות בדיוניות"

 

 

 

 

דודי בן-עמי

באבי-יאר, גיא הריגה - השיר ומשוררו

בָּאבִּי-יָאר הנו גיא עמוק בפאתי העיר קִיֶיב בירת אוקראינה. בשולי הגיא שני בתי קברות, נוצרי ויהודי.
ב-19 לספטמבר 1941 נכבשה קייב על ידי כוחות מן הארמיה השישית הגרמנית. מספר ימים לאחר-מכן פּוּצצו מבנים ששמשו את הצבא הגרמני על ידי אנשי משטרת הביטחון הסובייטית (נ.ק.ו.ד) שהסתתרו בעיר. הגרמנים החליטו על פעולת תגמול נגד.. האוכלוסייה היהודית.
ב-28 לספטמבר נצטוו כל היהודים להתכנס במקום ריכוז לשם העברה למקום מגורים אחר. משהגיעו הוצעדו קבוצות-קבוצות אל באבי-יאר, שם במשך יומיים, הופשטו מבגדיהם העליונים, נספרו ונורו למוות. המְּבַצעים: זוֹנְדֶרקוֹמַנדוֹ (כוח משימה) A4 של אָיְינזָצגרוּפֶּה (עוצבת מבצע) C, מהכוחות המיוחדים לחיסול אלמנטים עוינים, בפיקוד מטה ה-SS, בצרוף כוחות צבא נוספים ומשטרה אוקראינית מקומית.
דווח על 33,771 מומתים. מאוחר יותר נתפשו על ידי הגרמנים עוד קבוצות של יהודים שהסתתרו, חלק גדול מהם נתפסו כתוצאה של הלשנת אוקראינים. גם הם נורו באותו גיא. אליהם נוספו פעילים קומוניסטים, שבויים, אנשים שנחשדו כפרטיזנים וכן צוענים.
בדו"ח סובייטי שפורסם לאחר המלחמה מעריכים כי בסופו של הטבח, שנמשך זמן רב, נרצחו בגיא העמוק כ-100,000 נפש.

באבי-יאר היה הגדול ביותר מבין אתרי הטבח באוקראינה, בבילורוס, במרכז ובדרום רוסיה.
כל אלה בוצעו על ידי ארבע עוצבות האיינזצגרופן שנפרשו בשטחי הכיבוש הגרמניים והוציאו לפועל בשנים 1943-1941 את ראשיתו של "הפתרון הסופי".

עם נסיגתם השקיעו הגרמנים מאמצים רבים בהסתרת הרצח ההמוני, בעזרת קבוצה גדולה של אסירים. אלה נועדו להיות מחוסלים אחרונים אך הם פרצו מתוך הגיא וברחו. מרביתם נורו ואחדים בלבד הצליחו להימלט.
סימני הזוועה שהתרחשה בבאבי-יאר טושטשו והמקום נותר שומם זמן רב לאחר המלחמה.
גם לאחר מות סטאלין והוקעת פשעיו בועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב"נאום הסודי" של חרושצ'וב, נמשכה ההתעלמות. זו נמשכה גם בראשית תקופת ה"ההפשרה", על אף פניות של סופרים ואנשי רוח אחרים.
על כן, משפותח המשורר יבגני יבטושנקו את שירו-נאומו "באבי-יאר", הוא מכריז קודם לכל: בְּבָּאבִּי יָאר לֹא נִשָּׂאִים כָּל גַּלְעֵדִים.
כִּכְתַב "פֵּא-נוּן" גָּלְמִי, נִבָּט מִדְרוֹן תְּהוֹמוֹת.
הָיּוֹם אֲנִי יָרֵא.
אֲנִי אֲחוּז פְּחָדִים.

יבגני יבטושנקו, משורר צעיר שנולד ב-1933, מצעירי "דור המלחמה הגדולה", פרח אל תוך תקופת "ההפשרה" של ימי חרושצ'וב. שירתו בדרך כלל פשוטה, ישירה ואיננה רבת רבדים או כפל משמעויות. ניכר ששירים כמו "באבי-יאר" נכתבו בעיקר להקראה בפני קהל. בכך הייתה הצלחתו גדולה, במיוחד כשהעז לבקר את הביורוקרטיה וספיחיה.
הקראת שירה, במיוחד בשנים אלו של הפשרה חלקית, הייתה מקובלת מאד בברית המועצות של אז. קהל מכל שכבות האוכלוסייה, צמא היה לשמוע דברים שאינם דווקא נאומים "מטעם" וחינוך לקריאת שירה היה נחלת בתי הספר כולם.
מהדורות של ספרי שירה מבוקשים אזלו לעתים ביום ההוצאה לאור.
הקראות נערכו באולמות, במקומות עבודה בכיכרות ובגנים. לעתים החזיקו המאזינים ספרים בידם, דבר שהקל עליהם לעקוב אחר השירים. היו שרשמו במהירות את המילים כשהוקראו שירים חדשים שטרם נדפסו.
קריאת שירה פומבית בעזרת רמקולים, אינה מאפשרת מפגש אינטימי בין המשורר לקהלו וישנו צורך לבנות את השיר בהתאם, או לבחור בשירים המתאימים לתנאים כאלה. אמירות קצרות וחדות, שבירת שורות במקומות היוצרים הרגשה של מתח, או יצירת רושם כאילו מתחברות המילים זה עתה - מול הקהל, חזרות על ביטויי מפתח, סדר עניינים ברור שמסקנות נובעות ממנו באופן הנשמע טבעי וכמובן יכולת קריינות טובה, לעתים דרמטית. כל אלה ועוד, הם מסימניה של רטוריקה מרשימה - וכך יכול שיר להפוך לנאום בעל ערך מוסף.

ואמנם "באבי-יאר" שנכתב ב-1961, הוא שיר המצטיין בכל התכונות של "נאום" כזה מבלי לאבד תכונות של שירה, דימוי, משקל קצוב וחריזה. אלה משמשים כ"מכפילי ערך" מחושבים. ליבטושנקו - שהעיד על עצמו שלא למד שירה אלא פשוט כתב אותה - קדמו משוררים שכתבו בדרך דומה. בני דור המהפכה, במיוחד ולדימיר מיקובסקי, ששירתו מורכבת יותר ויש בה עומק אותו הוא חייב אולי למסורת קודמיו בשירה הרוסית. גם שירתו, כמו זו של משוררים נוספים, מצטיינת פעמים רבות בחיתוכה הרטורי ויש להניח כי יבטושנקו הושפע ממנה.

אין ספק כי רוב רובם של האוקראינים לא אהבו את "באבי-יאר". עד לשיר זה לא זוהו הנרצחים כיהודים בשום פרסום. הללו נתפסו כאזרחי ברית-המועצות אשר נרצחו תוך פשעי הנאצים.
יבטושנקו סיפר כי כשהגיע לקייב לשם הופעה, נלקח לבאבי-יאר על ידי הסופר אנטולי קוזניצוב שכתב רומן תיעודי-היסטורי בעל שם זהה: "באבי-יאר".
באותם ימים טרם פרסום הרומן, עסק קוזניצוב (יש להניח) באיסוף חומר לספרו שהוגש לפרסום ב-1965. כתב היד נדחה והודפס לראשונה בכתב-עת רק ב-1966, זאת לאחר שקוזניצוב קבל "עצה" לקחת אותו בחזרה ולשנותו.
הספר תורגם לעברית בידי שלמה אבן שושן, (הוצאת "עם עובד" 1968).

יבטושנקו נחרד מהביקור בבאבי-יאר. לדבריו, בהיותו שרוי בסערת רגשות עזה, כתב את השיר כולו בערב שלאחר הביקור.
לפני האירוע אליו הוזמן, הקריא את השיר בטלפון למורהו במוסקבה. היה מי שצותת לשיחה, יבטושנקו נתבקש על ידי המארגנים לנסוע הביתה, הופעתו המתוכננת בקייב בוטלה.
יבטושנקו לא ויתר, הוא הקריא בכל מקום. מאזיניו הפיצו עותקים של מכונות כתיבה ושכפול, והשיר צבר פופולאריות רבה כמו גם ויכוחים. לאחר כתיבת "באבי-יאר", נמלא יבטושנקו תעוזה וכתב גם את השיר "יורשי סטאלין", שיר של ביקורת ומחאה ישירה כנגד יסודות בשלטון. סובלנות השלטונות כלפיו אזלה. יציאתו אל מחוץ לברית המועצות נאסרה והוטלו עליו הגבלות נוספות - צריך לומר: לא לזמן רב.
עוד לפני כן כלל המלחין דמיטרי שוסטקוביץ' את "באבי-יאר", כחלק בסימפוניה ה-13שלו. בשל לחצים הוא נאלץ "לתקן" את היצירה ולהוציא מתוכה את השיר מעורר המחלוקת.

פרסום השיר מחוץ לברית המועצות, היווה מוקד לחץ על שלטונות הקרמלין שהיו מעוניינים באותה עת ב"הפשרה" בין המעצמות ובחיטה אמריקנית.
ב-1966 הוכרז על תחרות אדריכלים לעיצוב אנדרטה לזכרם של 100,000 הנרצחים בגיא העמוק של באבי-יאר. היא נחנכה בשנת 1971.
על האנדרטה אין כל זכר לזהותם היהודית של מרבית הנרצחים.
כשנה לאחר שנכתב, תורגם השיר "באבי-יאר" לראשונה לעברית בידי אריה אהרוני.
בחרתי להביא כאן את התרגום הראשון, גם משום שהוא שומר על משקל, חרוז ועריכה הדומים למקור.

תודה לרעיה שקולניק על עזרתה הרבה בהכנת הרשימה.

 

 

 

 

 

 

איליה בר-זאב
פיסול בנוף וירח
שָׁלוֹם אַבָּא. הַיּוֹם קִבַּלְתִּי תִּיק לְאֲסֻפַּת-מִכְתָּבִים.
מִיָּמִין: "מֵאִמָּא שֶׁלִּי ". מִשְּׂמֹאל: "מֵאַבָּא שֶׁלִּי " -
תָּאֵי תְּכֵלֶת רְקוּמִים.
מִכְתָּבְךָ הִגִּיעַ לִבְסוֹף. מַעֲטָפָה מוּזָרָה.
חוֹתֶמֶת, מְשֻׁלָּשׁ,
נְיָר דַּק.
הַלַּיְלָה נִפְרַשׂ יָרֵחַ עַל מַטָּעֵי הַבָּנָנוֹת,
כְּמוֹ חֲצִי-מְנַת-פָלָאפֶל אֵצֶל הַתֵּימָנִי
עִם הָרֹאשׁ הַמִּתְנַדְנֵד בְּפִנַּת "אַגְרִיפָּס-קִינְג ג'וֹרְג' ".
קַוֵּי-אוֹר גָּלְשׁוּ מֵהֶהָרִים
לְלַטֵּף אֶת הַכִּנֶרֶת.
אַתָּה יוֹדֵעַ, יְלָדִים חוֹלְמִים קָמִים לִפְעָמִים
אַחֲרֵי חֲצוֹת לָלֶכֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם –
עֵין-גֵּב קוֹרֶצֶת מֵעֵבֶר לַגַּלִּים.

המְּטַפֶּלֶת אוֹמֶרֶת שֶׁאַתָּה בַּדֶּרֶךְ לַ"מַחֲנוֹת".
אֲנִי מֵבִין, חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי שֶל הַיָּרֵחַ בְּעִקְּבוֹתֶיךָ,
שֶׁלֹּא תִּמְעַד בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.
כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ, הִזָּהֵר מִגִּדְרוֹת תַּיִל כְּפוּלִים,
חַשְׁמַל זוֹרֵם בַּחוּטִים וְחֶלְקֵי-אֲנָשִׁים סַהֲרוּרִים
נְעוּצִים כְּאַלּונֵי בָּכוּת -
פֶּסֶל וּמַסֵּכָה בְּנוֹף שֶׁמְּפַסֵּל אֱלֹהִים.

הַמְּטַפֶּלֶת טוֹעֶנֶת שֶׁזֶּה לֹא מִגֶּבֶס
אוֹ קַרְטוֹן מְשֻׁמָּש,
רַק מְאוֹר-אָדָם

וְאוֹר הַיָּרֵחַ

 

 

קוראים כותבים

שלום רב לך שרית,
היום פגשתי את חברי החוג לקריאת שירה שבהנחייתי. החבורה נפגשת בספרייה המרכזית בראשון לציון, סביב שולחן סמינריוני, זו השנה השמינית.
כל פגישה לשיר אחד. כעשרים משתתפים מבוגרים, אוהבי ספר. היום עסקנו בשיר של ויסלבה שימבורסקה על הילדה המושכת מפת שולחן. שיר נפלא מאוד שפורסם במוסף התרבות של הארץ לפני מספר שבועות. אבל מה העיקר? העברתי למעוניינים את כתובת האתר שלך, ואני בטוחה שתהיה לחבורה המובחרת הזאת חגיגה אמיתית של שירה! תודה לך שוב ושוב.
מבתיה פולניקוב.
נ.ב.לתזכורת - עד כה לא הכרתי את הדברים בגלל רתיעתי מן העולם הדיגיטלי. איזו החמצה!

 

תודה שרית!
רק עכשיו מצאתי זמן לעיין בירחון. כל כך עשיר בתכנים מעניין ומעשיר. פתיחה נפלאה לשבוע חדש.
בהערכה רבה
ובברכת יישר כוח
שושנה

 

לשרית שלום רב,
תודה על עוד מצגת יפה שהכנת. כל אחת מהמצגות שאת שולחת היא חוויה נפלאה בפני עצמה.
שמעתי על אלזה לסקר-שילר אך לא הכרתי את שיריה וציוריה. בזכותך המפגש אתה, הוא מפתיע ומפעים ביותר.
אז המון ברכות יישר כח על מפעל השירה שלך.
וגם ברכות לחג הפסח שכבר עומד בפתחנו.
יעל ערן

 

 

למעוניינים לקרוא את הגיליון המלא של "עיין ערך שירה 5", נא ללחוץ כאן