עיין ערך שירה

ירחון מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
יולי, 2007

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

בשעה טובה ומוצלחת, עלה לאוויר האתר החדש של החוג לשוחרי שירה. אתם מוזמנים לבקר ולסייר בין מדוריו. אני מקווה שצורתו החדשה תקל על המבקרים למצוא את דרכם בין מבוכיו.

הצעות למדורים או נושאים נוספים מצד הקוראים, תתקבלנה בברכה.
לשמחתי הרבה, רבים ממשיכים להצטרף לרשימת המנויים על ספרית החוג לשוחרי שירה. כמו כן אנו זוכים לשיתוף פעולה ותרומה מקוראים רבים, בדרכים ואופנים שונים וזאת ההזדמנות להודות לכולם.
ואם בענייני התחדשות אנו עוסקים, החלטנו לשנות את פניו של הדף הפותח של הירחון. ציור הרקע מעובד מציורו של Jan Vermeulen בן המאה ה-17 "דומם, ספרים וכלים מוסיקליים".
בכוונתנו ליצור ירחון שירה לבני נוער, כמו "עיין ערך שירה", במתכונת דומה ותואמת לגיל. אני קוראת בזה לבני נוער מגיל 12 ועד 18, לשלוח אלינו מיצירותיהם. לכם הבוגרים: מורים, מעבירי סדנאות לכתיבה יוצרת והורים, עודדו את הנוער הכותב שירה, לקחת חלק בירחון מסוג זה. אני מבטיחה להיות להם אכסניה חמה ותומכת.

ומה בגיליון זה?
כמו בגיליונות הקודמים, גם לגיליון זה נוספו כותבים חדשים ואני מברכת אותם בברכת "ברוכים הבאים". תודתי שלוחה לכותבים הותיקים הממשיכים להעשיר את דפי הירחון ואותנו.
בין דפי הירחון נמצא מאמר נרחב העוסק באברהם חלפי, המשורר הנפלא ש"אמר את שיריו בשקט". במדור "עיין ערך תרגום", נכיר את המשוררת הפינית אווה קילפי ונפגוש מספר תרגומים חדשים לשיריהם של היינריך היינה ופדריקו גרסיה לורקה. במדור "פגוש את המשורר" נכיר את המשורר היפני בן המאה ה-19, טָיְגוּ רִיוּקָן ואת שיריו. כמו-כן נתוודע בתמציתיות למתכונת הסונטה השייקספירית. במדור ל"חיפוש שירים קרובים" שתי בקשות לסיוע באיתור שירים. נשמח לעזרה מצד קהל הקוראים.
במדור "קוראים כותבים" הבאנו מדגם בלבד ממכתבים רבים המגיעים אל המערכת. נשמח מאוד לקבל תגובות המתייחסות ל"גופן של יצירות" וביקורת שירה, באופן כללי. כל תגובה שכזו תקודם בברכה.
הרשו לי להמליץ לכם לבקר באתר, במדור "משורר החודש" המציג את המשורר ואיש הרוח הסוּפִי-הפרסי בן המאה ה-13, רוּמִי. אם יש מבין הקוראים מישהו המכיר תרגומים של שירתו משפות המקור, פרסית או ערבית, הוא יגרום לנו נחת רבה אם ישלח שירים אלו למערכת ואנו נציגם בפני הקוראים במסגרת האתר ו/או הירחון.

הנני מאחלת לכולכם קריאה מהנה.

שרית

 

 

 

 

יעקב יעקב
בת ירושלים

רָאִיתִי אֶת הָאוֹר נִגַּף מִפְּנֵי
אוֹר עֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת
וְעֵץ הַזַּיִת הַכָּסוּף וְהֶחָרוּב
פּוֹרְשִׁים מִיַּעַר וְכַרְמֶל
לִשְׁקֹד חֵן תַּבְנִיתֵךְ הַדַּקָּה
אֲנִי שֶׁנִּדְמֶה עָלַי כִּמְנַגֵּן חֲצֵרוֹת עִוֵּר
הָעוֹלֶה בְּהַר הַמֹּר
בִּקַּשְׁתִּי לְהָלִין חֲלוֹמִי בֵּין שָׁדַיִךְ
לְהַגִּיר בָּךְ דָּמִים בְּדָמִים
לָבוֹא עַד אֹפֶל עֵינַיִךְ
חֶמְדַּת דִּמְעוֹת זָהָב שׁוֹקְטוֹת
לִהְיוֹת הָאַיִל הַנֶּאֱחָז בְּקַרְנָיו
בִּסְבַךְ שַׂלְמָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה

 

אהבת אלהים
יֵשׁוּ הָלַךְ עַל הַמַּיִם
כִּי אַהֲבַת מִרְיָם הַזּוֹנָה מִמִּגְדָּל
הכניפה אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה
אַתְּ וַאֲנִי שָׁקַעְנוּ אֲחוּזִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם
לְהִטַּהֵר בְּאַהֲבָה
יֵשׁוּ נִצְלַב עֵת רָחַק מֵאַהֲבָתָהּ
כִּי בִּקֵּשׁ אֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים
אָנוּ סַרְנוּ מִן הַגּוֹרָל
כִּי דָּבַקְנוּ בַּחֵטְא
כִּי הָיִינוּ שִׁבֳּלִים קָמוֹת
כִּי רָחַקְנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים
שֶׁהוֹרֶגֶת

 

יעקב יעקב - משורר, סופר, עורך.נולד ב-1942 בעיראק, עלה לארץ ב-1951.. בוגר מכללה למורים ובית הספר לעובדי הוראה בכירים, שימש מחנך, מנהל בית ספר, מ"מ ראש המועצה מבשרת ציון, יועץ פרלמנטרי של סגן יו"ר הכנסת, יועץ השר לאיכות הסביבה, שר העבודה והרווחה והשר לביטחון פנים. ניהל את אגף התרבות בעיריית ירושלים. משמש כיום כממונה על המחלקה להשכלת מבוגרים והאוניברסיטה העממית בירושלים. חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים. פעיל בגופי תרבות שונים. עורך כתב העת "ההתחדשות". פרסם שירה, מחקרים על תרבות העדה הקורדית וחוברות על העבודה בכנסת. שיריו תורגמו לרוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית; הגיש וערך תכניות רדיו. נשוי ואב לחמישה ילדים.

 

 

 

גיורא פישר
בזמן האחרון

לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיּים פְּעִילִים בִּי
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן.
קוֹמָתִי זָזָה לְכִוּוּן הָאֲדָמָה
וְעֵינַי לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.
בַּסִּמָּנִים הִבְחַנְתִּי
כְּשֶׁקִּצַּרְתִּי מִכְנָס בְּרֶבַע קִפּוּל
וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵינִי מַבְחִין בַּפְּרָטִים
אַךְ הַתְּמוּנָה הַנִּצְפֵּית
רְחָבָה יוֹתֵר .

אֲנִי מַתְחִיל לְחַשְׁבֵּן
מָתַי יַגִּיעוּ הַלּוּחוֹת לְיַעֲדָם
מָתַי תִּרְעַד הָאֲדָמָה
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן.

גיורא פישר - מורה לתנ"ך בתיכון האזורי באר-טוביה וחקלאי במושב אביגדור.

 

 

 

 

פועה שלו-תורן
יצאה נשמתי אל עירי
בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי מִשֵּׁשֶׁת הַלֵּילוֹת
בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי -
עָלְתָה עִירִי בְּלֶהָבָה
וּבְעֶרְגָּה הִרְעִידוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת
וְכָל הַשְּׁעָרִים הָמוּ בַּאֲנָחָה כְּבוּשָׁה;
בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי -
חָלַמְתִּי אֶת עִירִי שְׁלֵמָה
מִכָּל הַחֲלוֹמוֹת.
אִי-שָׁם בַּכֹּתֶל
הַשְּׂמָמִית בָּכְתָה עַל הַר-הַבַּיִת
וּבְשִׁבְעָה בַּחֹדֶשׁ הֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם
וּבְשִׁבְעָה בּוֹ הֻכְתְּרָה בְּכֶתֶר הַשְּׁלֵמוּת
בְּעֶצֶם הַצָּהֳרַיִם.
וּכְצֵאת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי -
יָצְאָה נִשְׁמָתִי אֶל עִירִי.
וּבָאוּ אֵלַי כָּל אֲבוֹתַי
וְיָצְאוּ אֵלַי שָׁם כָּל מֵתַי
וּבָאוּ שָׁם כָּל אַהֲבוֹתַי.

 

פועה שלו-תורן - משוררת, מתרגמת, מאיירת וקריינית. נולדה ב-1930 בתל אביב, תושבת ירושלים. בעלת התארים מ.א. ודוקטור בספרות עברית מטעם האוניברסיטה העברית. חברה באגודת הסופרים, באקו"ם, בפא"ן ישראל, שם היא משמשת יו"ר סניף ירושלים וחברת הנהלה; חברה באקדמיה העולמית לאמנות ולתרבות (W.A.A.C), באגודת הידידות ישראל-הודו. שיריה תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, יידיש, גרמנית, ערבית, רוסית, הולנדית, אספרנטו ועוד. כמה משיריה הולחנו. ייסדה ועורכת את LIRIT – Poetry – Israel "לירית", כתב עת לשירה עברית. נישאה לסופר חיים תורן בשנת 1952, אם לבן וסבתא לנכד. פרסמה עד כה 5 ספרי שירה, 11 ספרי שירה מתורגמת המאוירים על ידה. זכתה בפרסי שירה רבים.

 

 

 

 

 

גד יעקובי
וידויו של היפוכונדר
                     לנתן זך

*
אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר הַקָּשִׁישׁ:
תּוֹדָה לָכֶם מוֹקִירֵי זִכְרִי
שֶׁבָּאתֶם לְבֵיתָהּ שֶׁל יְדִידָתִי
לָחֹג אֶת יוֹם הֻלַּדְתִּי הָאַחֲרוֹן.
בְּאֵלּוּ שֶׁעוֹד יָבוֹאוּ אַחֲרָיו נִתְרָאֶה כְּבָר בְּעוֹלָם אַחֵר
אִם גַּם אַתֶּם תַּגִּיעוּ לַגֵּיהִנֹּם.

*

הַכְּלָיוֹת, הֵם אוֹמְרִים, וְגַם הַכָּבֵד.
מִשְּׁתִיָּה, הֵם אוֹמְרִים, וְגַם מִזִּקְנָה
וְאִם לֹא מֵאֵלֶּה אָז מֵעַמּוּד הַשִּׁדְרָה
וְגַם הַלֵּב וְהָרֵאוֹת, אוֹמְרִים, וְהָרַגְלַיִם
כְּבָר אֵינָן נוֹשְׂאוֹת, וְהַיָּדַיִם
כְּבָר אֵינָן כּוֹתְבוֹת וְגַם
עַיִן אַחַת, הַשְּׂמָאלִית דַּוְקָא.

*

בּוֹאוּ חֲבֵרִים וְנָחֹג אֶת יוֹם הַפְּרִידָה,
גַּם אִם אֲנִי עָצוּב הַיּוֹם וְחוֹשֵׁב
עַל אִי הַטַּעַם שֶׁבְּכָל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה -
סִפְרֵי הַשִּׁירָה, הַמָּשָׁל וְהַחִידָה
שֶׁכָּתַבְתִּי וַעֲדַיִן כּוֹתֵב.

 

 

 

פדריקו גרסיה לורקה
שחר
תרגום והערות: אריאל סימקין

אֲבָל כְּמוֹ הָאַהֲבָה
הַקַּשָּׁתִים
עִוְּרִים הֵם.

מֵעַל הַלַּיְלָה הַיָּרֹק
הָחִצִּים,
מוֹתִירִים נְתִיבֵי חֲבָצָלוֹת
חָמוֹת.

חַרְטוֹם הַלְּבָנָה
פּוֹלֵחַ עֲנָנִים סְגֻלִּים
וְהָאַשְׁפּוֹת
נִמְלָאוֹת טַל.

אָיְ , אֲבָל כְּמוֹ הָאַהֲבָה
הַקַּשָּׁתִים
עִוְּרִים הֵם!

 

השיר "בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר" (Madrugada) הוא השמיני והאחרון בסדרת "שירת הַסָּאֶטָה" (Poema de la Saeta) מתוך ספר השירים Poema del Cante Jondo (שירת הזֶמֶר העמוק) שחיבר לורקה בשנת 1921. הַסָּאֶטָה היא תפילה מוסיקלית עממית נוקבת המושרת ברגש רב, ללא לווי, בזמן תהלוכות דתיות בהן נושאים פסלים של ישו ומריה. תהלוכות אלה מתקיימות ברחבי ספרד, אך בייחוד באנדלוסיה, בשבוע הקדוש (Semana Santa) שלפני חג הפסחא. יש הרואים את מקור הסאטה בטקס עונתי של העולם הפגני ומוצאים בה גם אלמנטים אסלאמיים, יהודיים והודיים. המשמעות המילולית של סָּאֶטָה היא "חץ" והספרדים מתארים אותה כחץ הפולח את הלב ואת הנשמה. היא מבטאת את חרדת המוות ויסורי האהבה

הסאטה היא חלק מסוגת ה-Cante Jondo (קנטה חונדו, זֶמֶר עמוק) , שגם שירת הפלמנקו שיכת אליה. לורקה גילה עניין רב בסוגה זו וחיבר את Poema del Cante Jondo בהיותו בן 23, כשעסק, יחד עם המלחין מנואל דה פאליה בארגון תחרות של קנטה חונדו שנערכה ב-1922 באלהמברה. במאמר על הקנטה חונדו הגדירו לורקה כ-"גמגום, פליטה מתנודדת של הקול הגורמת לניצנים הסגורים של חצאי הטונים לפרוח באלף עלי כותרת... הקנטו חונדו הוא סלסול הצפרים, קריאת התרנגול, הנגינה הטבעית של היער והמעיין". הספר יצא לאור רק ב-1931, חמש שנים לפני הרצחו של לורקה במלחמת האזרחים בספרד.

 

 

 

 

 

תרגומי שירה

אֵוָה קִילְפִּי

תירגם מפינית: רמי סערי

*

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אִם אֲנִי מֻכְרָחָה
לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה בִּגְלַל אִמִּי,
כְּדֵי שֶׁלִּבָּהּ לֹא יִשָּׁבֵר,
אָז אוּלַי יֵשׁ שָׁם בְּאֵיזוֹ פִּנָּה
בִּקְתָּה שְׁכוּחָה,
שֶׁאוּכַל לִהְיוֹת בָּהּ
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע?
בְּחֶבְרַת צַדִּיקִים, אֵלִי הַיָּקָר, אֵינֶנִּי חֲפֵצָה,
וּבָרְחוֹבוֹת, גַּם אִם הֵם מִזָּהָב,
כִּתַּתִּי אֶת רַגְלַי דַּי וְהוֹתֵר;
גַּם יַם הַזְּכוּכִית מַבְעִית אוֹתִי.
כְּדַאי לַחְשֹׁב אֵיךְ לְשַׁמֵּר אֶת הַטֶּבַע,
מָלֵא בִּצּוֹת, פְּרָאִי וּמְבֻלְגָּן,
אוּלַי בְּשִׁכְרוֹן הַבְּרִיאה שֶׁלְּךָ זֶה לֹא עָלָה עַל דַּעְתְּךָ,
שָׁאַפְתָּ כָּל כָּךְ לְסֵדֶר.
אֲנִי מַפְצִירָה בְּךָ, הַבּוֹרֵא,
חוּס עַל בְּרוּאֶיךָ,
שְׁמֹר לָהֶם מָקוֹם בַּקִּיּוּם,
תַּכְנֵן מֵחָדָשׁ אֶת שָׁמֶיךָ.

מתוך הספר "הפרפר חוצה את הכביש", הוצאת כרמל, 2007

 

 

 

 

 

פגוש את המשורר
"שִׁירַת רָש" - שירים סינים ויפנים של טָיְגוּ רִיוֹקָן
אריאל סימקין
לזכר בני יצחק, שפתח לי צוהר לתרבות יפן

טָיְגוּ ("שוטה גדול") רִיוֹקָן (1758 - 1831) היה משורר-נזיר יפני. הוא חי רוב ימיו בבדידות ולא נודע
בימי חייו מעבר לאזור מגוריו בחוף המערבי - צפוני של ONSHU, האי המרכזי של יפן. רק בתחילת המאה העשרים הוחל בעיסוק רציני בכתביו ובתולדות חייו ורק לאחר מלחמת העולם השניה הוא זכה לעניין עממי עצום הנמשך עד היום. ב-1930 נכתבו על ריוקן ביפן 64 ספרים, ב-1980 271 וב-1983 362 , כלומר בממוצע ספר ליום. העניין בו במערב החל בתחלת שנות השבעים, עם הופעת שני קבצי תרגומים של שיריו לאנגלית 1,2.

ב-1981 הופיע קובץ נוסף עם הקדמה העוסקת במקומו בתולדות השירה היפנית 3. ב-1996, הופיע קובץ רביעי של תרגומי שירים, מכתבים וכתבים אחרים, בצרוף שלושה מאמרי ביקורת 4 . המעניין ביניהם, "פואטיקה של קבצנות" מאת RYUICHI ABE, מנסה לעמוד על היחס בין תכני שירתו לבין עובדת היותו מורה זן-בודהיזם וכן בינם לבין גישות מודרניות לספרות כגון אלו של רולאן בארת וז'אק דרידה. בעברית הופיע, למיטב ידיעתי, קובץ אחד של תרגומי שיריו: "כתונת אחת, קערה אחת" על ידי גבריאלה אלישע 5.

ריוקן עצמו לא פרסם מעולם את שיריו במקובץ אלא נהג לחלקם, כתובים על ידו בכתיבה תמה (הוא היה קליגרף אמן) בין חבריו ומכריו. לאחר מותו הצליחו החוקרים לקבץ כ-1400 שירים "יפנים" וכ-450 שירים "סינים". השירים ה"סינים" (KANSHI) כתובים בכתב הסימנים הסיני אולם מבוטאים בתעתיק יפני. השירים ה"יפנים" (WAKA) כתובים בכתיב הפונטי היפני (KANA), בשורות בנות חמש או שבע הברות. רוב שירי ה-WAKA של ריוקן הם מסוג TANKA, בהם 31 הברות בחמש שורות בנות חמש-שבע-חמש-שבע-שבע הברות, או מסוג SEDOKA, בני 38 הברות בשש שורות של חמש-שבע-שבע-חמש-שבע-שבע הברות. הוא כתב גם מספר שירי הייקו בני 17 הברות בשלוש שורות של חמש-שבע-חמש הברות. הידוע בין שירי ההייקו שלו הוא: "חוֹשְׂפִים אֶת פְּנֵיהֶם/ חוֹשְׂפִים אֶת אָחוֹרֵיהֶם/ עֲלֵי סְתָיו נוֹשְׁרִים".

ריוקן נולד ב-1758 ב- IZOMOZAKI, עיירת חוף למרגלות גבעות מיוערות במערב HONSHU. הוא היה בנו של ראש העיירה ונועד לרשת את אביו בתפקידו, אולם בגיל 17 החליט להיות נזיר והחל בלימודי זן של אסכולתSOTO במקדש סמוך. ב-1779 הגיע למקדש, במסגרת סיבוב הרצאות, מורה הזן KOKUSEN, ראש מקדש ENTSUJI, מרכז חשוב של אסכולת SOTO. ריוקן כל כך התרשם מהמורה עד שהצטרף אליו מיד ונשאר עמו עד מותו של KOKUSEN ב-1791.
בשנת 1790, בהיותו בן 32 ולאחר 10 שנות למוד במקדש, קבל ריוקן ממורו את תעודת ההסמכה (INKA) למורה זן , בצורת שיר:
"לְרִיוֹקָן, כֹּה טוֹב כְּשׁוֹטֶה/ הַצּוֹעֵד בַּדֶּרֶך הָרְחָבָה לְלֹא שֵׁעוּר/ כֹּה חָפְשִׁי וּלְלֹא רֶסֶן/ שֶׁאִישׁ לֹא יָכֹל לְהָבִינוֹ בְּאֱמֶת/ אֲנִי מַעֲנִיק תְּעוּדָה זוֹ, עִם מַטֶּה וִיסְטֶרְיָה./ בְּכֹל מָקוֹם בּוֹ תַּשְעִינוֹ אֶל הַקִּיר/ תִּמְצָא מְנוּחָה שֶׁל תְּנוּמַת צָהֳרַיִם".

עם קבלת ההסמכה הוענקה לריוקן דרגת SUSHO, נזיר ראשי. הנוהג היה אז שנזיר ראשי במנזר גדול הפך ליורש של ראש המקדש או שמונה לראש מקדש-משנה. אולם ריוקן, לאחר מותו של KOKUSEN, ב-1792 יצא ממקדשו לשנים רבות של נדודים, כנזיר מקבץ נדבות. לאחר מותו של אביו, ב-1795, חזר לאזור הולדתו ובשנת 1804 התיישב בבקתה בהר KUGAMI שהפכה לביתו במשך 26 שנים. רוב שיריו נכתבו כנראה בתקופה זו. מכיוון שהיה נזיר בודד, ללא קשר למנזר וללא תלמידים (מלבד שנים-שלשה במשך כל התקופה), הייתה הקבצנות אמצעי המחיה היחיד שלו. עם מטהו ופנכת הקבצנים, מעץ מצופה לכה, היה סובב בין הכפרים. עם זאת, בהיותו חפשי לנפשו, עסק בפעילויות שנזירים ממוסדים לא הרשו לעצמם. הוא היה משחק עם ילדים במשחקי כדור, האבקות ומחבואים או יוצא בחברתם לקטוף פרחי בר. לעתים היה משתתף בריקודים בחגיגות כפריות או בסיבוב שתייה עם האיכרים בבית המרזח המקומי. ב-1826, בהיותו בן 68, נאלץ לעזוב את בקתתו בגלל מצב בריאותו הירוד ולהתגורר בבית ידיד בכפר סמוך להר KUGAMI. בתקופה זו נפגש לראשונה עם הנזירה TEISHIN, הצעירה ממנו ב-40 שנה. היא הייתה בתו היפה של סמוראי אשר נישאה לרופא. לאחר חמש שנות נשואים התאלמנה ואז גילחה את שער ראשה והפכה לנזירה בודהיסטית. היא הייתה משוררת מוכשרת ולאחר ששמעה על ריוקן החליטה לבקרו. היה זה תחילתו של קשר קרוב שנמשך עד מותו של ריוקן ב-1831. הם החליפו ביניהם שירים רבים שקובצו על ידי TEISHIN בספר "אגלי טל על עלה לוטוס".

האקסצנטריות של חיי ריוקן כנזיר תמהוני מקבץ נדבות, בלתי תלוי בארגונים כיתתיים, עומד בניגוד גמור, כפי שמציין ABE, לארגון המופרז של הממסד הבודהיסטי בתקופה האמורה (סוף תקופת השוגונים מבית TOKUGAWA, 1603 - 1867). ארגון זה היה קשור ליחס הסימביוטי בין שלטון השוגונים והממסד הדתי. ראשית הוכרחו כל המקדשים ביפן להשתייך לאחת האסכולות הבודהיסטיות הראשיות. שנית, כל בית אב היה חייב להשתייך לאחד המקדשים המקומיים, שלהם בלבד הייתה הסמכות להעניק תעודות לידה, נשואים, אימוץ ופטירה, לקיים טקסי לוויות וזיכרון ולגבות תשלום עבור שירותים אלה. בכך הפכו המקדשים לחלק מן האדמיניסטרציה השלטונית. בתמורה קבלו המקדשים אדמות שהכנסותיהן כיסו את הוצאות הפעילות הדתית. בצורה זו הפכו אנשי הדת לפקידים והנדבות של המאמינים למקדשים הפכו מביטוי של דבקות בדת לתשלום בעד שירותים. במצב זה, איסוף הנדבות לשם קיום, פשוטו כמשמעו, של הנזירים הבודהיסטים הפך ממעשה קיומי, הנובע מהקדשת החיים לדת, לפעילות טקסית.

לריוקן הייתה ביקורת על מצב זה והוא נתן לה ביטוי מרומז במאמרו "על פשיטת יד לקבלת מזון", ובכתבים אחרים. עם זאת, הוא מעולם לא התריס כנגד הממסד הדתי בפולמוס גלוי ולא ניסה לשנותו מבפנים. האסטרטגיה שלו הייתה לעג תוך כדי משחק. בשקט, אולם בצורה ברורה, העמיד את דרך חייו הצנועה בניגוד לדת הממוסדת. ברוח זו ניתן להבין את השיר היפני מס' 516 שבלקט הנוכחי. יתרה מזו, מנקודת המבט של הממסד הדתי היה ריוקן כשלון, כאשר עזב את חיי המנזר ונפלט מן ההיררכיה הממסדית. אולם בדיוק משום כך הביקורת שלו כאדם יוצא דופן ותמהוני היא אפקטיבית. זה גם מסביר את כינוי הזן שלו , "שוטה גדול" (TAIGU). מהי הגדולה שבשטיות? גדולתה בכך שהיא משחררת מן ההצמדות לסדר ולריבוד החברתי, הנובעים מן החלוקה הדיכוטומית של ערכים כמו טוב/ רע, ידע/ בורות, חכמה/טיפשות. מבחינה זו, לדעת ABE, היא עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם הבודהיסטית של המאהאינה וכן עם הדה-קונסטרוקציוניזם של דרידה. ברוח זו ניתן להבין את השיר היפני מס. 657 והשיר הסיני מס. 139.

כמה דברים על הצד הצורני של שירי ריוקן. ABE מתחיל את מאמרו בציטוט מרולנד בארת: "טקסט פירושו אריג, אולם בעוד שעד כה קבלנו אריג זה כמוצר, צעיף שמאחוריו מסתתרת המשמעות (האמת), עתה אנו מדגישים באריג את הרעיון היצירתי שהטקסט הולך ונוצר באריגה מתמדת"6. ABE מראה שריוקן הקדים את בארת בתפישת הטקסט כאריג, בשירו: "מֵם חֵית סִמָּנִים 7 / אוֹרְגִים אֵינְסוֹף שֶׁל גְּוָנִים / אוֹרְגִים הַמִּרְקָם / עִם קוֹלוֹת וְהֵדֵיהֶם / שֶּל הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב". הקורא העברי עשוי להיזכר בביטוי "שירים אארוג" ב"שיר הכבוד" של שמואל חסיד (1115 - 1180) ממנו שאלתי את הכותרת לרשימה זו. המארג של השיר מתייחס לא רק לממשות של השיר הנשמע: הברות, מלים, קצב, חרוז, אלא גם לממשות הכתיבה בדיו על גבי הנייר. ריוקן היה גם אמן הקליגרפיה במכחול ורבים הסיפורים על האיכרים שהיו מחזרים אחריו כדי לקבל דוגמאות של כתב ידו. ריוקן עצמו כתב על כך שיר הנקרא באופן אירוני "השראה": "בְּגַלְחִי אֶת רֹאשִׁי הָפַכְתִּי לְנָזִיר / בִּלִּיתִי שָׁנִים בַּדְּרָכִים / מְפַלֵּס דַרְכִּי בֵּין עִשְׂבֵי פֶּרֶא / מֵשִׁיר מַבָּטִי אֶל תּוֹךְ הָרוּחַ ./ עַכְשָׁו, בְּכֹל מָקוֹם בּוֹ אֵלֶך / אֲנָשִׁים מַגִּישִׁים לִי נְיָר וּמִכְחוֹל: / צַיֵּר לִי צִיּוּר, כְּתֹב לִי שִׁיר! ". המבקר היפני JUNZO KARAKI כותב כי לאחר מות מורו, הפילוסוף הקיוטי HAJIME TANABE (1885 - 1962), הוא גילה במגרת שולחנו גיליונות נייר בהם העתיק הפילוסוף שלושים פעם שיר של ריוקן. כל אות נכתבה על ידו במלוא תשומת הלב, כאילו בניסיון להתחרות בקליגרפיה של ריוקן.
אם כי השירים הסינים והיפנים של ריוקן נכתבו, בדרך כלל, בצורה המקובלת בסוגי שירים אלה, הוא לא הקפיד כלל על דקדוקי ההטעמה והצלילים. עם זאת, שירתו ספוגה השפעות של נושאים ודימויים מן השירה הקדומה של סין ויפן. הוא מעיד על עצמו באחד משיריו: "אני מלקט מלים ממשוררים קדומים ויוצר מהן את שירי". על ההשפעה של השירה הקדומה על ריוקן מרחיב YUASA בספרו 3. לדוגמא, שירו של ריוקן: "הַסִּגָּלִיוֹת / בְּפִנְכָּתִי הַשְׁבוּרָה / וְשֵׁן-הָאֲרִי / צֹרְפוּ לִיְצִירַת נִגּוּד / נוֹשֵׂא תְּפִלָּה לְבּוּדְהָה", מושפע משיר של SOSEI, משורר יפני מהמאה התשיעית, המתאר את היופי של פריחת האביב בקיוטו, המתבטא בניגוד שבין פריחת הדובדבן לירוק של ערבי הנחל. אלא שריוקן משתמש, במקום בניגוד שבין העצים המהודרים, בניגוד שבין פרחי הבר הצנועים.
השירים בלקט הנוכחי נבחרו לפי טעמי האישי. תרגומי לעברית הם מכלי שני, מן התרגומים האנגלים שבקבצים 2, 3 , ו-4. רוב שירי ריוקן הם חסרי שם ומצוינים על ידי מספריהם באוספים היפנים. כיוון שאין התאמה בין המספור באוספים השונים, ציינתי בכל שיר את מספרו בקובץ התרגומים האנגלי ממנו תרגמתי, בצרוף ציון הקובץ.

מקורות והערות:

1. Stevens, John. One Robe, One Bowl: The Zen Poetry of Ryokan. New York, 1977.
2. Watson, Burton. Ryokan, Zen Monk - Poet of Japan. New York, 1977.
3. Yuasa, Nobujuki. The Zen Poems of Ryokan. Princeton, 1981.
4. Abe, Ryuichi and Haskel, Peter. Great Fool, Zen Master Ryokan. Honolulu, 1996.
5. אלישע, גבריאלה. "כתנת אחת, קערה אחת, שירת הזן של ריוקן". הוצאת אלישר, ירושלים, 1984.
6. Barthes, Roland. The Pleasures of the Text. New York, 1975.
7. הכתיב הפונטי היפני, KANA, כולל 48 סימנים.

 

 

להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 8, לחצו כאן