עיין ערך שירה

כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
דצמבר, 2007

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

 

לפני שאגש לעסוק בתכולתו של גיליון מספר 13 של "עיין ערך שירה", ברצוני להודות מעומק הלב בשמי ובשם חברי למערכת, לכל מאות הקוראים ששלחו למערכת מכתבי תודה וברכה על גיליון "יום ההולדת" השנה של "עיין ערך שירה".
בשל ריבוי המכתבים לא יכולתי לענות לכל אחד ואחת מכם באופן אישי, ולפיכך אני עושה זאת מעל דפי כתב העת.
היו במכתביכם ברכות ואיחולים, עידוד ותמיכה, הצעות והארות ולא מעט מילות שיתוף.
גם אם אינני מכירה את הפנים שמעבר למילים, אני חשה היכרות וקירבה לכל אחד מהכותבים. ועל כך תודות לכולכם.
אני יכולה להבטיח בשמי ובשם עמיתי, שנמשיך לעשות כל אשר ביכולתנו להגיש לכם כתב עת איכותי לשירה, מעניין ומקורי, בו יתקיים דיאלוג בין קוראים לכותבים, בין כותבים לכותבים ובין אמנים יוצרים מתחומים שונים.

ומה בגיליון זה?
גם בגיליון זה פנים חדשות ומוכרות. כל כותב ועולמו, כל כותב וייחודו.
מפגש מרתק התרחש מעל דפי "עיין ערך שירה" בין משוררת, מלחינה ומוסיקאי. תוצאות המפגש מובאות מעל דפי כתב העת.
כמו-כן, אנחנו מביאים מאמר העוסק בהמשך המסע המרתק והחיפוש אחר השיר שנמצא בכיסו של פיני'לה - שירה של חנה חייטין "ילד יהודי" או "בכפר ליטאי קט". דודי ואנוכי מודים תודה עמוקה לכל מי שהאיר את עינינו וסיפק ציוני דרך למסע המרגש בעקבות השיר.
מאמר נוסף העוסק בשירת הטלאים, או "שירת הקנטו" הנוגע בין היתר בנושא החם של "זכויות יוצרים".
מעולם השירה הקלאסית, נכיר את סוגת "כליל הסונטות", זר של חמש עשרה סונטות הקלועות יחדיו – מבצע קשה ומסובך.
ב"עיין ערך תרגום" מפגש עם המשורר האפרו-אמריקאי רוברט היידן ושיריו העוצמתיים.
התבוננות בספר חדש: ספר מבחר שיריו של המשורר פיצ'י יהורם בן מאיר, ובמדור "על-עלי שיח" - ראיון עם המשורר יפתח בן אהרון.
במדור לחיפוש שירים, מספר שירים המבקשים את עזרתכם ומחפשים כתובת.
בשל המאמרים והשירים הרבים שרצינו להביא בפניכם, נאלצנו לדחות לחודש הבא את פרסום פרק ההמשך מתוך "חמישה פרקים ביסודות השירה" מאת לאה גולדברג, עמכם הסליחה.

אני מאחלת לכולם קריאה מהנה וחג חנוכה מואר ושמח.

שרית

 

 

 

 

דנה אמיר

א.
כָּל צוּרוֹת הָאַהֲבָה מַקִּיפוֹת אוֹתִי עַכְשָׁו.
אֲנִי פּוֹקַחַת אֶת עֵינַי וְלוּ כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁהָעוֹלָם עוֹדֶנּוּ כָּאן, בֵּינֵינוּ.
גַּם הַשָּׁנָה מַצְהִיב הַקַּיִץ אֶת הַפְּרִיחָה בְּעִקְּשׁוּת שֶׁאֵינָהּ מוּבֶנֶת
אֶלָּא לִנְמָלִים.

ב.
אַתְּ נִצְבֶּרֶת לְתוֹכִי כְּחָלָל לְתוֹךְ הַזְּמַן. הָאֵינְסוֹף מֻנָּח בְּתוֹכֵךְ כְּעֶצֶם
פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, כִּמְעַט בַּעַל שִׁעוּר. אֵינֵךְ חֲלוֹם, אַךְ הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
מָלֵא בַּחֲשֵׁכָה. רַק גּוּפֵךְ הוּא בַּיִת.

ג.
כְּשֶׁאַתְּ נִלְקַחַת נִשְׁמָטוֹת מִתּוֹכִי שָׁנִים לְלֹא מִשְׁקָל. שְׁמֵךְ הוּא מִלָּה הַמַּחְלִיפָה מִלָּה אַחֶרֶת, אוֹתָהּ אֵין בְּכוֹחִי לִזְכֹּר.
אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת לְתוֹכֵךְ בְּעוֹדֵךְ מַיִם,
בְּעוֹדִי אֲוִיר.

ד.
כַּמָּה בְּדִידוּת יֵשׁ בַּמִּרְוָח הַזָּעִיר שֶׁבֵּין עוֹרֵךְ לְבֵין פִּסַּת הַחֲלוֹם
הַכְּלוּאָה בּוֹ. בַּפִּתּוּל הַנּוֹאָשׁ שֶׁבּוֹ נִשְׁאָב הַחוּץ לְתוֹךְ גּוּפֵךְ בְּעוֹד אַתְּ
עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַיִךְ , אוֹצֶרֶת בְּתוֹכָן מַרְאוֹת רְחוֹקִים
וְשִׁכְחָה.

מתוך הספר שיצא לאור לאחרונה "שירי אִינִיג", הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2007

דנה אמיר, פסיכולוגית קלינית ומשוררת. עוסקת בפסיכותרפיה, פסיכואנליזה וחקר הספרות.
פרסמה עד כה 3 ספרי שירה. אחד מספריה זיכה אותה בפרס הארצי לשירה מטעם קרן רון אדלר.

 

 

 

 

 

 

חווה ורון
כמוסת זמן
דָּבָר לֹא נִקְרָשׁ סְבִיבֵנוּ
מִלְּבַד שְׁתִיקוֹת -
הוּא יוֹנֵק לְשַׁד מַחְשְׁבוֹתַי
מְעַסֶּה גַּעְגּוּעִים לְעוֹרִי
שְׁנֵינוּ מִתְכַּסִּים בְּקֶצֶף קַרְלְסְבֶּרְג לָבָן
מְטַלְטְלִים זֶה אֶת צַעֲרָהּ שֶׁל זוֹ
מִתְפַּתְּלִים עַד קָדְקוֹד,
כְּשֶׁאֲנִי מְגַהֶצֶת לוֹ קְמָטִים בְּמֶתֶק לְשׁוֹנִי
הוּא מְסַפֵּר לִי אֵיךְ אֲנִי מְיַפָּה אֶת חַדְרֵי חַיָּיו

וּבַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ מַפְלִיגִים עַל סְפִינָתוֹ -
אַף פַּעַם לֹא יוֹצְאִים אֶת הַנָּמֵל,
הוּא יוֹרֵד מֵהַתֹּרֶן ,
מְדוֹמֵם מָנוֹעַ, מְקַפֵּל מִפְרָשׂ,
מוֹרִיד אוֹתִי אֶל הַסִּפּוּן הַתַּחְתּוֹן
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת מָה הַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ סִירַת מִפְרָשׂ
וְהוּא מַסְבִּיר לִי עַל הַהֶבֵּט הַדִּינָמִי
וְלוֹחֵשׁ לִי -
שֶׁבְּעֶצֶם אֲנִי כְּמוֹ אַבְקַת הַמֶּלַח
הַמִּצְטַבֶּרֶת בֵּין הַתְּפָרִים שֶׁל הַמִּפְרָשׂ,
שׁוֹחֶקֶת וּמַחְלִישָׁה אוֹתָם כְּמוֹ נְיַר זְכוּכִית
וְהוּא אוֹהֵב לִהְיוֹת מִפְרָשׂ מָלוּחַ.

וּבַבֹּקֶר אֲנַחְנוּ נִסְחָפִים אֶל הַיָּם.

חווה ורון, משוררת, אמנית, משפטנית לעתיד, אמא, ממרכז הארץ.

 

 

 

 

רחל אשד

*

נְעָרִים דַּקִּים עוֹבְרִים בַּסַּךְ בִּרְחוֹבוֹת חֲלוֹמוֹתַי.
כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי לִכְבֹּשׁ אוֹתָם בִּקְצֵה מַבָּט,
בְּנִפְנוּף שֵׂעָר, שֶׁעַכְשָׁו הוּא קָצוּץ וְנוֹטֵף שֵׂיבָה,
פָּנַי מְמֻסְגָּרוֹת פְּלָדָה עִקֶּשֶׁת, קְמָטִים מַקִּיפִים
אוֹתָן סָבִיב כְּסוֹרְגֵי תַּיִל, דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לִמְחִיקָה
צָפִים וְעוֹלִים שׁוּב וְשׁוּב, מַה שֶּׁבִּשְׁגָגָה וּמַה שֶּׁלֹּא בִּשְׁגָגָה
וְהַבְּגִידָה שֶׁבַּיְּקִיצָה.

 

תחרה ורעל
מֵאָז נֶחְרַךְ הַבָּשָׂר וְהִמְרֵאנוּ, זוֹ הַתַּחֲרָה וְזֶה הָרַעַל.
אֵינְכֶם רוֹאִים הֵיכָן אֲנִי.
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבָּחַרְתִּי רִיסַי נְטוּיִים לְאָחוֹר בְּהֶתְקֵף אַחֲרוֹן
שֶׁל צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
אוֹ בַּשֶּׁקֶט נְטוּי הַצַּוָּאר, בְּטֶרֶם דִּנְדֵּן הַפַּעֲמוֹן
לְמָרִיָה
וְהָעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ
וְהַזֶּרַע הָיָה בָּהּ
יָדוּעַ,
מֻחְלָט.

 

מתוך "רגש הוא מותרות", "הקיבוץ המאוחד", 2007

רחל אשד, משוררת וציירת, ילידת 1951, דגניה א', להורים ניצולי שואה. בוגרת הגימנסיה העברית "הרצליה" במגמה הדו-לשונית. למדה בפקולטה לאומנויות, בחוג לתיאטרון באוני' ת"א. השתלמה במשך חדשים מספר ב- Fine Art בלונדון, באקדמיה Central School of Art & Design. כמו כן למדה שנתיים צילום אומנותי ב"קמרה אובסקורה", ושנה ב"מימד לאמנות חזותית".
פרסמה עד כה 4 ספרי שירה. זכתה במספר פרסים, ביניהם בפרס אקו"ם ליצירות שהוגשו בעילום שם.

 

 

 

 

 

עיין ערך תרגום

הביא ותרגם: אריאל סימקין

רוברט היידן Robert Hayden
(1913 – 1980)

רוברט היידן נולד בשם אסא בונדי שפי, בדטרויט, מישיגן. הוריו נפרדו בהיותו בן שנתים ואמו הפקידה אותו בידי זוג שכנים, וויליאם וסו-אלן היידן. הוא גדל בשכונת עוני שחורה בדטרויט, בשם Paradise Valley, שהיתה לפני כן שכונה של מהגרים יהודים ממזרח אירופה. הבית בו גדל היה טעון במה שכינה בשיר "ימי ראשון חרפיים", 'כעסים תמידיים'. היידן היה קצר-רואי ונמוך קומה וגדל כילד בודד הבולע ספרים. לאחר שסיים תואר ראשון במכללת דטרויט, הועסק בפרויקט Federal Writers Project, של תמיכה באנשי רוח, במסגרת ה-'ניו דיל', וחקר את תולדות השחורים בארה"ב ותרבותם העממית. רוב אנשי הרוח בפרויקט זה היו בעלי אוריינטציה סוציאליסטית רדיקלית. שיריו הראשונים של היידן, שאת רובם גנז אחר-כך, נכתבו ברוח זו. ב-1940 נשא לאשה את ארמה אינז מוריס, פסנתרנית ומורה למוסיקה, לה היה נשוי עד יום מותו. בהשפעתה עזב את אמונתו הבפטיסטית והצטרף לאמונה הבהאית. ב-1941 החל ללמוד לתואר שני באוניברסיטת מישיגן, שם למד אצל המשורר הבריטי ויסטן יו אודן והושפע ממנו. הוא עצמו לימד באוניברסיטת מישיגן ולאחר מכן באוניברסיטת Fisk בנשוויל, טנסי. בשנים 1976-1978 היה המשורר השחור הראשון שנבחר כיועץ לשירה בספריית הקונגרס.
שירתו של היידן עוסקת בתולדות השחורים בארצות הברית ובמעמדם, אך בהשפעת אודן נמנע מרטוריקה גזעית ופוליטית, ועסק בסובלים, ב-'אאוטסיידרים' ובמפסידנים באשר הם. בזה העלה עליו את חמתם של פעילי "הכוח השחור" שחשבו כי משורר שחור חייב להיות פעיל מהפכני.

ההוצאה האחרונה של שיריו המקובצים היא:
Robert Hayden: Collected Poems, Edited by Frederick Glaysher, Liveright Publishing Corporation, New York / London, 1996.

לילה, מָוֶת, מיסיסיפי (1962)
1 .
צְרָחָה מַרְטִיטָה. אֹחַ צוֹרֵחַ?
אוֹ אֶחָד מֵהֶם?
הַזָּקֵן מַדִּיף רֵיחַ
וְצִחְקוּקֵי חֻלְשָׁה –

אֶחָד מֵהֶם, בֶּטַח –
וּמוֹצִיא אֶת פָּנַס הַמִּטְבָּח,
צוֹלֵעַ לַגְּזוּזְטְרָה לְהַקְשִׁיב
בְּלַיְלָה בְּלִי-חַלּוֹן.

לִהְיוֹת שָׁם עִם הַבָּחוּר וְכֻלָּם
אִם הָיִיתִי שׁוּב בָּרִיא.
הָיָה זְמָן. הָיָה זְמָן.
גְּלִימוֹת לְבָנוֹת כְּמוֹ אוֹר יָרֵחַ.

בְּחֶשְׁכַת עֵץ-הַגּוּמִי
הִתַּרְנוּ אָז אֶת הַהוּא
וְהוּא מְיַבֵּב יֵשׁוּ שׁוֹתֵת דָּם
כְּשֶׁחָתַכְנוּ לוֹ.

הָיָה זְמָן. צְרָחָה!
בֶּטַח צְרָחָה.
הוּא כָּח וְיוֹרֵק,
לוֹהֵט כְּמוֹ בְּאֵשׁ-מִפְשָׂעָה.

יִהְיֶה לָנוּ בַּקְבּוּק,
הַבָּחוּר וַאֲנִי –
הוּא הִרְוִיחַ לוֹ בַּקְבּוּק –
כְּשֶׁיָּבוֹא הַבַּיְתָה.

 

 

 

 

 

קוראים כותבים

לשרית ולדודי, ערב טוב!
אכן, לפעמים, הבלתי יאומן קורה.
כשראיתי את השיר, לב אם, לראשונה, ידעתי שגם אני וגם בני, אלעד, המלווה מסעות לפולין, נעלה את השיר ואת הסיפור הנוגע ללב, שאיתו, בפני קהלינו: בני, במסעיו לפולין ואני לפני קהלי בבית יד לבנים ולהגנה, שם בהתנדבות, אני מנהל את הפעילות התרבותית אחת לשבוע בימי ד' בערב.
חשבתי לעצמי, שלקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה אמצא את המועד המתאים. בכל מקרה הדפסתי את שלושת הדפים והכנסתי אותם לתיק.
היום, היתה אמורה להתקיים הרצאה של אחייה יצחקי, שנתקע בדרך, ושלוש דקות לפני מועד התחלת ההרצאה הודיעני שלא יוכל להגיע.
פתחתי את הערב במתאבן: יורם טהר לב – "המורה", שיר יוצא מן הכלל, שקיבלתי אך אתמול. אחר כך הגעתי לעיקר: סיפרתי על עיין ערך שירה, על העבודה הנפלאה, שאתם עושים, ואז קראתי את הסיפור של דודי על פיני'לה ואחר כך את השיר – תחילה ביידיש ואחר כך בעברית.
תגובת הקהל היתה מהממת: מחיאות כפיים סוערות ואחר כך תשבחות. המעניין מכל – שני אנשים בקהל פיזמו את המנגינה לאורך קריאת השיר.
אני ממש אסיר תודה!
היו ברוכים על מפעלכם הנפלא!!!!!!
אורי

 

 

להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 13, לחצו כאן