עיין ערך שירה

כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
יולי, 2008

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

אני רוצה להודות לכל אותם מנויים רבים אשר חתמו על העצומה כנגד סגירת ההוספיס בתל השומר. מתברר שוב כי ללחץ ציבורי יש השפעה להפר גזרות רעות, בלתי חכמות ומרושעות.
לא אכביר במילים הפעם, אלא אביא את שירו ​​של המשורר ההודי רבינדראנאת' טאגור, האומר בשירו "עורי ארצי", את כל מה שעלה על דעתי לומר.



ומה בגיליון זה?
שירים כמובן. כותבים ותיקים בצד חדשים. מאמר מרתק על נושא "המשתה" בשירה, רשימה על ספרו האוטוביוגרפי של המשורר טוביה ריבנר "חיים ארוכים קצרים", רשימה על המשורר יואב חייק בליווי אחדים משיריו, רשימה על פסטיבל השירה בצפון. במדור "עיין ערך תרגום", שני תרגומים לשירו של מיכאיל לרמונטוב "בורודינו" וכן הצגת המשורר הגרמני הנס מאגנוס אנצנסברגר ושיריו, בתרגומו של אשר רייך.
למרבה השמחה, הקיץ גדוש אירועי שירה וספרות. המלצות מובאות בסוף הגיליון.
אני מזמינה אמנים מתחום הציור, הצילום, הפיסול והאמנות הפלסטית, לשלוח אלינו מיצירותיהם.
החוג לשוחרי שירה מתגייס לעזרתם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בקרוב תופץ מצגת המבוססת על שיריו של פרופ 'מריאן רבינוביץ ("המוות, רילקה ואני," גילו של אדם ") ועל ציוריה של פרופw בבט רבינוביץ. כל ההכנסות מספר השירה המפואר (שני כרכים) הנן קודש למוסדות לילדים בעלי צרכים מיוחדים והן מועברות אליהם באופן ישיר. הספר אינו משווק בחנויות הספרים. מאוד מקווה שתפתחו את לבכם.
וכעת הודעה לסדר. אני שבה ומזכירה לכל שולחי השירים והמאמרים: קובץ אשר לא יצויין בו שם הכותב בגוף הקובץ, לא יפורסם. אנא הקפידו על כך.
מאחלת לכולם קיץ מהנה וקריאה נעימה.
שרית

יהודית כפרי
בעליית הגג
אֲבָל כְּשֶׁחוֹזְרִים וּמַבִּיטִים בַּתְּמוּנוֹת
אֶפְשָׁר תָּמִיד לְגַלּוֹת
מַשֶּׁהוּ שֶׁרָאִינוּ קֹדֶם
אֲבָל לֹא הִבְחַנּוּ
לְמָשָׁל
אֵיךְ הֲלִינָה לוֹבֶשֶׁת
אֶת הַשִּׂמְלָה הַכְּחֻלָּה עִם הַפְּרָחִים הַבְּהִירִים
שֶׁהִשְׁאִילָה לָהּ זוֹשָׁה
שֶׁכְּאִלּוּ עֲדַיִן, רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
חַיָּה גַּם כָּאן בְּפָּרִיז וּבִבְּרִיסֶל
בְּקוֹמוּנָה דִּמְיוֹנִית שֶׁל הַלֵּב;
אוֹ פְּרָחִים, שׁוּב פְּרָחִים
וּמַלְאָךְ קָטָן עִם כְּנָפַיִם
מְגֻלָּפִים עַל דֹּפֶן הָעֵץ שֶׁל מִטָּתָהּ
בַּעֲלִיַּת הַגַּג הַקְּטַנָּה הַהִיא
וּשְׁתֵּי תְּמוּנוֹת יפָּנִיּוֹת
(פָּגוֹדָה, נַחַל, הָרִים)
יֹפִי
מִצְרַךְ יְסוֹד שֶׁל הַחַיִּים
וַאֲרוֹן הַסְּפָרִים מִנֶּגֶד
וְכַד הַמַּיִם
וְחַלּוֹן הָאוֹר הַצַּר
(וּבַפִּנָּה בִּלְתִּי נִרְאֶה,
הָאִישׁ שֶׁמְּצַלֵּם אֶת בְּדִידוּתָהּ).

סבכי שחור כיפה
אֲבָל אֶצְלִי בַּגִּנָּה
רַק הַסִּבְּכִי שְׁחוֹר הַכִּפָּה
מְתַקְתֵּק עַל מַפְתֵּחַ -מוֹרְס צִפּוֹרִי
מְסָרִים מֻצְפָּנִים
שֶׁשּׁוּם בֶּן-אָדָם לֹא יָכוֹל לְפַצֵּחַ
אוֹתָם.
מוּגָן בְּעַלְוַת הַתְּאֵנָה הַכְּבֵדָה
בְּלִי אוֹרְבִים
בְּלִי מַכְשִׁירֵי חַבָּלָה קְרֵבִים
לְמִין הָאָדָם
הָרוֹצֵחַ הֲכִי סִדְרָתִי.
הוּא רַק צִפּוֹר אַחַת
מְתַקְתֶּקֶת בִּכְתַב סְתָרִים
עַל עֵץ הַתְּאֵנָה
לִפְנוֹת עֶרֶב.

יהודית כפרי, משוררת, סופרת ומתרגמת. כלת פרס ראש הממשלה, 1987. נולדה בקיבוץ עין החורש בשנת 1935. למדה לשון ותולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב. בוגרת סמינר 'אורנים' לחינוך. מתרגמת ועורכת במדור לחינוך ופסיכולוגיה בהוצאת ספרית-פועלים. פרסמה עד כה 16 ספרים, בהם ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ילדים. לאחרונה כתבה ופרסמה ביוגרפיה ספרותית גדולה "זושה", על חייה רבי התהפוכות של חברת התזמורת האדומה שנרצחה בידי הגסטפו. הביוגרפיה של זושה עוררה עניין רב ואף תורגמה. יהודית כפרי מתגוררת היום במזכרת בתיה. השירים מתוך הספר "זושה", הוצאת "עיתון 77" 2006

מריאן רבינוביץ
בזקנתו האדם קטן
בְּזִקְנָתוֹ הָאָדָם קָטָן
מוֹרִיד אֶת קוֹמָתוֹ, לִסְתּוֹ מִצְטַמֶּקֶת,
גַּם אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ מִתְקַצְּרוֹת.
הֵם גָּרִים בְּדִירָה קְטַנָּה,
עִם בָּלָטוֹת מְרֻבָּעוֹת
עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים.
שְׁנָתָם בַּלַּיְלָה לֹא טוֹבָה
פְּרָאוּת גְּדוֹלָה מִתְחוֹלֶלֶת בְּגוּפָם הַקָּטָן
הֵם קָמִים, פּוֹסְעִים עַל כַּפּוֹת רְגָלִים קְטַנּוֹת
אֶל הַקִּירוֹת, וּמַצְמִידִים אָזְנַיִם מְבֹהָלוֹת,
שׁוֹמְעִים רְעָשִׁים אֲיֻמִּים
וְצַעֲדֵיהֶם שֶׁל פּוֹשְׁעִים גְּדוֹלִים
הַגּוֹנְבִים קֻפְסְאוֹת קְטַנּוֹת
מִזְּקֵנִים צְנוּמִים.

רד, איקרוס
אִיקְרוֹס שׁוֹתֶה מִכַּסְפִּית הַנָּהָר
עַל פְּנֵי הַיָּם
וְהָאֹפֶק
בְּקוּעַ נֶפֶשׁ, צָמֵא לְשִׁקּוּי הַכְּאֵב
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כְּנַף הַתִּקְוָה
מְחֻבֶּרֶת לַחֹמֶר
הַאִם זֶה הָאֲתָר שֶׁבּוֹ
מַתְחִיל הַפִּרְפּוּר?
וּמַה מְשַׁדְּרִים הָעֵצִים, שְׁלָשְׁתָּם,
עַל שִׁפּוּעַ?
חֲשׂוּפִים, זְקוּפִים, עֲטוּפִים
בִּשְׁקִיפוּת הַדִּמְדּוּם.
          דּוּמִיָּה-גַּעְגּוּעַ -תּוּגָה

רֵד אִיקְרוֹס!
לְתוֹךְ הַזְּמַן הַנּוֹתָר
תִּתְרַחֵץ, תִּתְפַּנֵּק בּוֹ
תִּמְרַח עַל הַפֶּרֶק מִשְׁחַת הַחֲלוֹף
הֵמֵס בֵּין פְּתִיתֵי אַגָּדָה וָעֹז
בְּטֶרֶם נִפְרַד הַמָּעוֹף
מֵהַשֶּׁכֶם
רֵד!

השירים והציור מתוך הספר "עלה מקומט מתרחש, עלה מקומט מרגש", הוצאה עצמית "עלה", 2008

מריאן רבינוביץ, יליד רומניה, סיים את לימודיו ברפואה בירושלים, התמחה ברפואה פנימית, ואח"כ ברפואה שיקומית וגריאטריה בקליפורניה. חזר והקים את המערכת הגריאטרית בבי"ח תל השומר ואת ההוספיס לחולים סופניים בתל השומר. היה מעורב בחינוך ובפרויקטים קהילתיים לקשישים וחולים כרוניים. פרש לגמלאות והיום מתעסק בכתיבת פרוזה, שירה ופיסול. פרסם עד כה 8 ספרים, ביניהם "גילו של אדם", "מוכר השעות" ו"המוות, רילקה ואני".

עיין ערך תרגום

הנס מגנוס אנצנסברגר

לרגל צאתו לאור של הספר "עבודות צל"
הקדמה ותרגום שירים מגרמנית: אשר רייך, הוצאת קשב לשירה, 2008

מתוך ההקדמה: אמנות הפזילה של זאבים וכבשים
למן הופעת קובץ שיריו הראשון "מגננת הזאבים" (הוצאת זורקאמפ, 1957) יצאה הביקורת מגדרה לנוכח חדשנות שירתו של הנס מגנוס אנצנסברגר, יליד באווריה, 1929. התקבלות הבזק של יצירתו היתה מדהימה בהיקפה והספר זכה הן לתהילה ספרותית, הן למהדורות רבות. פחות משלוש שנים לאחר מכן פרסם המשורר שני ספרים נוספים – קובץ שירים חדש בשם "שפת הארץ" (1960) ואנתולוגיה של שירה בין -לאומית, פרי עטם של מתרגמים שונים, תחת הכותרת "מוזיאון השירה המודרנית", מבחר דו-לשוני מוקפד מן השירה של מאה השנים האחרונות ובו יותר מ 350- שירים. האנתולוגיה זכתה להדפסות חוזרות ומאוחר יותר יצאה בפורמט של ספר כיס שנדפס עד היום.

מגמתו של אנצנסברגר באנתולוגיה זו הייתה להצהיר באופן חד-משמעי, שהמודרנה מתה והיא שייכת למוזיאון. בכך הקדים בהרבה את הפוסטמודרניזם.
באחרית הדבר לאנתולוגיה מציין אנצנסברגר כי לעבר המודרני מלאו מאה שנים ושהשירה המודרנית כבר שייכת להיסטוריה בדיוק כמו הקלאסיקה. השירה המודרנית, לשיטתו, ראשיתה בוולט ויטמן ובארתור רמבו, בשנת 1850 לערך, והיא נחתמת למעשה בברטולט ברכט ובנלי זקש, בשנות החמישים של המאה העשרים, פחות או יותר. אם כן המודרניזם מיצה את עצמו.
כבר בתחילת דרכו נחשב אנצנסברגר למשורר אוונגרדי מעולה – דבר שאיפשר לו לפרסם את האנתולוגיה הפרובוקטיבית בכותרתה ובעצם הבחירה של המשוררים שנכללו בה, ובהם המשוררים הגרמנים. יצירתו של הנס מגנוס אנצנסברגר, הנודעת והדומיננטית כל-כך בספרות הגרמנית זה כחמישים שנה, אינה זרה לקוראי השירה בישראל. שיריו הופיעו בכתבי -עת כבר בשנות השישים והשבעים והמשיכו להתפרסם בהם ובמוספי הספרות של העיתונות היומית גם בעשורים הבאים.
[...]
קשה לתת את שירת אנצנסברגר בסד של הגדרה מדויקת שתהיה מצומצמת ומצמצמת. אפשר לומר ששירתו שואבת את כוחה מדפוסי לשון יומיומית המנומרת בצירופים מפתיעים במקוריותם ואינה מועדת למהמורות הפתוס. יצירתו המתריסה הפכה למצפון הגרמני הייצוגי של דורו – הדור שבא לאחר "קבוצת 47 " הנודעת. זאת אף על פי שגינטר גראס, המוחצן יותר באישיותו, היה הפעיל הבולט מבחינת קהל הקוראים בשל כושרו הריטורי. הפוליטיזציה הספרותית שנקט בלהט והמציאות הגרמנית החדשה, הציבו את גראס כדובר החצי הרישמי של המחאה התרבותית והאינטלקטואלית בגרמניה.
[...]
שיריו הראשונים של אנצנסברגר משנות החמישים המאוחרות, התקבלו כתצהירים מהפכניים שדברו אל רגשות הדור הצעיר והמשיכו להתסיס את נפש קוראיו גם בשנות השישים, קוראים שהיו מאוחר יותר הגרעין הקשה של מהפכת 1968. למרות הגאות "המרדנית והזועמת שלו", תדמית מוגזמת שעיתונאים ומבקרים הדביקו לו, אנצנסברגר הותיר את הבמה לגראס המוחצן, בעוד הוא עצמו התכנס לתוך יצירתו שכללה סיפורים, מחזות, מאמרים, רומנים ומסות.
זאת ועוד: ארבעת ספרי השירה הראשונים שלו סייעו להדביק לו את התדמית, הקשוחה והזועמת: אחרי מגננת הזאבים (1957), הופיע הקובץ "שפת הארץ"  (1960) אחר כך "כתב ברייל" (1964) ומספר שנים מאוחר יותר, מבחר ראשון משיריו – שירים 1970-1955 (1971).
[...]
הפעילות הספרותית והחברתית הענפה כונתה אז "אסתטיקה של התנגדות", מאבק אינטלקטואלי נרחב נגד הבורגנות הגרמנית ובעלי ההון, שהצעירים ראו בה האשמים הגדולים בעברה המוכתם של גרמניה. היה בכך מין תחליף זול ורפוי כדי לא לדבר ולא להתייחס ביצירה למפלצת העבר הנאצי. הם דברו אך ורק על זיהום השפה הגרמנית בידי הנציונאל-סוציאליסטים. רק מעטים התייחסו לשואת היהודים. השאר – כמעט כל "קבוצת 47" – כמו התעלמו ממנה. בפרספקטיבה היסטורית, הייתה זו תקופת משבר הספרות הגרמנית. מרכז המאבק האינטלקטואלי התמקד בנושא הפנימי של שלטון הבורגנות.
[...]
עם אלה אפשר במובנים מסוימים למנות את הנס מגנוס אנצנסברגר. לעומתו היו שראו את כתמי העבר הנאצי, כמעט אך ורק דרך המאבק הספרותי והעיתונאי בבורגנות הגרמנית. הספרות הגרמנית דאז נגררה על ידי גינטר גראס, היינריך בל ואחרים לפוליטיזציה מיותרת כשחלק מבני דורו כתבו לא רק נגד "הזאבים" האמיתיים אלא גם נגד "הכבשים". אנצנסברגר, הכוכב העולמי של השירה הגרמנית החדשה שילדותו עברה עליו בנירנברג הנאצית של שנות השלושים והארבעים, העיר שבה חוקקו את חוקי הגזע הנאצים, לא כתב מנשרים ופלקטים זולים.
המשורר שהוציאו לו שם של זועם ומוחה לא יצא חוצץ בנאומים חוצבי להבות בשאלות פוליטיות וחברתיות. הוא השאיר לעמיתו גינטר גראס לתופף בהגזמה על תוף הפח הצעקני שלו ודומה שגינטר גראס אהב את התפקיד הציבורי שהלבישה עליו "ההיסטוריה החדשה" של גרמניה ואשר התאימה למזגו החם.
[....]
הנס מגנוס אנצנסברגר לא נטה בשיריו להטיל אשמה ישירה על מה שעוללו "הכבשים" עצמן, כששתיקתן סייעה להוביל אנשים אל מותם ולהרוס את אירופה. התקופה הנוראה שחווה חלפה על פניו כסטירה של מבוגר על לחי של ילד שהכאב המוסרי שלו היה פרטי או קולקטיבי, אבל לא אמנותי. דילמה מוסרית איננה לדידו נושא אמנותי אלא דבר קיומי. זכורים דבריו על כך שאמנות היא עונג ותו לא. דהיינו: לא מחאה ולא מתרסים טקסטואליים נגד האבות, נגד העבר המפלצתי ונגד הבורגנות החזירית של שנות החמישים. ובכל זאת, נוצרה האגדה של משורר המחאה בעוד שאנצנסברגר מעולם לא נסוג מעקרונותיו, לא עסק בפרשנות שיריו ולא התייחס לבקשת קהל הקוראים להשיב ולהבהיר להם מקומות סתומים ביצירותיו. לדבריו אין הוא כותב שירה מוסרית או הטפות. לדידו, בכל שירה חבויים ערכי מוסר גם אם הן מטפלים בנוף הטבע או בנוף האדם.
[...]
ברבות השנים אנצנסברגר עבר סוג של מטמורפוזה אישית ופואטית ודיוקנו הפנימי השתנה, יהיו שיאמרו התבגר. לא היה זה מיד אחרי מרד הסטודנטים אלא מאוחר יותר, אי-שם בשנות השמונים, כאשר הפך ממשורר בעל תדמית רדיקלית למשורר בורגני, אירוני. אולם גם אז הצורה והלשון היו חשובים לו מן התוכן ומן המסר, שכן מאז ומתמיד היו בין סימני ההיכר שלו פיתוח המשפטים באינטנסיביות מהפנטת וחזרות על צירופי מילים בטכניקה של תיאורי רצף היוצרים תמונת מציאות על גבי תמונת מציאות.
[...]
את אנצנסברגר העברי אפשר וצריך לשרטט מתוך תפיסתו ונישמתו הפואטיות ומתוך מה שמסמלים חומרי שירתו ככל שניתן לייצגם בעברית. המוטיבים המדעיים והדתיים, הכלכליים והזעיר-בורגניים נעים אצלו כרכבת דוהרת. נקודות תצפית מתחלפות במהירות הבזק, דבר המחייב את מתרגמו להיות דרוך במיוחד לשינויי פונקציות משמעותיים במעברים המהירים בתוככי השיר עצמו.
[...]
תרגמתי שירים מרֹב ספריו כדי להעמיד מבחר כולל ויצוגי של שירתו בתקופות שונות משנות החמישים ועד לסוף המאה העשרים. המבחר העברי שלפנינו מעניק לקורא תמונה רבגונית של שירי אנצנסברגר ומציע מבט שירי נרחב על יצירתו.

הנס מגנוס אנצנסברגר
מן המקראה לכיתות גבוהות
בְּנִי, אַל תִּקְרָא שִׁירָה, קְרָא אֶת לוּחוֹת הָרַכָּבוֹת:
הֵם מְדֻיָּקִים יוֹתֵר. פְּרֹשׂ מַפּוֹת יַמִּיּוֹת
בְּטֶרֶם יִהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי, פְּקַח עֵינַיִם, אַל תָּשִׁיר.
יָבוֹא יוֹם וְשׁוּב יִנְעֲצוּ רְשִׁימוֹת בַּדֶּלֶת
וִיצַיְּרוּ סִימָנִים עַל חֲזֵה הָאוֹמְרִים לֹא.
לְמַד לִהְיוֹת אַלְמוֹנִי, יוֹתֵר מִמֶּנִּי לְמַד:
לְהַחְלִיף אֶת הָרֹבַע, הַדַּרְכּוֹן,
הַפָּנִים. הִתְמַחֵה בִּבְגִידוֹת קְטַנּוֹת,
בְּהַצָּלַת הַיּוֹמְיוֹם הַמְּזֹהָם. אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת
הֵן שִׁמּוּשִׁיּוֹת לְהַבְעִיר בָּהֶן מְדוּרָה, יְעִילִים
הַמָּנִיפֶסְטִים לַעֲטֹף בָּהֶם חֶמְאָה וּמֶלַח
לְחַסְרֵי הָאוֹנִים. סַבְלָנוּת דְּרוּשָׁה וְזַעַם
כְּדֵי לִנְשֹׁף אֶל רֵאוֹת הַשּׁוֹלְטִים
אֶת הָאָבָק הַדַּק, הַמֵּמִית, הַטָּחוּן
בִּידֵי אֵלֶּה שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹת,
הֵם דַּיְקָנִים יוֹתֵר מִמְּךָ.

קינת על תפוח
כָּאן שָׁכַב הַתַּפּוּחַ
כָּאן עָמַד עַל הַשֻּׁלְחָן
זֶה הָיָה הַבַּיִת
זֹאת הָיְתָה הָעִיר
פֹּה נָחָה הָאָרֶץ.

הַתַּפּוּחַ הָזָה שָׁם
הוּא הָאֲדָמָה
כּוֹכָב יָפֶה
שֶׁעָלָיו פּוֹרְחִים תַּפּוּחִים
וְאוֹכְלֵי תַּפּוּחִים.

קוראים כותבים

מכתבו של ד"ר פארוק מואסי בתגובה לשירו של עודד ניב, "המסמרים של מוחמד", אשר התפרסם בגיליון "עיין ערך שירה" 19

שלום רב שרית היקרה,
כמה עדיף לא לנגוע ברגשות דתיים בצורה לא אוביקטיבית. השיר של עודד ניב דוגמא לפגיעה באחרים ובעיקר במוחמד הנביא. האם הוא חושב שהדתות האחרות, והמובילות בהם, היו זכאיות וטהורות מכל אשמה האם הוא קרא את מוחמד לעומק ועמד על המחקרים שכתבו גם חוקרים מערביים?
אדגים – תומאס קרליל בספרו "הגיבורים" מנה מאה גיבורים, ובראשם, הראשון בשורה - לגביו הוא מוחמד. הייתי מבין את המשורר אם היה תוקע שופר בפני כל הנביאים, הדתות, והרעיונות אשר מרחיקים אדם מאדם.. ועוד, אין להכליל, ואין לפגוע בגיבורי ההיסטוריה בלי רעיונות (אפילו בלשון השירה הפתוחה), שאינם נצמדים לאור חוכמה, מחקר וידע. האם הציורים בדנמרק - למשל - תורמים להבנה ולאהבה אנושית?
ואם מדברים על חופש הבעה וביטוי ודימוקרטיה אז זכותי להבין למה אסור לפקפק בכל אשר קשור לשואה - שאני אגב רואה בה שואה אנושית??!!
ד"ר פארוק מואסי
משורר ומבקר

תגובתו של עודד ניב 
לכבוד ד"ר פארוק מואסי
לפארוק היקר, שלום,
שירי - "המסמרים של מוחמד"- הוא שיר שכתבתי מתוך תסכול על היעדר שלום בין עמינו. תאמין או לא, זהו מבחינתי שיר של שלום, שבו אני מציין שבעבר שני העמים בנו כאן את בתיהם במשותף. אני ממליץ שתקרא שוב את השיר בעיון. עם זאת, נכון שאני מטיל בשיר את האחריות להיעדר השלום בעיקר על כתפי הערבים ולמסמרים יש בשיר משמעות סמלית – הם יכולים לשמש לבנייה והם יכולים גם לשמש להרג במטען נפץ ולסגירת ארונות מתים. אם תבדוק היסטורית ולא אמוציונאלית, מרבית מאמצי השלום והיד היהודית המושטת נדחו על ידי הערבים כבר מאז שנות ה 30- (אם כי הצד היהודי שגה לא מעט בגישתו ובטקטיקה שהשתמש בה). אבל בוא לא ניכנס לדיון הזה, כי לא נצא ממנו במכתב או שניים.
ממש לא לעניין להביא בהקשר של השיר הזה את הקריקטורות שפורסמו בדנמרק ובמיוחד לא את נושא השואה. מכל מקום, לא הייתה לי כל כוונה לערבב את מוחמד הנביא ואת השם מוחמד בחרתי באקראי כשם טיפוסי ערבי (כמו שאצלנו – אבי, יוסי, חיים וכד') יכולתי באותה מידה, וחבל שלא עשיתי זאת, לכתוב אחמד, יוסוף, באשיר, פארוק או כל שם אחר.
אם בשוגג פגעתי ברגשותיך הדתיים – אתך הסליחה. בברכת שלום עליכם (עליכום)
ד"ר עודד ניב

תגובת העורכת למכתבו של  ד"ר פארוק מואסי

תגובתי למכתבו של ד"ר פארוק מואסי, ניתנה עוד בטרם נתקבלה תגובתו של עודד ניב, (מבלי להיכנס עמו לפולמוס או דיון לגבי התכנים אותם העלה), לגבי כוונת השיר ואמירתו. הֲבָנָתִי את השיר היתה שונה משלו ועל פי תפיסתי את הנאמר, השם מוחמד הוא שם אקראי של אדם בשר ודם ואיננו מכוון כלל כלפי הנביא מוחמד.
שרית שץ

להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 20, לחצו כאן