שרית שץ - שירים ועוד

שירי ילדים

עננים

לִפְעָמִים כְּשֶׁיוֹרֵד גֶּשֶׁם, וְיֵשׁ הֲמוֹן מַיִם
אֲנִי מֵרִים עֵינַי וּמַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם,
שָׁם לְמַעְלָה קָרוֹב לֶאֱלֹהִים
עָנָן אֶחָד קָטָן עוֹשֶׂה לִי פַּרְצוּפִים,
פִּתְאוֹם הוּא מִשְׁתַּנֶּה וְזֶה מַצְחִיק נוֹרָא
אָז אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְצוּפִים בַּחֲזָרָה.

 

 

 

הכיוון של הלב

בַּגַּן שֶׁלָּנוּ יֵשׁ יֶלֶד שְׁמַנְמַן,
כֻּלָּם צוֹחֲקִים עָלָיו כָּל הַזְּמַן,
קוֹרְאִים לוֹ שֵׁמוֹת כְּמוֹ כַּדּוּר אוֹ חָבִית
סוּס יְאוֹר, אוֹ סְתָם קוּמְקוּם עִם זַרְבּוּבִית
הוּא נֶעֱלַב וְרָץ מִיָּד לַגַּנֶּנֶת
אֶת הַבֶּכִי עוֹצֵר וּבְנִימָה מִתְלוֹנֶנֶת
הוּא אוֹמֵר שֶׁשַּׁחַר קוֹרֵא לוֹ שָׁמֵן,
בַּגַּן, בֶּחָצֵר וְתָמִיד כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן.
הִיא מְחַבֶּקֶת בִּתְנוּעָה מַרְגִּיעָה
וְאוֹמֶרֶת: חֲבֵרְךָ עוֹשֶׂה פֹּה שְׁגִיאָה
אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אֵיךְ אֲנַחְנוּ נִרְאִים
כִּי מַה שֶּׁחָשׁוּב הוּא מַה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן בִּפְנִים.
אֶת הַיָּד מְנִיחָה בַּכִּוּוּן שֶׁל הַלֵּב
ופתאום אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ אוֹתָהּ אֲנִי אוֹהֵב.

 

 

לילה

לָמָּה דַּוְקָא בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁבַּחוּץ חָשׁוּךְ
וַאֲנִי מִתְחַפֵּר לִי מִתַּחַת לַפּוּךְ
אִמָּא מְחַבֶּקֶת, מְכַבָּה תַ'מְנוֹרַה
אָז בָּאוֹת מִפְלָצוֹת מִכָּל מִין וְצוּרָה?
הֵן מִתְיַשְּׁבוֹת לִי עַל הַבְּגָדִים
וְקוֹרְאוֹת לְכָל חַבְרֵיהֶן הַשֵּׁדִים,
מִן הַמְּגֵרוֹת זוֹחֲלִים חַיְזָרִים
וְהַחֶדֶר מָלֵא בְּקוֹלוֹת מוּזָרִים?

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב מִי יִהְיֶה הַגִּבּוֹר
כְּשֶׁאֶלְחַץ עַל כַּפְתּוֹר וְאַדְלִיק אֶת הָאוֹר?

 

 

 

אימא

כְּשֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת "אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בֶּן"
אֲנִי אוֹמֵר לָהּ "אוֹהֵב אוֹתְךָ גַּם כֵּן,"
וְאָז מִסְתַּכֵּל לָהּ אֶל תּוֹךְ הָעֵינַיִם
וְרוֹאֶה שָׁם צְבָעִים שֶׁל פְּרָחִים וְשָׁמַיִם,
וְלֹא מֵבִין לָמָּה נוֹצְצוֹת שָׂם דְּמָעוֹת
כְּשֶׁאִמָּא מַבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט שֶׁל ....אִמָּהות

 

 

לִלְמֹד לְוַתֵּר

אַבָּא וְאִמָּא לִפְעָמִים מִתְוַכְּחִים
מִי מִבֵּינֵיהֶם יִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים,
יְרוֹקֵן אֶת הַפַּח, יִתְלֶה אֶת הַכְּבִיסָה,
אוֹ יְנַקֶּה אֶת הַבֹּץ שֶׁהִצְטַבֵּר בַּכְּנִיסָה.
אָז לָמָּה תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי רָב עַם חָבֵר
הֵם אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִלְמֹד לְוַתֵּר?

 

 

 

 

 

 

בוקר

כְּשֶׁאַבָּא מֵעִיר וְאוֹמֵר "בֹּקֶר טוֹב",
בְּיַחַד אִתִּי מִתְעוֹרֵר כָּל הָרְחוֹב,
נֶעֱלַם הַשֶּׁקֶט שֶׁל הַשֵּׁנָה
וְהָעִיר שֶׁלִּי בְּבַת אַחַת מִשְׁתַּנָּה.
מיני צִפְצוּפִים, חֲרִיקוֹת גַּלְגַּלִּים,
פַּחֵי זֶבֶל נוֹפְלִים, יִלְלוֹת חֲתוּלִים.

אֲנִי קָם, מְצַחְצֵחַ שֵׁן אַחַר שֵׁן,
אֲבָל הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עֲדַיִן יָשֵׁן.

 

 

 

 

 

חצי הכוס המלאה 

הֶחָבֵר שֶׁלִּי רַן, הַבֵּן שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
סִפֵּר לִי שֶׁשָּׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים
מִין מִשְׁפָּט מוּזָר שֶׁאָבִיו אָמַר
לְאִמָּא שֶׁלּוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ תָּמָר
"תִּסְתַּכְּלוּ עַל חֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה".
הוּא שָׁאַל אוֹתִי אִם זֹאת מַחְמָאָה
אוֹ קְלָלָה, אוֹ סְתָם מִשְׁפָּט מַצְחִיק,
לֹא יָדַעְתִּי לוֹמַר, לֹא הֵבַנְתִּי מַסְפִּיק.

אָז לָקַחְתִּי לִי כּוֹס וּמִלֵּאתִי בָּהּ מַיִם
אָחוֹרָה הָלַכְתִּי, צִמְצַמְתִּי עֵינַיִם,
בַּמַּחֲצִית הַמְּלֵאָה נִסִּיתִי לְהִסְתַּכֵּל
אַךְ הַחֵצִי הָרֵיק התגנב וְקִלְקֵל.

 

 

פרפר

כְּשֶׁהַשְּׁכֵנָה שׁוּלָה מֵהַדִּירָה מִמּוּל
מְצַלְצֶלֶת בְּדֶלֶת מִין צִלְצוּל בָּהוּל
אֲנִי יוֹדֵעַ מִיָּד שֶׁהִיא וְאִמָּא
לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח יִשְׁעֲטוּ קָדִימָה.
אִמָּא תַּצִּיעַ קָפֶה וְעוּגוֹת
וּמִיָּד יַעֲלוּ לַחְשׁוּשִׁים שֶׁל סוֹדוֹת.
אֲנִי מַכִּיר אֶת זֶה כְּבָר וּמְנַסֶּה תָּמִיד
אֶת הָאֹזֶן שֶׁלִּי אֶל הַקִּיר לְהַצְמִיד
כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מַה הֵן אוֹמְרוֹת,
כִּי אֵין מְעַנְיֵן מִסִּפּוּרִים שֶׁל סוֹדוֹת.
כְּמוֹ בַּפַּעַם הַהִיא כְּשֶׁקּוֹלָן קְצָת גָּבַר
אָמְרָה שׁוּלָה בְּכַעַס: "בַּעֲלִי הוּא פַּרְפַּר".
וּמֵאָז אֲנִי מִתְגַּנֵּב בשקט מֵאֲחוֹרָיו,
וּמְחַפֵּשׂ אִם יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם עַל הַגַּב.

  

 

 

 

סבא

      מוקדש לסבא משה ז"ל שהיה אהוב על נכדיו
 

הָיִיתִי עָצוּב כְּשֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי מֵת
כִּי אָהַבְתִּי אוֹתוֹ הֲכִי בֶּאֱמֶת.
הוּא שִׂחֵק אִתִּי וְסִפֵּר לִי בְּדִיחוֹת
וְיָדַע הַכֹּל מִקֻּבִּיּוֹת לִבְנוֹת.
אַף פַּעַם לֹא אָמַר לִי שֶׁהוּא עָסוּק,
אָהַבְתִּי אֶת הַחֹם שֶׁהָיָה לוֹ בַּחִבּוּק.
עַכְשָׁו כְּשֶׁהוּא מֵת, אֲנִי מַרְגִּישׁ קְצָת לְבַד
כִּי סַבָּא שֶׁלִּי הָיָה סַבָּא מין מְיֻחָד -
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בַּחֻרְשָׁה הוּא הָיָה מוֹשִׁיט יָד
וּמִן הָעֵצִים קוֹטֵף לִי שׁוֹקוֹלָד.

 

 

 

אבא ואימא נפרדים

אַבָּא וְאִמָּא סִפְּרוּ לִי שִׁלְשׁוֹם
(זֶה הָיָה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הַיּוֹם),
שֶׁהֵם נִפְרָדִים וְאַבָּא הוֹלֵךְ.
כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי לָמָּה, מַדּוּעַ וְאֵיךְ
וְהָיִיתִי עָצוּב וּבִטְנִי כָּאֲבָה
הֵם עָנוּ לִי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה.
נִבְהַלְתִּי – אִם אַבָּא וְאִמָּא לֹא בְּיַחַד יוֹתֵר,
אוּלַי גַּם אֵלַי הָאַהֲבָה תִּגָּמֵר?

אָז הֵם חִבְּקוּ וְאָמְרוּ שֶׁזֶּה לֹא בִּגְלָלִי
כִּי תָּמִיד הֵם יִשָּׁאֲרוּ הַהוֹרִים שֶׁלִּי.

 

לְהִתְנַהֵג יָפֶה

כְּשֶׁאִמָּא כּוֹעֶסֶת עָלַי הִיא אוֹמֶרֶת:
הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלְּךָ כָּל גְּבוּל עוֹבֶרֶת,
לֹא יִתָּכֵן שֶׁכָּכָה תַּמְשִׁיךְ,
הַאִם אוֹתִי אַתָּה רוֹצֶה לְהָבִיךְ?
אֲנִי עוֹנָה: אֲבָל אִמָּא, זֹאת לֹא אָשַׁמְתִּי
הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלִּי לֹא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.
הִיא לֹא מִתְחַשֶּׁבֶת בְּאַף אֶחָד
הִיא פָּשׁוּט מִתְנַהֶגֶת לָהּ לְבַד.