מאת שרית שץ
27.7.2021
הפוסטים אותם אני כותבת בפייסבוק מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים בשל ייעודם למטרות שונות:
פוסטים ארוכים הנכתבים בצורה של מאמר, בדרך כלל סביב רעיון או ידיעה.
למרות הבנת מגבלות המדיום של הרשתות החברתיות, קרי: מגפת הפרעות קשב וריכוז, שהיא תוצר של תרבות המערב, לא רק בקרב ילדים אלא גם בקרב מבוגרים, יוצרת קושי בקרב מרבית הקוראים להתרכז לאורך זמן במאמרים ארוכים ומורכבים. מרבית האנשים חותרים לשורה תחתונה. הבעיה היא איננה השורה התחתונה, אלא הדרך להגיע אליה, באמצעות חשיבה לוגית-מדעית. לדעתי, כמו במצבים רבים בחיים, הדרך חשובה הרבה יותר מהיעד הסופי.
אני לוקחת בחשבון שלמאמרים אלה יתכנו פחות דורשים. אך הפוסטים המשתייכים לסוג הזה, חשובים לי במיוחד הן בשל מורכבות המציאות בה אנו חיים עליה לא ניתן לכתוב בשלושה משפטים והן מכיוון שהם מהווים מקור מידע שלא ניתן להגיע אליו דרך התקשורת התאגידית הכתובה והמשדרת.
החיפושים היום בגוגל למשל, לבטח בשפה האנגלית אך גם בעברית, מניבים תוצאות מגמתיות המשקפות באופן מונוליתי את סדר היום של השמאל הפרוגרסיבי האמריקאי. למרבה הצער, תופעה זו של שליטה על המידע, החלה להתפשט גם אצלנו. כבר לא ניתן היום להבחיין בין אמת ושקר, בין ספין לעובדות. אנו מצויים בעידן בו הדרך לאמת רצופה מהמורות ומכשולים.
כדי להבין לעומקה את המציאות בה אנו חיים היום, יש לראות התרחשויות בהקשר רחב החורג הרבה מעבר למדינה הזעירה שלנו.
סביב רעיון או ידיעה מסוימת, יש צורך פעמים רבות מבלי להציג הקשרים תיאורטיים, גיאו פוליטיים, אידאולוגיים, תרבותיים, מדיניים וכדומה. בעידן גלובלי בו אנו חיים, משק כנפי הפרפר בוושינגטון או באיחוד האירופי, משפיע על המתרחש במדינת ישראל.
מעבר לכך, קשה לי מאוד באופן אישי, עם השיח הרדוד, השיטחי, הנבער הגורם לעצלות מוחלטת של המחשבה, הרווח כיום בתרבות המערבית ולכן גם בישראל. על פי ניסיוני, דווקא המאמרים הארוכים שאינם נקראים בפעם אחת, תוך רפרוף קצר בין המשפטים הבודדים, מפרים את הקוראים, מוסיפים להם מידע רב עמו לא נפגשו מעולם קודם לכן, מעוררים סביבם דיונים מרתקים והפרייה הדדית בין כל המשתתפים בשיח. עלינו לחזור בדחיפות! לשיח מעמיק, 
רציני, עשיר, בסגנון סוקרטי ולא בסגנון "קליט" של פרסומת למותג יוקרה, המרדד את המחשבה ומעוות את התבונה האנושית. אני גם נהנית מכתיבתם של פוסטים מהסוג הזה, וגם מהדיונים הרציניים המתפתחים סביבם. אני רואה בהם ימרכיב חינוכי מהמעלה הראשונה.
פוסטים בעלי משפט אחד או שניים המיועדים להעביר רעיון או ידיעה
מטרתם של פוסטים מהסוג הזה אותם אני מכנה "קצרצרים", היא כפולה.
האחת היא פשוט להציג מידע כפי שהוא מוצג בכותרת בעיתון. בדרך כלל משובר במידע שאיננו מוצג או מובלט בתקשורת התאגידית ופעמים אף מוסתר במכוון מהציבור, מסיבות פוליטיות בעיקרן.
מטרה שנייה היא לעורר ולגרות לשיח בין הקוראים מבלי שדעתי תוצג כמו בפוסטים הארוכים.
