מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק 2.8.2020
בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחותה ועליית שכיחותה המטאורית של תסמונת קשה שלא נמצא לה עד כה טיפול יעיל ואולי לעולם לא ימצא לה.
תסמונת זאת בגרסתה האמריקאית מכונה TDS - תסמונת השנאה המופרעת כלפי טראמפ, ואילו בגרסתה הישראלית היא מכונה BDS - תסמונת השנאה המופרעת כלפי ביבי (שום קירבה משפחתית לתנועת החרם האנטישמית, אם כי לעתים ניתן למצוא דימיון רב בין התכנים).
ההבחנה בין שתי הגרסאות היא בשל הבדלי השעות בין המדינות. אך מהותית הן זהות זו לזו כמו שני גרגרי מלח הארץ.
חלק מהנהנים מהתסמונת הקשה, נהנים ממנה בסתר אך הם חשים בלבול מציף כאשר הם מגלים שכשבכל פעם בה הם אומרים את המילה "ערכים" עליהם לחפש מתחת למיטה או בבוידעם, כדי לבדוק מתי הם ראו אותם בפעם האחרונה. אפילו העוזרת (או סוכנת הבית, תלוי בשכונה בה הם גרים) מרימה כתף קרה, למרות ה-100 ש"ח (או 50 ש"ח לשעה, תלוי בשכונה בה הם גרים) ושואלת "אה???".
במקרים אלה התסמונת מסתבכת בתחושה של הונאה עצמית וסלידה. אך הפחד להודות בכך בפני עצמם ובפני האחרים, גובר על כל הגיון ושכל ישר.
אחרים לעומת זאת, אינם חשים עכבות, פחד או בושה לגלות את דבר קיומה של התסמונת ברבים. נהפוך הוא. בחסות התרבות המערבית ההופכת פתולוגי לנורמלי, הם מכריזים על כך קבל עם ורשת וחשים זיכוך פנימי מלווה בתחושה של התעלות מוסרית משכרת, בבחינת "אני טוב יותר, כי אני מוסרי יותר ודגל לי ביד". המודעות העצמית מהם והלאה.
במרבית המקרים, האחרים שאינם שונים באמת (עוד סוג של הולכת שולל עצמית), עלולים להוות בועת תמיכה והמרצה, או תיבת תהודה רועמת, דבר שיש בו בכדי להחמיר את ממדי התופעה המשוללת כל הגיון והיא השלכתית בעיקרה.
למרבה הצער דבר קיומה של תסמונת זאת איננו מופיע במהדורה האחרונה של ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטרי) החמישי במספר. כולי תקווה שעד להופעת ה-DSM-6 יעלם כל זכר לקיומה והיא תיזכר בזיכרון הקולקטיבי כאפיזודה מבישה וברברית חולפת בלבד בהיסטוריה של המין האנושי. כי בינינו: מה הם כמה פוסטים הזויים וגדושי התפרצויות בלתי נשלטות של שנאה וזעם כשל ילד בן 3 (כמו אלה המובאים מטה), לעומת הנצח?
אחד מהגורמים המחוללים תסמונת קשה זו, היא קופסה 42 אינטש וחוטים רבים לה סביב (הגודל לא קובע. גם 5 אינטש בלבד יספיקו אלא אם כן עטפו אותה בניילון בלתי חדיר) המדביקה במגע ישיר או עקיף, את הנחשפים לה, בשיטת רינה מצליח ורביב דרוקר.
תופעת הלוואי הקשה מכל BDS, היא מסמוס, דלדול עד כלייה מוחלטת של יכולת האמפתיה וההזדהות עם סבלו של האחר. יש לאתחל יכולת זו בתהליך השיקום.
כאמור, אין לתסמונת זאת כל טיפול יעיל, לבטח לא על ידי מטפל, ויהיה מוסמך וחכם ככל שיהיה עם עשרות תעודות על הקיר, שכן לעתים קרובות המטפל עצמו נהנה אף הוא מהתסמונת, במודע או שלא במודע.
כמי שעברה את תהליך הריפוי בעצמה, למדתי על בשרי ששום מסכה איננה עוזרת. נהפוך הוא. רצוי להשליך את כל המסכות אותן אנו עוטים על עצמנו, לפח האשפה של השכנים. רק אטמי אוזניים של נהג ציוד כבד, בעת ישיבה מול הקופסה, יש בהם בכדי לעזור. לחילופין, בידוד חברתי מוחלט מהקופסה בסלון או מרחק של 10 מטר החוסם כל רסס של מי שטיפת מוח, יש בהם בכדי לסייע.
אך זהו צעד ראשון בלבד. שכן תהליך הגמילה והריפוי כולל לפחות 10 צעדים גם מרדיו ועיתונים. למהדרין שבמהדרין, רצוי להוסיף תשליך של המקלדת לים.
הצעד השני הוא להודות בעצם קיומה של התסמונת. וזאת לדעת כי צעד זה הוא הקשה מכל, כי הרבה יותר קל להיאחז בשנאה, הכחשה או הפניית אצבע מאשימה (כשביד השנייה דגל) כלפי האחרים שעשו לי, שתו לי, אכלו לי. אלה זמינים הרבה יותר. כי מי צריך את כל כאב הראש הזה של התבוננות פנימה, לקיחת אחריות ועוד דברים כאלה של בני אדם בוגרים?
למרות כל הנאמר לעיל, אשת בשורה אנוכי כי לא אבדה התקווה כל עוד בלבב פנימה.
על פי מחקרים תקפים וסמויי כפילות (שלא נערכו ולבטח לא פורסמו) נמצא כי יתכנו 100% החלמה אם האדם השונא, סליחה, הנהנה, איננו מגלה התנגדות בלתי רציונלית לתהליך הטיפולי והשיקומי. הטיפול במרבית המקרים הנו טיפול עצמי באמצעות למידה, חקר, ניתוק מוחלט ממחולל המחלה, שיטות הרפיה ודמיון מודרך שונות. על אלה להיערך באופן פרטי בדלת אמותיו של האוחז בדגל שחור או בקרנות המזבח.
טיפול קבוצתי אף הוא עשוי לסייע בתנאי שהמשתתפים לא רק מבטיחים שלא יגעו יותר בסמי השנאה והזעם הממכרים, אלא גם מקיימים. מותר אולי רק ככה בקטנה, במידה השווה לכל נפש אנושית מעצם היותה פגומה ובלתי מושלמת.
ולגבי שתי הנשים החביבות - נראה שהאחת פליטת החוג למגדר (ויש לומר - כותבת מחוננת. לא חבל על הכישרון??) ואילו השנייה רואה את העולם בוורוד.
אין צורך לפרשן אותן, כי הן לגמרי מדברות בעד עצמן. כל מענה לשתיהן יוביל להגברת השנאה ולהידבקות בתסמונת. הסתתרתי את זהותן, כי היא לגמרי לא רלוונטית. מה שכן רלוונטי הוא שלא יספרו לנו מעשיות כאילו מדובר בקומץ שוליים.
אין צורך לאהוב מנהיג נבחר על ידי הרוב, אם האדם בוחר לחיות בדמוקרטיה. לא רוצה דמוקרטיה? בבקשה, יש מספיק אופציות אחרות בשוק הגלובלי. אך לכל בחירה יש השלכות. וההשלכה המרכזית של כל דמוקרטיה מעצם הגדרתה היא קבלת דין הבוחר והתאפקות במשך 4 שנים. לצעוק "אנחנו חרדים לדמוקרטיה" ביוניסונו, כשפועלים בהיפו של 180 מעלות, לא עושה את הדבר לנכון. נהפוך הוא. הוא רק מגביר את הדיסוננס הקוגניטיבי.
אני חומלת על שתי הנשים הללו, כי אין בי כלל ספק שהשנאה הבלתי רציונלית הגודשת אותן, איננה קשורה כלל לביבי. ביבי הוא המטרה המוצהרת בלבד.
אצל האחת ניתן להבחין ברמה קיצונית של שנאה תוך גילויי נקרופיליה סדיסטית ללא כל רמז לגילויי חרטה גם אחרי שדברו אליה הבלפורים שחורי הדגלים בהיגיון, מה שמחזק את טענתי כמובן. ואילו אצל השנייה - ניבולי מקלדת, אלימות גזענית ואוטו-אנטישמיות. העיקר ששערה ורוד בוהק וציפורניה מטופחות. ממליצה לה לנסות להחליף את המילה "ימנים" ב"שחורים", "ערבים", "פלשתינים", "יהודים" לא משנה מה ונראה אם גם אז תאמין באמונה שלמה ש"האחר הוא אני".
לגמרי במקרה ובאופן בלתי מכוון, שלוש הדוגמאות המובאות כאן, נכתבו על ידי נשים.
מדהים אותי להיווכח בכל פעם מחדש ברמת השנאה והבוז לאחר, היוצאים ממקלדות נשיות דווקא. מעבר לתדהמה, זה בעיקר מעציב אותי, כי פעם, כשהייתי צעירה ותמימה, רציתי להאמין שאם נשים תשלוטנה בעולם, הוא יראה חומל יותר, אוהב יותר, מחבק ומקבל יותר. מתברר שלמרות השוני הגדול בין המינים, מבחינה זו אין כל שוני. יחי השיוויון המגדרי. העיקר שחלקן פמיניסטיות, ומקפידות לשים את הנקודה השיוויונית בין זכר לנקבה בהטיית הפעלים. חשוב מאוד. אך איד הוא איד ויצרים הם יצרים ואין זה כלל משנה מה יש לאדם בין הרגליים.
שנאתן של יפות הנפש לא החלה ולבטח לא הצטברה מאז עלה ביבי לשלטון. אני תמיד תוהה לגבי נשים כאלה כיצד הן מחנכות את ילדיהן ואיזה דגם לחיקוי הן מהוות עבורם.
כולי תקווה ותפילה עבור הנשים הללו וכל האחרים הכותבים בסגנון זה, שיבוא יום והן תמלאנה חרטה עמוקה ותבקשנה מחילה וסליחה בראש ובראשונה, מעצמן.
לא האהבה קשה משאול, אלא השנאה קשה ממנה. שכן היא מרעילה בראש ובראשונה את המאחסן.
מקראה:
* DSM - ספר האבחנות הפסיכיאטרי.
* BDS - BIBI Derangement Syndrome
* TDS - Trump Derangement Syndrome
* תסמונת השנאה המופרעת כלפי ביבי -BDS (בדומה לשמה של תנועת החרם האנטישמית).
