מאת שרית שץdivider blue
פורסם לראשונה בפייסבוק, 13.5.2021

הדור שלי הוא דור שבע מלחמות. עברנו כל מלחמה, כל מבצע, כל פעולה אפשרית, במשך עשרות שנים, מהיום בו הגחנו מרחם.

terror1למרות זאת, הדור שלי הוא גם הדור שחלם על שלום ושקט, יותר מכל דור אחר. שרנו את השלום, כתבנו את השלום ויותר מכל, ייחלנו לשלום, עוד לפני אקיבוש. הדור של אימא שלי לעומת זאת, הוא דור שחווה כיבוש של הצבא הירדני ונושל מביתו בחוסר כל.
מלחמת 100 השנים לא החלה ב-1967, גם אין לה כל קשר לכיבוש, למרות שכך חשבתי עד לפני פחות מ-10 שנים. מיליוני הפליטים שחיים עד עצם היום הזה במחנות פליטים בלבנון, בירדן, במצרים ובמקומות אחרים, הולכו שולל על ידי מנהיגיהם.
אני עדיין זוכרת היטב את האימה מול תסריטי הזוועה כפי ששודרו בקול ארהם מקהיר. היינו ילדים וזה היה מזמן, אך הקולות הללו, גם אם הם הצחיקו אותנו בזמנו בגלל העברית העילגת, הילכו עלינו אימים.
הסיבה היחידה בגינה צלחנו את אינספור המלחמות, בעודנו עומדים זקופים על רגלינו ואף התפתחנו ושגשגנו, היו הסולידריות, הערבות ההדדית, ותחושה בלתי מעורערת של שותפות גורל. עברנו את תלאות ההישרדות בראש מורם, מבלי לחפש אשמים ולבטח מבלי להאשים את עצמנו, חוץ! מהאשמים האמיתיים שרצו להרוג בנו. בזה היו כוחנו ועוצמתנו. לא בכדי עצם קיומה של מדינת ישראל הוא בגדר נס חסר תקדים, לא בגלל גורמים חיצוניים, אלא למרות! גורמים חיצוניים.

למרבה הצער, התכונות היפות שאיפיינו אותנו בעבר כעם וכמדינה, הולכות ומתפוגגות היום וברגע שהם ייעלמו לגמרי, נגזר עלינו הגורל. לא בגלל אויבים מחוץ ואולי אף מבית, אלא מכיוון שהפכנו להיות האויבים הגדולים ביותר של עצמנו. כתבתו ההזויה של עיתונאי מדיני בישראל, ברק רביד, המאשים את החברה הישראלית ב"עיוורון" ולכן אנחנו "אשמים" במתרחש בתוך ישראל, היא דוגמה מובהקת לכך. העובדה שמדינת ישראל מותקפת מכל עבריה ובטבורה, עלולה לקלקל לרביד את הנרטיב השקרי. עיתונאי כה רשלן, בלתי אחראי, עצלן אינטלקטואלי, בור, נבער, בלתי מצוי בגאו-פוליטיקה ובכוחות החזקים הפועלים העומדים בלב לבה של מלחמת "שומרי חומות"  משול בעיני לחובש המעמיד פני מנתח המבצע ניתוח מוח מסובך. אם הייתה קיימת עדיין אתיקה במקצוע העיתונאות, איש תקשורת כזה היה ראוי לשלילה מידית של תעודת העיתונאי שלו.  זאת כסילות ואיוולת ובגידה במקצוע שפעם היה לו קוד אתי ואמת בפרסום. כתבתו של ברק רביד שלמעשה אומר לנו הישראלים "מגיע לכם הישראלים, הייתם עיוורים" (אפרופו השלכה), היא דוגמה מובהקת לשנאה העצמית ולבוז לכל מה שמדינת ישראל הציונית מייצגת, הרווחים בקרב "האליטה" הישראלית, בדומה לאליטת השמאל האמריקאית השונאת את ארצות הברית וערכי היסוד שלה. החיקוי עלוב ביותר. אנחנו לא ארצות הברית, גם לא שוויץ. אנחנו מדינה זעירה השוכנת בלב איזור ענק רוחש אויבים, ולכן אין שום הקבלה בין שתי המדינות. החוט המקשר היחידי בין השמאל כאן לשמאל האמריקאי, היא אג'נדה של פוליטיקת הזהויות, תיאורית הגזע הביקורתית ותפיסות נאו-מרקסיסטיות.
כל עוד חברה איננה מושתתת על מטרה משותפת, חזון משותף, רעיונות משותפים, וגורמים מעצבי תודעה בתוכה חותרים תחת מהות קיומה, תוך מתן לגיטימציה לרצח במסווה של "צדק חברתי", סופה להיקרע בתוכה לגזרים, עד כדי היכחדותה.

הבה נבחן על קצה המזלג בלבד, עד כמה יש בקרבנו רבים החשים דחף בלתי נשלט ללקק את מגפיו של הפריץ, לאחר שהלה בעט באחוריהם.
באף מדינה בעולם! הנאבקת על קיומה מיום שנוסדה, לא נכתבים מנשרי תמיכה באויב. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! לא נעצרים ומואשמים אנשים המנסים להגן על חייהם מפני לינצ'ים. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! אין תמיכה של אזרחים במבצעי לינצ'ים בבני עמם. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! אין תמיכה בניסיונות לינץ' בכוחות חירום והצלה. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! לא משמיצים פוליטיקאים זה את זה בעת מלחמה כוללת. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! מערכת המשפט איננה מסרסת את השלטון ואת כוחות הביטחון, מלהגן על המדינה ואזרחיה. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! התקשורת איננה בוגדת בארצה ובבני עמה. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! לא רועמת כל כך שתיקת הכבשים אל מול מעשי ביזה, לינץ', הצתות של בתי עסק, שכיות חמדה והרס בתים, רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! הקורבנות אינם מאשימים ומלקים את עצמם על שטובחים בהם. רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! אין מתן לגיטימציה לרוע, במסווה של "אנושיות", "חמלה" או "צדק חברתי", רק אצלנו.
באף מדינה בעולם! שכבת האינטלקטואלים והמשכילים איננה מגבשת דעות והשקפות עולם על בסיס בורות, תודעה כוזבת ונבערות. רק אצלנו.
וחשוב מכל, אף מדינה בעולם! איננה נדרשת לאישור מדינות העולם ואף של ארגונים החותרים תחתיה ותחת זכותה להתקיים ולהגן על עצמה. לא גרמניה, לא צרפת, לא ארצות הברית, בריטניה, קנדה וכל השאר. רק! מדינת ישראל.
והרשימה כמובן ארוכה כאורך הגלות.
media
רבים בתוכנו אינם מצליחים לתפוס שמלחמת 100 השנים עדיין בעיצומה, וסופה לא נראה באופק. ולמרות זאת, הנאמנות בקרב חוגים מסוימים בתוכנו המצויים בעמדות כוח החל מהאקדמיה, דרך מערכת המשפט ועד לתקשורת, איננה נתונה למדינת ישראל כביתו הלאומי היחידי של העם היהודי, אלא לשמאל הנאו-מרקסיסטי הפוסט מודרניסטי המערבי וכמשתמע מכך, באירן, בחיזבאללה, בחמאס, בארגוני טרור ובגורמים ערבים-מוסלמים קיצוניים בתוך מדינת ישראל, כולל ההנהגה הערבית. וזה חולה ולכן בלתי שפוי.

היה לנו שקט מאז 2014. בתקופתו של טראמפ, הנשיא האוהד אי פעם, למדינת ישראל, השקט רק התגבר. אך כמה שנוא האיש הזה על ידי חלקים בציבור בו הוא תומך תמיכה בלתי מעורערת. המנהיג העולמי היחידי! שפרסם הודעת תמיכה בלתי מעורערת, מרגשת ומחממת את הלב, היה הנשיא ה-45 של ארצות הברית. למה לכל הרוחות השמאל הישראלי שונא אותו כל כך? כי כך מורה עליו משנת כנסיית הנעורות.
אך גם אותו שביב של תקווה לשחר של יום חדש, אותו העניק לנו טראמפ במתנה, גם הוא מתנפץ היום אל קרקע המציאות. כי אובמה לעומת טראמפ, סולד ממדינת ישראל. הוא אובססיבי לגביה ומאמין באמונה שלמה שהיא נוסדה בחטא ואין! לה זכות קיום. הרומן שלו עם הארגונים הפלשתינים, החל עוד כשהיה בחור אלמוני צעיר. כתבתי על כך בהרחבה במאמר "חלומות מאבי". "אין עם בעולם הסובל כמו העם הפלשתיני", הצהיר הנשיא האמריקאי העוין ביותר למדינת ישראל אי-פעם, בשנת 2009. 
מי שחושב שביידן מנהל את ארצות הברית, חי בפנטזיה ובבועה בלתי חדירה. אובמה באמצעות האריס מנהל היום את ארצות הברית. הוא אמר זאת בעצמו. ולכן, על 4 שנות טראמפ ועל התמיכה הנרחבת בו בתוכנו, ישראל משלמת היום מחיר. אובמה אוהב את הנקמה שלו חמה ומבעבעת. המתרחש בישראל הוא עוד! נדבך במחיקה מוחלטת של הישגי ממשלו של טראמפ, בתוך ארצות הברית ומחוצה לה. בעידן הגלובלי, הכל קשור בכל. היום הוא יום נקם ושילם.

מה שמתרחש היום בישראל, מצב שבו אזרחים יהודים חוששים לצאת מביתם, את הדבר הזה! אפילו הדור שלי שבע המלחמות, מעולם לא חווה. מה שהדור שלי גם כן לא חווה ואף לא חלם על אפשרות כזאת הוא שנשיא אוניברסיטת תל אביב יצא בהצהרה ש"פגיעה בערבים חמורה פי 7 מפגיעה ביהודים". אם במקום המילה "ערבים" היינו שמים את המילה "גרמנים", היינו זועקים כמובן "אנטישמיות". אמירה מהסוג הזה, ניתן לעטוף באינסוף רציונליזציות והסברים מפותלים, אך ברגע במתקיימת הבחנה בין דם לדם, או דה-הומניזציה של צד אחד על חשבון הצד האחר, זהו קו אדום שאסור בשום פנים ואופן לחצות אותו.  אין עדות חזקה יותר מזו למשבר מוסרי חמור בקרב חוגי השמאל הישראלי.
יחד עם זאת, המתרחש כלל איננו מפתיע. התרעתי לפני הבחירות בארצות הברית על כך שאם יבחר ביידן, פניה של ארצות הברית יופנו באופן מוחלט לפלשתינים ולמטרותיהם. והן לא "בית לאומי" גם לא "הגדרה עצמית" ולבטח לא דמוקרטיה ורווחת התושבים. אלא "מדינת כל אזרחיה", מדינה פלשתינית וזכות השיבה. כל אלה משמעותם הבלעדית היא חיסולה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי ולמעשה חיסולה של החברה הישראלית היהודית.
מי שהקשיב ל"קול אהרם מוושינגטון" ימים ספורים בלבד לאחר שנבחר ביידן לנשיא, שמע אותו אומר במפורש שארצות הברית תחת ממשלו, תהיה "הרבה יותר מעורבת" במזרח התיכון. שזה ציטוט כמעט מדויק מנאום קהיר של אובמה. מה זה אומר "הרבה יותר מעורבת"? במה יש צורך להתערב באזור ששקט פחות או יותר במשך מספר שנים? ומה עניינה של ארצות הברית להתערב מלכתחילה במזרח התיכון? 
המשפט הזה גרם לי לאי נוחות רבה כשנאמר וגורם לי אי נוחות רבה עוד יותר לאור השתלשלות האירועים חסרי התקדים בהיסטוריה הקצרה של המדינה המוכה והחבולה שלנו. במשטר ביידן כבר קבעו אפילו מחיר לחייו של ילד בן 5.5 שנים שנרצח על ידי החמאס. המחיר הוא 24 שעות.


terror4אני מאמינה קטנה מאוד במקריות. כתבתי לפני מספר ימים על פתיחתו של "חלון הזדמנויות" מבחינתם של הפלשתינים תומכי החמאס, ובני בריתם האירנים והחיזבאללה. מאומה איננו ספונטני, אלא מתוכנן בקפידה מראש. היו להם 4 שנים לתכנן זאת. ואילו כעת ממשל חדש בבית הלבן עם הפנים לאירן, ממשל עוין למדינת ישראל, ואירן מתחזקת אל מול הרפיסות האמריקאית. וחשוב מכל, הזמן הרגיש ביותר מבחינת המוסלמים, חודש הרמאדן. במדינת ישראל יש תומכי חמאס רבים, ולא רק בקרב הפלג הצפוני והדרומי של התנועה האיסלמית. התמיכה הרבה יותר נרחבת ממה שאנו רוצים להאמין. אבל אוהד חמו, שאוהב להצטלם עם רעולי פנים למיניהם, לא יציג לנו את האמת. ההתנהלות של התקשורת הישראלית, שרצה לדחוף מקרופון לפיו של כל אימאם פנוי המסית במסגדים, ראויה למאמר נפרד. בכל מקרה, יש לה תרומה מכרעת למה שאנו חווים היום. שוב, שאלה של נאמנויות.
al aksaיתכן מאוד שנהיה עדים בתקופה הקרובה לשינויים גאו פוליטיים חדים שיבודדו את ישראל לא רק במערב, אלא גם במזרח התיכון מה שיהיה בבחינת נסיגה חדה לאחור. ישראל הצליחה לבסס את מעמדה בשנים האחרונות, במזרח התיכון. רוח אופטימית החלה לנשב, עד שהגיע משטר חדש שטרף את הקלפים. כי הוא מעדיף מלחמה. מטבע הדברים, מדינות ערב חושבות על האינטרסים שלהן: אירן שוב מקבלת את ההגמוניה במזרח התיכון לאחר שממשל טראמפ פעל כלפיה כפי שנהוג לפעול כנגד תיאוקרטיה איסלמית המאיימת להשמיד מדינה אחרת בגרעין, סעודיה מנסה להתקרב לאירן כדי שלא תאוים אף היא, ומצרים מנסה לכרות ברית עם תורכיה של ארדואן. הזרם האיסלמיסטי שוב מקבל רוח גבית ממשטר שהרס במשך 8!! שנים את המזרח התיכון והבעיר אותו באש. המחיר בחיי אדם זניח ואיננו חשוב אלא אם כן הוא מצטלם יפה. למשל, הבערת עצי זית על ידי פלשתינים בסמוך לאל אקצא, כפי שקרה בשבוע שעבר. תמונה זו הופצה ברשתות החברתיות תוך הסתה כנגד היהודים שמעלים באש את אל אקצא. במדבר המוסרי הקיים היום, לא נשמע ולו קול אחד שינסה להפריך זאת.
מדינת ישראל משלמת מחיר דמים על גאו-פוליטיקה פרוגרסיבית ושל פוליטיקת הזהויות ותיאורית הגזע הביקורתית של משטר אוביידן, ג'ון קרי חובב האייתולות, אילהן עומר וראשידה טליב. חלוקת החברה למדכאים ולמדוכאים, היא אבן יסוד במשנתה של כנסיית הנעורות. והיא הגיעה גם אלינו. אני מריחה את השפה מקילומטרים.
שם אלה הם שחורים ולבנים, כשהשחורים הם הקורבנות ואילו אצלנו ערבים ויהודים, כשהערבים הם הקורבנות. חוברות ההדרכה וההפעלה של BLM ואנטיפה תורגמו לערבית מבעוד מועד, כדי לפעול על פיהן עם הינתן פקודה. וזו אכן ניתנה. מי שעקב אחר ההתפרעויות של בי אל אם ואנטיפה, איננו יכול להתחמק מלהבחין בדימיון המוחלט בין שני גורמי האנרכיה והאלימות שם וכאן, בשיטת ה"העתק והדבק". אלא שאנחנו לא ארצות הברית. אנחנו מדינה קטנה בגודל של מנהטן הנאבקת על קיומה מיום שנוסדה.

udaמבחוץ עושים בנו שפטים החמאס וארגוני הטרור ואולי אף החיזבאללה ובתוך מדינת ישראל, הסתה פרועה כנגד אזרחיה היהודים ומקרי רצח וטרור בערים המעורבות. העומדים בראש "המרד" והמסיתים הראשיים, הם האימאמים במסגדים. הם מלהיטים את היצרים כדי להוציא לרחובות אספסוף המונע על ידי להט דתי, שנאה ואינדוקטרינציה של עשרות שנים.  הם לא רוצים דו קיום ויחסי שכנות טובה. גם לא ההנהגה וחברי הכנסת. איימן עודה שעלה ב-2016 לקברו של רוצח יהודים שהנהיג את הכנופיות הערביות בארץ ישראל, הטרוריסט האיסלמי עז א-דין אל קאסם, מדבר בעברית ככה, ובערבית שאיננה שגורה בפי מרבית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, הוא מסית לטרור. פשוטו כמשמעו. אין מקום לפרשנויות. איימן עודה ביקר לפחות! 3 פעמים בבית הלבן בתקופתו של אובמה, שהפך אותו לכוכב עולה בהנהגה הערבית הישראלית. עודה מזדהה יותר עם הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, מאשר עם חלקים גדולים במגזר הערבי שרוצים לחיות את חייהם בשקט.

הגענו למצב כל כך בלתי מתקבל על הדעת ואף מסוכן, שבו ישראלים תקשיבו למרצים במוסד אקדמי מכובד במדינת ישראל שמציגים אחד לאחד את משנת כנסיית הנעורות. זו פלשה גם למשטרה וכוחות הביטחון שמנסים "להכיל" איום על חיי אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, לתקשורת, למערכת המשפט וכמובן בקרב "נבחרי העם".
גורמים מבית ומחוץ יעשו הכל! כדי להפר את שיווי המשקל השברירי והעדין בחברה הישראלית, על כינונו נאבקנו במשך עשרות שנים, כדי ליצור כאן מלחמת אזרחים. זאת השורה החתונה. אלא שבניגוד לארצות הברית, מדינת ישראל צריכה להילחם במספר חזיתות, אחת קשה מהשנייה: חזית צבאית, חזית תודעתית, חזית מדינית, חזית בינלאומית וחזית פנימית. כולם מבקשים את נפשה של מדינה אחת קטנה בגודל של שפם, שכל מה שהיא מבקשת זה להגיע הביתה בשלום.


אני מבקשת לפנות לכל מי שצעדתי עמו שכם אל שכם במשך עשרות שנים, בכל הפגנה אפשרית של השמאל הישראלי: הארגונים האיסלמיסטים השתלטו על השיח הציבורי בחברה הערבית. לא שלום, לא אחווה וגם לא דו קיום, אלא  מלחמת דת עד חורמה.  ולמחיר אין גבול, כפי שהובטח לפני שנים באמנת החמאס "ישראל קיימת וישראל תמשיך להתקיים עד שהמוסלמים יכבשו אותה כפי שעשו לאחרים לפניה". לא ישראלים, אפילו לא ציונים, אלא יהודים. דין יהודי מבני ברק ונתיבות, דינו כדין יהודי מצהלה או מכפר שמריהו. עם יד על הלב, מי מכם טרח לקרוא את אמנת החמאס לפני שגיבש דעה ותפיסת עולם?
החלקים המוסלמים הדתיים  בציבור הערבי במדינת ישראל, מדברים בשפה שונה לחלוטין מזו שלנו. הערכים של שתי החברות מנוגדים זה לזה. הערך העליון בתרבות היהודית, הוא ערך חיי אדם. הערך העליון בתרבות המוסלמית, הוא הג'יהאד, מלחמת הקודש. כל המוסלמים הם חיילים באותה מלחמה וככל שדמם משקה יותר את האדמה המקודשת, כך ישתבח שמו של אללה. בין אם מדובר בדמם של תינוקות בני יומם או בדמם של קשישים סיעודיים שמתקשים לנוע. הטיל שנפל בטייבה הוא סיבה למסיבה, לחלוקת באקלוות ולצהלולים. ואין זה כלל משנה שחיי התושבים עצמם וילדיהם, מצוים בסכנה.taquiya

דוגמה נוספת: המנהיג הדתי של המוסלמים ביפו, שייח יוסוף אל-באז, שרואיין בכל ערוץ תקשורת ישראלי ותואר כשוחר שלום ואביר הדו-קיום בין ערבים ליהודים, מזמר לאוזניים יהודיות מנגינה ערבה כי הוא יודע היטב מה הן רוצות לשמוע. אך מול קהל מאמיניו וחסידיו, האמת היא לגמרי אחרת. כמו מנהיגי דת רבים, הוא מעלה את אל אקצא על ראש השמחה ומסית לטרור ולרצח יהודים. "כולכם שאהידים" הוא אומר לצעירים גדושי הטסטוסטרון שאין לו מוצא אלא באלימות. הוא מכיר את כללי המשחק היטב. יתרה מזו, דתו מאפשרת לו לשקר ואף מחייבת אותו לעשות כך, על מנת להפיק רווחים פוליטיים ולבטח למען הג'יהאד. בערבית קוראים לנוהל זה "תאקייה"

לחיי אדם אין כל ערך בקרב המוסלמי, אלא כקורבן אדם על מזבח אללה ושליחו. ודי אם נעיף מבט קצרצר במתרחש בסוריה, לבנון, תימן, עירק, מצרים, אירן או בכל מדינה מוסלמית אחרת. הדו-שיח אותו אנו מנסים לקיים במשך עשרות רבות של שנים, כשידינו כבר עייפה מהושטתה לשלום, הוא דו שיח של חרשים בגלל שפות שונות ואף זרות זו לזו. אין ביניהן כל הלימה. מתי ראינו כאן לאחרונה אזרחים ערבים יוצאים בהמוניהם לרחובות בקריאות לשלום, דו קיום ואחווה? 

אין יותר לאן לברוח, לבטח לא למילים יפות, מנשרים "הומניסטיים" או משפטים הנשמעים נאצלים מאוד בתיאוריה. חובה על כל אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מכל גווני הקשת הפוליטית לערוך עם עצמם חשבון נפש נוקב בעת מלחמה, כי אנו מצויים בעיצומה של מלחמה, לא פעולה, לא מבצע, לא לוחמה נקודתית, אלא מלחמה כוללת, ולהחליט למי נתונה נאמנותם. לא תיתכן נאמנות כפולה. אדם התלוי בין שתי נאמנות, יפול בסופו של דבר אל התהום הפעורה בין שתיהן.
כבר ברור ללא שמץ של ספק, למי נתונה נאמנותה של התקשורת הישראלית, שבזמנים אחרים הייתה בבחינת "מדורת השבט" וגורם מלכד, מאחד, ומעביר מידע. ואילו היום על פי כל קנה מידה מוסרי, היינו מכנים אותה "בוגדת". אך בעידן בו אסור לומר את האמת, והיא האויבת הגדולה ביותר של האג'נדה, אסור לשאת את המילה הזאת על שפתיים. אך כיצד ניתן לכנות בכינוי אחר גוף הפועל כנגד אזרחיו בעת מלחמה, אם לא בוגד? זאת בדיוק הגדרתה של המילה "בגידה" על פי מילון מרים וובסטר. 
למשל, ברור לכל איש תקשורת מתחיל שתמונות נצרבות עמוק בתודעה. מה המשמעות ואיזה מסר מועבר לציבור כאשר תמונתו של ילד ערבי אומלל שנהרג מטיל שנורה על ידי בני עמו מעזה, תופסת דף ראשי שלם בידיעות אחרונות, בעוד שילד יהודי שדמו אדום כדמו של הילד הערבי ונהרג באותו יום ממש, מקבל תמונה צדדית קטנה מצד שמאל? מה אתם מנסים לומר בכך? אף ילד לא צריך לשלם את מחיר השנאה של המבוגרים, בין אם הוא ילד ערבי ובין אם ילד יהודי. אך תמונה שווה מאלף מילים. למותם של ילדים יהודים בטילים כבר התרגלנו. ליהודים מתים כבר התרגלנו. וגרוע מכך, העולם כולו שלא למד מאומה מהשואה, התרגל. ידיעה על ילד יהודי מת, איננה מוכרת עיתונים ולבטח איננה משתלמת מבחינה פוליטית. היא הפכה לידיעה בסגנון "כלב נשך אדם".
londonדוגמה נוספת: ירון לונדון, שדעותיו ידועות ושחיי יהודים שווים בעיניו פחות מחיי סינים ממחוז נידח בסין, מצוטט בכל אמצעי התקשורת הערבים כדלקמן:  "מבכירי העיתונאים בישראל: ישבתי עם הנכד שלי והסברתי לו שהסיכוי שלנו להישאר במדינה הזאת הוא 50% אבל האמת שהסיכוי הרבה יותר נמוך". ירון לונדון בשירות ההסברה של האויב. 

הגיע הזמן להחליט מה חשוב לכם יותר: חיי ילדיכם, נכדיכם, חייכם שלכם וכל מה שנבנה כאן במשך עשרות שנים על ידי שברי אדם - פליטי פרעות ושואה מאירופה וממדינות ערב? האם אתם רואים במדינת ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי שסוף סוף יש לו בית משלו? האם אתם רוצים לחיות במדינה שבה אזרחיה לא יחששו להניף את דגלה מחשש לחייהם?
או שמא אתם חותרים למלחמת אזרחים עקובה מדם העומדת בפתח, כי נאמנותכם נתונה לאידאולוגיה גלובליסטית נאו-מרקסיסטית מטורפת שתביא עלינו חורבן, כמדינה, כחברה וכתרבות. עד כדי כך פשוט.
אך זאת עליכם לדעת: אם תחליטו שנאמנותכם נתונה לאידאולוגיה הזויה שתביא חורבן לא רק על מדינת ישראל, אלא על המערב כולו, וחיי בני עמכם חשובים בעיניכם פחות מקליפת השום, זאת איננה רק התאבדות שלכם, אלא רצח המוני. הבחירה שלכם למות על מזבחה של אידאולוגיה היא עניינכם הפרטי, אך אתם לא תהיו לבד, אתם תיקחו את כולנו אתכם. ועם כך, בכל הכבוד, אינני יכולה להסכים. אבי לא ניצל מהשואה, כדי שבתו, ילדיה ונכדיה יחיו בפחד מתמיד. ואנא מכם, עשו לי טובה אישית. היו ישרים עם עצמכם ועם האחרים, ותפסיקו להצהיר עד כמה אתם "ציונים". כי אתם אינכם כאלה או שאינכם יודעים כלל פירוש המונח. הבורות כלל איננה מפתיעה לאור מערכת חינוך המלמדת יותר על "הנאכבה" מאשר על הציונות. משהו בסיסי ומהותי מאוד התקלקל בחברה הישראלית. 
terror2
הגיעה העת שתמצאו דרך מילוט מהתלישות, הניכור, חוסר השייכות, הריקנות, השורשים העקורים ובלבול הזהויות החמור ממנו אתם סובלים. כי על כל אלה הנטועים עמוק בתוככם, אנשים, כולל תינוקות וילדים, משלמים מחיר דמים כבד ורבים ימשיכו עוד לשלם. החיזבאללה כבר מחמם מנועים. כי אנחנו במלחמת עצמאות שנייה על הבית.
"הבנת הצד השני" איננה הולכת בד בבד עם הבנת עצמנו. חמלה על הצד השני, משמעו חוסר חמלה על עצמנו, לכן חמלה זו מזויפת והצהרתית בלבד. כי ברגע שילדיכם יהרג מטיל, מדקירת סכין או מסלע בראש, אותה "חמלה והבנת הצד השני" תפרחנה דרך חלון האידאולוגיה. אין אף! מדינה בעולם שצריכה לקבל אישור מן העולם לזכות האדם הבסיסית ביותר והיא הזכות להגנה עצמית.

ברגע זה, בו אנו נלחמים על הבית כנגד מלחמה כוללת מדרום, מצפון, ממזרח ובתוכנו, וכמובן מול העולם כולו, עליכם להחליט בדחיפות בין 3 אפשרויות שאין בילתן:
האם הדגל שלכם הוא כחול ולבן, האם אתם רוצים להיות הכוכב ה-53 (אחרי שהדמו-פשיסטים יוסיפו שני כוכבים נוספים כהצהרתם: וושינגטון ופורטו ריקו) בדגל הפסים והכוכבים של ארה"ב הנאו-מרקסיסטית או שמא אתם מעדיפים להישאר ללא דגל כלל.

 

לפוסט המקורי בפייסבוק

 

8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc