מאת  שרית שץgeopolitics

פורסם לראשונה באתר "מידה" 29.8.2013

מכות ברחובות, אונס, חטיפות ושריפת כנסיות; כל אלו מהווים כבר שגרת חיים עבור האוכלוסייה הנכחדת ביותר בעולם הערבי והמוסלמי.

נכון לעכשיו תם עידן שלטון ‘האחים המוסלמים’ במצרים ונראה כי גל האסלאמיזציה של המזרח-התיכון נרגע, אך האוכלוסייה הנוצרית רחוקה מלחיות על מי מנוחות • לאחר דיכוי קשה תחת שלטונו של מורסי, סובלים עתה הקופטים מתסכולם של תומכי ‘האחים’ • מכות ברחובות, אונס, חטיפות ושריפת כנסיות; כל אלו מהווים שגרת חיים עבור האוכלוסייה הנכחדת ביותר בעולם הערבי והמוסלמי • כפי הנראה, נושא זה אינו חשוב מספיק בכדי להעסיק את התקשורת המרכזית ואת מדינות המערב • תמונת מצב עגומה

coptic .jpegהנוצרים הקופטים במצרים מהווים כ-10% מכלל האוכלוסייה המונה 85 מיליון אזרחים. המיעוט הנוצרי חי במדינה מוסלמית בה פועלים גורמים איסלמיים קיצוניים, כמו "האחים המוסלמים".

לפני כשבועיים מצא עצמו אלכסנדר טאווס, ספר בן 60 מהעיר מיניה השוכנת כ-300 קילומטרים מדרום לקהיר, ניצב באימה מול אספסוף תומכי ‘האחים המוסלמים’, שהגיע לפרוע בשכונה בה הוא ונוצרים קופטים רבים אחרים מתגוררים. הוא לקח את רובהו וירה יריית אזהרה באוויר כדי להגן על עצמו ולהרחיק מעליו את הפורעים. על ירייה זו הוא שילם בחייו.

האספסוף פרץ לביתו, התנפל עליו, ירה בו למוות וביתר את גופתו בחמת זעם. “הם נעלבו מכך שנוצרי העז לירות לעברם” אמר יוסוף איוב, כומר קופטי שהכיר את מר טאווס, “איבריו המבותרים היו מפוזרים לכל עבר ועדיין לא הצלחנו לאסוף אותם כדי לקבור אותו”.

רדיפות הקופטים במצרים הן מן החמורות ביותר בהיקפן. לאחר שעלו ‘האחים המוסלמים’ לשלטון, גילויי האלימות כלפיהם רק גברו, אך נראה שגם לאחר הדחת ‘האחים’, הם עדיין רחוקים מן המנוחה והנחלה.

רק לפני מספר ימים אמר ג’ואנס זאכריה, הבישוף של העיר לוקסור, ל’סוכנות הידיעות הקתולית’ (CNA) שמלאי המזון של הנוצרים הולך ואוזל בשל פחדם לצאת מבתיהם, זאת עקב פרעות תומכי ‘האחים המוסלמים’, המכלים בהם את זעמם מאז הודח נשיאם מוחמד מורסי. עוד אמר הבישוף שרבים מבעלי העסקים הנוצרים סגרו את עסקיהם ואין היכן לקנות מזון. “הייתי עוזר לאחי הנוצרים, אך למרבה הצער אף אני עצמי אינני בטוח, גם לא בביתי. אני כלוא בבית מזה 20 יום, כי כוחות הביטחון המליצו לי לא לצאת החוצה מחשש לחיי” אמר הבישוף.

עבר של פגיעות בנפש, ברכוש וחטיפת בנות

מאז ומעולם ידעו הנוצרים הקופטים, ילידי מצרים המקוריים, תקופות של רדיפות קשות ומצבם תחת השלטון המוסלמי היה עדין ושברירי.
הנצרות הקופטית האורתודוקסית קיימת במצרים מאז המאה הראשונה לספירה. היא נוסדה במצרים בשנת 42 לספירה על ידי מרכוס הקדוש, כ-600 שנה לפני הכיבוש האסלאמי. הנצרות הקופטית, המחולקת לזרם הקתולי ולזרם הפרוטסטנטי, היא הקהילה הנוצרית הגדולה במצרים ובמזרח התיכון כולו. הקופטים מהווים כ-10% מכלל אוכלוסיית מצרים המונה 85 מיליון בני אדם, כאשר הקהילה הגדולה ביותר נמצאת באלכסנדריה. כיום עומד בראש הנצרות הקופטית הפטריארך תוואדרוס תיאודורוס השני אשר החליף את האפיפיור שנודה השלישי, שנפטר בשנת 2012.egypt church burning

הטיהור האתני של הנוצרים הקופטים במצרים, מתרחש בדרכים רבות. פגיעות בנפש, כמו זו שהתרחשה בשנת 2010, כאשר מתאבד מוסלמי פוצץ עצמו בכנסייה קופטית רצח 22 בני אדם ופצע 80 נוספים, אינה דבר נדיר.

תופעה נוספת ומטרידה היא נערות וקטינות קופטיות שנחטפות בכוח ממשפחותיהן, נאלצות להתאסלם בניגוד לרצונן ונישאות בכפייה למוסלמים. כבר בשנת 1976 הזהיר האפיפיור הקופטי שנודה השלישי מפני התפשטות תופעה זו. מקרים אלה אינם מדווחים כלל בתקשורת המצרית, לא כיום ולא בעבר. שלטונות החוק אינם מתערבים בנעשה ואינם עושים מאומה על מנת להביא את העבריינים לדין. בשנת 2009 התייחס לתופעה גם ד”ר וואחיד עלאא’, פעיל למען זכויות הקופטים במצרים ובעל שם עולמי בחקר הדתות המתגורר בשוויץ: 
"סוגיית חטיפת בנות הקופטים מהווה את הבעיה החמורה והמורכבת ביותר ביחסים בין נוצרים למוסלמים במצרים, וזאת בעיקר מכיוון שהחטיפות נעשות בשיתוף פעולה בין עמותות במימון סעודי ומצרי לבין המחלקה לביטחון המדינה."

האביב הערבי והפריחה המוסלמית

תמורות פוליטיות במצרים, משפיעות באופן מידי על מצב הנוצרים הקופטים במדינה. עליהם לארגן מחדש את נאמנותם כלפי השלטון המתחלף, כדי להמשיך ולחיות כבני חסות בחברה המצרית, בה יש רוב מוסלמי מוחץ, בשקט יחסי. בדרך כלל הם גם הראשונים לשלם מחיר יקר על אי-שקט חברתי, פוליטי ומדיני, במדינה. אחת מתקופות אלה הייתה “האביב הערבי”. סבלם של הנוצרים גדל מאוד תחת שלטון ‘האחים המוסלמים’ בראשותו של הנשיא מורסי, ובתקופה זו גדלה ההגירה של הנוצרים הקופטים למערב. נשים קופטיות רבות נאנסו על ידי איסלמיסטים, בתי עסק ניזוקו, ולא אחת, כאמור, היו נפגעים בנפש מקרב הנוצרים.

כך העידה מינה טאבט, נוצריה קופטית ופעילת זכויות אדם מקאהיר, לאחר הדחתו של הנשיא מורסי: כל כך הרבה אלימות. כל כך הרבה אנשים נהרגו. תומכיו של הנשיא מוחמד מורסי חמושים והם הורגים אנשים ברחובות. הם יורים במכוון בקופטים. אך אם ‘האחים המוסלמים’ היו נשארים בשלטון, מצבנו היה גרוע הרבה יותר. היינו מתמודדים עם אותה אלימות והוא היה עושה שימוש במוסדות המדינה, מערכת המשפט, במשטרה ובצבא, כנגדנו.

Christian persecutionבשנת 2011, נמלטו ממצרים למערב כ-100,000 נוצרים. יש לציין כי מגמה זו מתרחשת מזה תקופה בכל מדינות המזרח-התיכון, כולל בעזה וברשות הפלסטינית, אולם ה’אביב הערבי’ רק האיץ אותה עוד יותר. כך, למשל, מאז שנות ה-80 היגרו 80 אחוז מהנוצרים מעיראק, ואילו בית לחם ובית ג’אלה שבשליטת הרשות הפלסטינית, התרוקנו כמעט כליל מהאוכלוסייה הנוצרית. המקום היחידי, אגב, בו גדלה הקהילה הנוצרית, הוא מדינת ישראל: בחצי המאה האחרונה גדלה הקהילה הנוצרית פי שלושה.

דממה צורמת, גינויים רפים

בפברואר, 2013, לאחר הדחת ‘האחים’, כתב פעיל זכויות-אדם קופטי מכתב פתוח לנשיא אובמה, וכך אמר:
"כשהתקיימה הפגנת המיליונים במצרים כנגד שלטון האחים המוסלמים, הנוצרים הקופטים תמכו מטבע הדברים, תמיכה מלאה בצבא שהדיח את האחים המוסלמים מן השלטון. את מחיר תסכולם של האחים המוסלמים, שלמו הקופטים. במהומות שפרצו, העלו באש תומכי ‘האחים המוסלמים’ למעלה מ-60 כנסיות ובהן עתיקות ואוצרות יקרי ערך, בתי ספר ומוסדות נוצרים נהרסו עד היסוד וקופטים רבים נהרגו ונפצעו."

תגובתו של הנשיא אובמה למראות הזוועה שנראו בערוצי החדשות ברחבי העולם הייתה פושרת ביותר: “אנחנו קוראים למפגינים משני הצדדים להפגין הפגנות שקטות. אנו מגנים כל אלימות”. הוא לא כינה את תומכי הנשיא מורסי “פורעים” או “רוצחים”, הוא כינה אותם “מפגינים”. למעשה, מתוך רצון להיתפס כאובייקטיבי, הוא הטיל אשמה שווה לאלימות על שני הצדדים – האסלאמיסטים והנוצרים. בכך העניק הנשיא אובמה לגיטימציה מלאה למטרותיהם וכוונותיהם של הפורעים, גם אם הסתייג ברפיון פה מדרכם.

למרבה הפלא, המנהיג היחידי שיצא בדברים חריפים כנגד הטיהור האתני השיטתי של הנוצרים במזרח-התיכון, היה ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה. בתחילת חודש אוגוסט האחרון, קרא פוטין לכל מנהיגי העולם לא לעמוד מן הצד בחוסר מעש אל מול הרג נוצרים.

רדיפות והסתה פראית: לא רק במצרים

כפי שפורסם בעבר ב’מידה’, רדיפת הנוצרים במדינות המוסלמיות היא תופעה נרחבת. ברבות מהמדינות המוסלמיות, כמו כווית, ערב הסעודית, פקיסטאן, איראן, אינדונזיה, עיראק, ניגריה, עזה, הרשות הפלסטינית, אפגניסטאן ומדינות נוספות, יש הגבלה חמורה של חופש הפולחן והדת עבור הנוצרים ואיסור מוחלט לבנות כנסיות או להטיף לנצרות. עם עלייתו של האיסלאמיזם בחברות המוסלמיות, הולכת וגוברת אווירת השנאה כנגד הנוצרים.

בניגריה למשל, פועל הארגון האיסלמיסטי בוקו חאראם, שמשמעות שמו היא “החינוך המערבי אסור”. ארגון זה הורג בנוצרים ללא כל הבחנה. איסיאקו נאזיר בן ה-27, שהשתייך לארגון זה בעבר, החליט לנטוש את הארגון ולהתנצר. בווידוי חושפני ומצמרר המאפשר הצצה לזוועות הארגון, סיפר נאזיר כי –

"המטיפים שלנו מלמדים אותנו שככל שנהרוג יותר נוצרים, כך אנו מגדילים את סיכויינו להגיע לגן עדן לאחר מותנו. לא פעם, לאחר שהיינו הורגים את הכופרים, היינו אוספים את דמם בכוס ושותים אותו."

שנאת האסלאם האורתודוקסי לנצרות, עתיקה ועקבית לאורך הדורות – מאז מסעות הצלב ואף לפני כן. אך מומחים גורסים שכיום רדיפות הנוצרים בעולם המוסלמי גרועות בהיקפן אף יותר מאשר רדיפת הנוצרים תחת השלטון הרומי. מדו”ח שפורסם בסוף שנת 2012 עולה שהנצרות היא הדת הנרדפת ביותר בעולם, וכי האסלאם הקיצוני מהווה את האיום המרכזי על נוצרים ברחבי המזרח-התיכון.

על-פי הדו”ח, קיים חשש אמיתי להיעלמותה של הנצרות באזור זה של העולם. ההערכות הן שכיום נרצח אדם נוצרי בכל 5 דקות. 100,000 נוצרים נרצחים מידי שנה, על-ידי מוסלמים, רק בשל דתם. למרבה הצער, המערב כמעט ואיננו עוסק בטיהור האתני של הנוצרים במדינות המוסלמיות. לא ארגונים לזכויות אדם, לא מוסדות הדת הנוצריים, לא הוותיקן ולא התקשורת המערבית.

מלחמת שרידותcoptic genoside

ריימונד אברהים, עיתונאי וסופר שנולד במצרים וגדל בה כנוצרי קופטי מכיר את החברה המצרית לפני ולפנים, מציג בספרו החדש “נצלבים בשנית” תמונה עגומה ביותר ותחזית עגומה לא פחות. הוא מאמין שהנצרות תלך ותעלם מן המזרח-התיכון לטובת האסלאם, המטהר אותה מאזור זה. כך גם לגבי מצבם של הנוצרים הקופטים במצרים.

אך אולי ישנו פתח לתקווה. מפקד צבא מצרים ושר ההגנה בממשלה הזמנית, עבד אל-פתאח אל-סיסי אמר באמצע חודש אוגוסט כי “משרדו של שר ההגנה הורה למשרד ההנדסה לפתוח בדחיפות בפעולות מידיות למען שיקומן ובנייתן של הכנסיות שנהרסו בעת המהומות במצרים. זאת מתוך הכרה מלאה בחשיבות תפקידם ההיסטורי והלאומי של אחינו הנוצרים”.

המצב במצרים של ימינו טרם התייצב, ומכהנת בה ממשלה זמנית אשר מונתה לאחר הפיכה צבאית. תומכי ‘האחים המוסלמים’ טרם אמרו את מילתם האחרונה ומעל גורלם הלא-וודאי של הנוצרים הקופטים ההולכים ופוחתים במצרים, תלוי סימן שאלה גדול. לאור דבריו של גנרל אל-סיסי, רק ימים יגידו האם אכן נפתח עידן חדש טוב יותר במערכת היחסים של החברה המצרית המוסלמית עם אחיה הנוצרים.

 650f71a8c4e

למאמר המקורי באתר "מידה"