משורר על הַקַּוֶּנֶת

"בְּרֹךְ, בְּרֹךְ" הוּא לָחַשׁ"
הֱיֵה שָׁקֵט,
שְׂפָתַיִם לֹא יוּכְלוּ לַהֲגוֹת הַסּוֹד,
בִּדְמָמָה הוּא עָטוּף"
       תרגום: שרית שץ

מוולאנא ג'לאל א-דין מוחמד - רוּמִי 1207-1273

רומי הוא משורר ואיש רוח אהוב עלי במיוחד. למרות היותו מאמין אדוק באל של הדתות המנותאיסטיות, שיריו והגותו מדברים גם אל האדם האתאיסטי המבקש לגעת ברוחני ובגבוה. זאת הסיבה מדוע רומי שמת לפני כ-800 שנה, עדיין נקרא על ידי מאות מליונים ברחבי העולם המודרני של היום. הגותו ושירתו הן הוכחה נוספת לכך שיצירות מופת אמיתיות הן על-זמניות ואיכותן האבסולוטית נבחנת לאו דווקא בהווה, אלא על רצף הזמן. 

ג'לאל א-דין מוחמד מוכר במערב בשם רוּמִי (על שם אנטליה שבטורקיה, שם חי, הנקראת גם "רום"). שם נוסף נקשר בשמו של רומי הוא שמו בטורקית, מוולאנא - Mevlana .

רומי, מהדמויות הבולטות במורשת הסופית, מיסטיקן, מורה רוחני ומשורר, מייסד המסדר המוולאווי ומהמורים הרוחניים הגדולים בהיסטוריה האנושית.
שירתו הרוחנית-מיסטית זכתה לפריחה בשנים האחרונות והוא כיום אחד מהמשוררים המתורגמים והנקראים ביותר בעולם המערבי. זאת למרות קשיי תרגום שיריו הרבים שנכתבו בשפה הפרסית העתיקה או בערבית. למרבה הצער, מעטים משיריו של רומי תורגמו לעברית וגם זאת "מיד שניה", מאנגלית בדרך כלל.

מוחמד - רומי נולד בשנת 1207 בעיר באלק (Balkh) . פרס של אז, אפגניסטן כיום. הוא נולד למשפחה מוסלמית מכובדת בה עסקו אנשיה במשפט, תיאולוגיה, מדעים ומיסטיקה. אביו, באהה אל- א-דין, היה מלומד סופי, חכם ומורה אשר כתב ספר בשם "מכתבי אהבה מהעצמי לנשמה", אותו אהב רומי מאוד.
הוא קבל חינוך קלאסי מעמיק מידי אביו, ונחשב לעילוי כבר בילדותו. על הנשים במשפחה ובכללם אמו של רומי, לא קיים מידע. לרומי היה אח בוגר ממנו בשנתיים ואחות צעירה יותר. בשנת 1212, בהיותו בן 5, העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לסמרקנד, עיר בה התקיים מפגש תרבויות בין התרבות הטורקית והפרסית. פלישת המונגולים בתקופה זו, זרעה סביבה הרס ומוות בחלקים גדולים של העולם המוסלמי ומשפחתו של רומי נאלצה לנוע מזרחה, כדי להימלט מאיום המונגולים. במסעם הגיעו לדמשק, לבגדד, עלו לרגל למכה ולבסוף השתקעו בקוניה שבטורקיה (אנטליה של ימינו), שם לימד אביו כפרופסור את מדעי הדת והיה למנהיג הרוחני של קהילת הסופים.
רומי שהיה נער ביישן, מאופק וצנוע, הלך והתפתח בעקבות האב. חקרנותו, חכמתו יוצאת הדופן וצמאונו לדעת, הובילו אותו להעמיק בתיאולוגיה, בפילוסופיה ובמדעים בני זמנו. הוא רכש ידע בשפות רבות, כדי לקרוא את הכתבים התיאולוגיים בשפת המקור. הוא הוסיף ללמודיו לימודי משפטים ואט אט החל לבלוט כדמות יוצאת דופן בחכמתה ובכריזמה שמשכה אליו מעריצים, תלמידים וחסידים. עם מות האב, בשנת 1231, ירש רומי את מקומו כמורה וכמנהיג רוחני שקיבץ סביבו חסידים רבים מכל הדתות .

תפיסתו הפילוסופית-רוחנית דגלה בסובלנות אנושית, חמלה, חשיבה חיובית, שמחה, נדיבות וטוב-לב ומודעות עצמית דרך אהבה עצמית ואהבת הבריות. הוא גרס כי אין הבדל בין הדתות השונות וכי כולן הינן וריאציה של אותה אמת. כמו-כן ייחס משמעות גדולה להבעת הרבדים הגבוהים של הנשמה האנושית באמצעות שירה, ריקוד ומוסיקה.

מַדּוּעַ עָלַי לְחַפֵּשׂ? אֲנִי וְהוּא
חַד הֵם,
מַהוּתוֹ מְדַבֶּרֶת דַּרְכִּי,
אֲנִי מְחַפֵּשׂ אַחַר עַצְמִי.
          תרגום: שרית שץ

"אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לוֹ סָגַדְתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי, מָצָאתִי הַיּוֹם בִּדְמוּת אֱנוֹשִׁית."

כך תאר רומי את מפגשו עם שאמס א-דין, מורו הרוחני ואת  והליכתם המשותפת בנתיב אל הנעלה. הקשר ביניהם היה קשר של אהבה מוחלטת שהתמקד בשאיפה לאהבת האל והתאחדות עמו.

המסורת הסוּפִית מספרת כי באחד מן הלילות, בעת שהיה רומי לבדו, שקוע בהרהורים ובעיון בספרי החכמה, התגלה לו מורו משנות ילדותו - סעיד בוהרנדין. בוהרנדין דבר עם רומי על גדולתו הרוחנית ואמר כי הוא מוכן למפגש שישנה את חייו. ואכן, בשנת 1244 התחולל המפגש המכריע בחייו של רומי, מפגש אשר פתח בפניו את הסודות העמוקים של עולם הרוח. בעת שרכב רומי על חמורו בשוק, בא מולו דרוויש קשיש, לבוש בלויי סחבות ושערו וזקנו מלוכלכים ופרועים. זקן נודד זה היה שאמס-א-דין מִטַבְּרִיז. מי שעתיד להשפיע על חייו של רומי ולהיות לו למורה רוחני ומורה דרך. רומי ושאמס מצאו מיד שפה משותפת, דבקו זה בזה, עד כי נטש רומי את כל עיסוקיו הקודמים ושהה חודשים ארוכים עם שאמס כשהם מנהלים שיחות הגות עמוקות. על מפגש זה כתב רומי:
"כְּשֶׁהָאֵם זוֹעֶקֶת לְיַלְדָּהּ הַמְּמָרֵר בִּבְכִי: "אוֹ תִּינוֹקִי, בּוֹא, אֲנִי אִמְּךָ!"
הַאִם עוֹנֶה הַיֶּלֶד: "אוֹ אִמָּא, הָרְאִי לִי הוֹכָחָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִתְנַחֵם בֶּחָלָב שָׁדַיִךְ?"

שירתו של רומי מאופיינת בהבנה עמוקה של טבע האדם והמצב האנושי המכירה את
האבל שבאובדן, כמו את השמחה האקסטטית שבאהבה.

אירועי חייו עיצבו את שירתו של רומי ומהותה. הבולטים שבהם הנם העקירה החוזרת ונישנית ממקום למקום בשל פלישת המונגולים, הקנאות הדתית לה היה עד בילדותו, הערצתו לאביו, ומערכת יחסיו הקרובה והאוהבת עם מורו הרוחני, שאמס א-דין מטבריז.

למרות היותו אדם רוחני ורגשני מאוד במה שנוגע לעולם הרוח, הרי שביחס לעולם החיצוני היה רציונאליסט מובהק. הוא לא נמנע ממגע וקשר לעולם החומר. רומי נישא פעמיים לאחר שאשתו הראשונה מתה. נולדו לו 4 ילדים, - 3 בנים ובת.
פעמיים נעלם שאמס מבלי לומר דבר לרומי. רומי לא יכול היה לעמוד בפרידה ושלח לקרוא לו מדמשק, שם שהה. בשנת 1247 נעלם שמאס א-דין בשלישית, באופן פתאומי.

יש אומרים כי נרצח על ידי תלמידים קנאים של רומי. יחד עמו נרצח כנראה גם אחד מבניו של רומי. בעקבות היעלמו של שאמס ואבלו הכבד של רומי על האובדן הקשה שלא פג עד יום מותו, כתב את אחד מחיבוריו הגדולים והידועים "דיוואני שאמסי טאבריזי" המוקדש למורו הרוחני האהוב. קובץ שירה זה מכיל קרוב ל-40,000 בתי שיר.
חיבורו המפורסם ביותר "מאסנאווי-יה-מאתנווי" כולל 6 כרכים של חרוזי שירה שהוכתבו לתלמידו, עוזרו ומי שיצק מים על ידיו, חוסאם א-דין צ'לבי. אוסף פיוטי זה נחשב בעיני הסופים כשני בחשיבותו לאחר הקוראן. יש המכנים אותו : הקוראן הפרסי.

רומי היה מייסדו של "מחול הדרווישים", דרך רוחנית אקסטטית להשתחרר מכבלי העולם הזה, להתקרב לקולות גן העדן ולהתאחד עם האל. בניגוד לדרך האיסלם האורתודוקסית, משלב ריקוד הדרווישים מוסיקה, שירה וריקוד. ריקודים אלה נהוגים עד היום במסורת הסופית-המאלאווית, כדרך להתעלות רוחנית. הדרווישים הרוקדים מכונים "הפרחים של רומי"י.

למרות הגדרת שירתו של רומי כשירה "מיסטית-רוחנית", אין היא מנותקת מהוויה של המציאות. היא עוסקת ביומיומי, בחפצים ובמצבים המוכרים לכל. היא מאוד רחבה וניתן לקרוא אותה באופנים שונים. השפה הפיוטית-הגבוהה משולבת בשפת הדיבור ויש בה רגשנות רבה לצד רעיונות שכלתניים. היא עוסקת באדם הכללי וברומי הפרטי על גדולתו ומכאוביו. שירתו משקפת אותו עצמו - איש רוח נדיר ונעלה וכאחד האדם.

רומי היה מייסדו של "מחול הדרווישים", דרך רוחנית אקסטטית להשתחרר מכבלי העולם הזה, להתקרב לקולות גן העדן ולהתאחד עם האל. בניגוד לדרך האיסלם האורתודוקסית, משלב ריקוד הדרווישים מוסיקה, שירה וריקוד. ריקודים אלה נהוגים עד היום במסורת הסופית-המאלאווית, כדרך להתעלות רוחנית. הדרווישים הרוקדים מכונים "הפרחים של רומי".

רומי נפטר ב-17.12.1273 והוא בן 66. הוא הותיר אחריו שירה מופלאה, כתבי חכמה, הרצאות שהועלו על הכתובים וקהל רב של תלמידים, מאמינים וחסידים. הוא נקבר ליד אביו הנערץ בקוניה. להלוויתו ההמונית הגיעו אנשים מכל הדתות. עד היום מהווה קברו מקום מקודש ואתר לעליה לרגל של מליוני אנשים מידי שנה.

את מקומו ירש תלמידו ועוזרו הנאמן, חוסאם א-דין צ'לבי. על פי מחקר מעמיק ו"בניית" עץ משפחה, שנעשו בשנים האחרונות על ידי בני המשפחה החיים כיום, נראה כי משפחת ג'אלא א- דין, הנה אחת המשפחות העתיקות ביותר בעולם, הקיימות כיום.

אין אולי כל פלא בכך ששירתו של רומי הולכת ופושטת בעולם המערבי התר אחר משמעות. הוא האמין באהבה וברוח האדם, ללא גבולות של דת, גזע, לאום או צבע. תורתו המאחדת עומדת בניגוד מוחלט לתפיסה האידאולוגית-רעיונית המפלגת השלטת היום של תיאורית הגזע הביקורתית ופוליטיקת הזהויות.

משירתו של רומי (אנגלית)