מאת שרית שץd13ac854f733e71a670626606bbbcefe

הַהַתְחָלָה הִיא סֵפֶר מְצֻיָּר, תְּמוּנָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת,
וְאָז יוֹם אֶחָד, שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת
וְ"שָׁלוֹם" קָרִיר.
אַחַר כָּךְ אוֹתִיּוֹת נִנּוֹחוֹת, כְּתוּבוֹת בְּעַט.
מְעַט מְעַט, פָּגַשְׁתִּי אוֹתָךְ;
בְּטֶרֶם נָגַעְתִּי בְּיָדֵךְ, נָגַעְתִּי בְּנִשְׁמָתֵךְ.

Tanikawa shuntaroשונטרו טניקאווה (Shuntaro Tanikawa) נחשב למעין משורר לאומי ביפן  שלאחר מלחמת העולם השנייה.
הוא כותב פורה ומכוון כל כולו במשך עשרות בשנים לכתיבה המתפרשת על סוּגוֹת שונות. טניקאווה כתב עד כה למעלה מ-80 ספרי שירה ועטו עוד נטויה למרות גילו המופלג. "מעולם לא חשבתי לפרוש" אמר טניקאווה, "עלי לפרנס את עצמי ואת משפחתי".

הוא נולד בשנת 1931 בטוקיו, בירת יפן, לאם פסנתרנית ולאב פילוסוף ידוע ביפן, טיסוזו טניקאווה. הוריו היו נוצרים באמונתם. כבן יחיד, אמו גוננה עליו מאוד והוא לא "נאלץ" להתמודד עם מריבות אחאים. בילדותו חלם להרכיב ולפרק מכשירי רדיו. תחילתו כמשורר החלה דווקא בלחץ חבריו שקראו את שיריו הראשונים אותם כתב למגרה, ועודדו אותו לפרסמם.
את שירו הראשון פרסם טניקאווה כשהיה בן 17 ובשנת 1952, בהיותו בן 21, פרסם את ספר שיריו הראשון.
פרט לשירה כותב טניקאווה שירים וסיפורים לילדים, מסות, מחזות ותסריטים ומתרגם. בין היתר תרגם ליפנית את ספר הילדים הקלסי "אימא אווזה". הוא כה פופולרי ביפן עד כי כתב "הימנונים" ללמעלה מ-100 בתי-ספר ברחבי יפן וכך מגיעה שירתו גם לדור הצעיר.
"כתיבה כזו מאתגרת מאוד, בשל הצורך להתאים את מילות השיר לתרבות, לאווירה, לסביבה ולסגנון הייחודי של כל אחד מבתי הספר".
ב-2008 היה מועמד לפרס האנס כריסטיאן אנדרסן על תרומתו לספרות ילדים ולפרס נובל לספרות ב-2011.
תפיסת עולמו של טניקאווה גורסת כי לאחר מלחמת העולם השנייה בה נחלה יפן תבוסה ניצחת, נופצו לחלוטין כל הערכים המסורתיים בהם האמינו היפנים, עד אז.

"זו הייתה תקופה של סוג של ואקום עבורנו, ואף אחד לא ידע במה להאמין. רבים מבני דורי שלמדו אז באוניברסיטאות, השתלבו בתנועות פוליטיות שונות. אני לעומת זאת, לא הלכתי ללמוד באוניברסיטה בתקופה ההיא ולכן מצאתי עצמי מרוחק ומבודד מכל פעילות פוליטית שרווחה בקרב בני גילי".
"בסרטים המערביים גיליתי תפיסה עמה יכולתי להזדהות. חשתי התלהבות רבה כשפגשתי במערבונים את הגבר הבודד היוצא למסע אל שממת המערב ואדמתו הבתולית. בהגיעו למחוז חפצו, הוא חי לבדו על גבול הספר האחרון - מתחת לכיפת השמיים הכחולים''.
כמו גיבורי המערבונים, גם טניקאווה אינדיבידואליסט מובהק ואיננו אוהב להשתייך לאף קבוצה מזוהה. כבצעירותו, כך גם היום הוא הוא איננו מתחבר לעמיתיו המשוררים והוא נחשב בקרב משוררי יפן כזר, כאאוטסיידר. "אני מחפש אחר יחסיי עם היקום, יותר ממה שאני מחפש אחר קשרים חברתיים" אמר טניקאווה בגילוי לב אופייני, באחד הראיונות אותן העניק.

tanikawa love
טניקאווה הישיר והגלוי איננו חוסך את שבט ביקורתו מעמיתיו לכתיבת השירה היפנית העכשווית "זהו מאבק בין ההשפעות הגדולות יותר של מסורות פואטיות קדומות ובין התהוותן של יצירות חדשניות מערביות שנכתבו בעידן המודרני. שני העולמות הפואטיים הללו סובלים מהעדר קוראים, מחסר ביצירתיות ומתן ביטוי כן ואמיתי לרגשות. שירה ללא רגשות וללא תוכן דועכת מיד לאחר שתורגמה. האשמה על כך מוטלת על המשוררים"
יתכן כי דווקא האינדיבידואליזם והסלידה מסמכות של טניקאווה, דחקו בו לצאת כפרש בודד רכוב על סוסו עם מטלטליו המועטים, למסע של חיפוש עצמי אל הבלתי נודע. ובכך נתן מענה לרוח החופשייה שבו ולצורך לכבוש לו מקום ייחודי לו. במסע זה מצא את קולו האוטנטי בכתיבה הממזגת מזרח עם מערב.Picture 043

"אני מחפש אחר הקול עמו רבים יוכלו להזדהות" אמר טניקאווה שהפנה עורף לניהיליזם שאפיין את השירה היפנית בשנות הארבעים והחמישים המוקדמות. הוא פנה לחקור את התרבות המערבית, מתוך רצון לתור אחר "תודעה אוניברסלית" ולפנות ברוח העידן החדש לעסוק בנושאים כלל אנושיים, החוצים גבולות גיאוגרפיים, חברות ותרבויות.
בשיר הפותח את גוף היצירה הראשון של שיריו שהופיעו באנגלית, מתאר טניקאווה, כיצד צמחה והתפתחה בו התודעה, וכך הוא כותב:


בֶּן שָׁלוֹשׁ
אֵין כָּל עָבָר מִבְּחִינָתִי;
בֶּן שֶׁבַע
עֲבָרִי שָׁב לַסָּמוּרָאִים הַמְּהֻלָּלִים;
בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה
עֲבָרִי מַסְכִּים עִם הַכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַלִּמּוּד;
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מְאוּמָה עַל הַזְּמַן.
תרגום: שרית שץ

Picture 036טניקאווה המכנה עצמו "קשיש נמוך וקרח" היה נשוי 3 פעמים ולו שני ילדים.
ההומור המיוחד שלו, בא לידי ביטוי גם בכתיבתו המשלבת עומק הגותי, עם הומור עצמי שנון.
בשנת 2011 היה המשורר בין המועמדים המבטיחים ביותר לקבלת פרס נובל לספרות. לכשנשאל מה יעשה אם אכן יזכה בפרס נובל, ענה טניקאווה הסולד מכל סמכות, שפרס זה איננו חשוב עבורו, לכן הוא ימחל על כבודו ויסרב לקבלו. "פרס נובל לספרות וכל הפרסים האחרים, הפכו להיות לפוליטיים ואני אינני מתכוון לקחת חלק בזה. הקוראים הם פרס הנובל שלי".

שירתו של טניקאווה מציבה את הקורא במרכז. הוא מנהל עמו דיאלוג. היא ממזגת מזרח ומערב ומדברת אל מגוון רחב מאוד של אנשים החל מעקרות בית ועד למומחי ספרות מנוסים. בשל נגישותה היא נקראת על ידי המונים ואף מפרנסת אותו לגמרי לא רע. משוררים אמנם מתקשים לחיות על מטה עטם, אך טאניקווה איננו יכול להתלונן: הוא מרוויח מעל למיליון דולר בכל שנה, רק מהתמלוגים על שיריו.
Picture 040למרות פנייתו לחירות הפואטית של שירת המערב, ניכר כי כתיבתו יונקת ממסורת שירת יפן האבסטרקטית מחד, והנוקשה מאוד מאידך. בעיקר במה שנוגע לאמנות הצמצום. היא חופשית, זורמת ומנסה להשתחרר מכבלי ההייקו הנוקשים. בהיותה ישירה וצלולה.
יש לא מעטים המשווים את שירתו של טניקאווה לשירת "דור הביט" במערב שהסיר מעליו את מגבלות המשקל, החריזה והשפה הגבוהה. בדומה לכך, שירתו של טניקאווה איננה שקולה ולמרות שאין היא נזקקת לדרכי מבע סבוכות, היא רבת פנים, מרובדת ובעלת עומק.


"אני מאמין ששירה היא יותר מאשר מתן מענה לצורך נרקיסיסטי של המשורר" אמר טניקאווה בראיון אותו העניק לעיתון הסיני צ'יינה דיילי ב-2011, לאחר שקיבל פרס מטעם אוניברסיטת פקינג וקרן השירה הסינית. הפרס היוקרתי הוענק לו על תרומתו המכרעת לשחרור מכבלי השירה היפניים המסורתיים. המשוררים הסינים מתמודדים עם קונפליקט זהה.
בנימוקים לפרס נאמר "בכך שאנו מעניקים את הפרס לטניקאווה שמצא את קולו הפואטי הייחודי בעולם משתנה, אנו מקווים להציב בפני המשוררים והקוראים הסיניים דגם הולם לחיקוי במטרה לבחון מחדש את תפקידה החברתי של השירה".
המלחמה שאת מוראותיה חווה טניקאווה בגיל 12, תרמה לגיבוש השקפת עולמו וסגנונו. יש בה חתירה להרמוניה ו"לפשטות עמוקה", המאפיינות את שירתו הן מבחינת הצורה והן מבחינת התוכן.
טניקאווה מאמין שלגילו תפקיד מכריע ביכולתו להבין את החיים המצויים בזרימה מתמדת. הוא משווה גיל לטבעותיו של גזע עץ.
"לא משנה בן כמה אני וכמה עוד אמשיך להתבגר, ה"אני" הצעיר שלי עדיין קיים בטבעת המרכזית. אני מתפתח וצומח סביב נוף ילדותי ומאפשר לאני הצעיר שבי להוביל אותי בחופשיות ללא כל מגבלות או חסמים."Picture 038
נפשו של טניקאווה היא נפש צעירה. זאת הסיבה מדוע הוא מתחבר כל כך לספרות ילדים ומסוגל למרות גילו, להביט על העולם בעיניים רעננות של ילד. באחד מספרי הילדים המפורסמים שלו ביפן, הוא שילב כוחות עם אשתו השלישית יוקו סאנו, שאיירה את ספרו שתורגם לאנגלית ותחריטיה מעטרים את הספר "לאישה" שתורגם לעברית.
יוקו סאנו הייתה סופרת ילדים בזכות עצמה וציירת. אחד מספריה אותו גם איירה "החתול שחי מיליון פעמים", נחשב לקלסיקה בספרות הילדים ביפן ואף נעשה על פיו סרט. יתכן שאם היה מתורגם ספר זה לעברית, הוא היה נקרא "החתול בעל מיליון הנשמות". יוקו סאנו הלכה לעולמה בשנת 2010.

הַהַתְחָלָה הִיא סֵפֶר מְצֻיָּר, תְּמוּנָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת,
וְאָז יוֹם אֶחָד, שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת
וְ"שָׁלוֹם" קָרִיר.
אַחַר כָּךְ אוֹתִיּוֹת נִנּוֹחוֹת, כְּתוּבוֹת בְּעַט.
מְעַט מְעַט, פָּגַשְׁתִּי אוֹתָךְ;
בְּטֶרֶם נָגַעְתִּי בְּיָדֵךְ, נָגַעְתִּי בְּנִשְׁמָתֵךְ.

בשנת 2019 הוענק לטניקאווה פרס הקרן היפנית לשירה. חברו הקרוב והותיק ויליאם אליוט המתרגם את שיריו לאנגלית , אמר עליו " טניקאווה כותב עבור הילד שבמבוגרים ועבור המבוגר שבילדים, ובדרך זו הוא נותן ביטוי למה שהוא מאמין בו בכל מאודו לגבי ספרות אמיתית: היא גם צריכה ללמד אותנו משהו וגם לשעשע אותנו ”
"אני לא חושש מהמוות מכיוון שאני כותב. מבחינה זו אין בי כל חרטות" אמר המשורר שבבוא יומו ישאיר אחריו מורשת ספרותית עשירה הפונה לאדם באשר הוא אדם כלל והיא ממזגת ומחברת בין תרבויות במקום ליצור פירוד והתבדלות.

זאת הסיבה מדוע שירתו מדברת אל הקורא היפני, כפי שהיא מדברת אל הקורא האמריקאי, הצרפתי והישראלי. מעבר להבדלים תרבותיים, במהות החוויה האנושית זהה לכל בני האדם באשר הם: מתחבטים באותן שאלות, חווים את אותם יגונות ושמחים את אותן שמחות. שכן רב המשותף על המבחין והמבדיל בין בני האדם. ובכך כוחה ויופייה של שירתו של המשורר "הקשיש הנמוך והקרח", בעל הנשמה הצעירה לנצח, שונטרו טניקאווה.

ספרו שתורגם לעברית "לאישה", יצא בהוצאת מודן ותורגם על ידי אקיקו טקהאשי ואמיר אור. היכן שלא מצוין שם המתרגם, התרגום הוא של מתרגמי הספר "לאישה".

0d5fb4c5

 

 טניקאווה קורא משיריו בפסטיבל שירה בטוקיו, 2011 (יפנית בתרגום לאנגלית)