מאת שרית שץ
הדור החי בתקופתנו, "יושב" שלא בידיעתו, על קו התפר שבין מה שאנו מכנים "מודרניות" או עידן הנאורות, לבין הפוסט מודרניות ועידן הפוסט נאורות.
העידן הפוסט מודרני בו אנו חיים היום שולל את הנאורות מכל וכל.
קו זה החל להתהוות בארצות הברית של תחילת שנות ה-70 במאה הקודמת ומקורו במגדל השן האקדמי ממנו יצאה תורה.
מדובר בקו שבר אירופאי-אמריקאי תרבותי-אידאולוגי היוצר היום זעזוע קטליטי המטלטל את התרבות המערבית כולה עד ליסודותיה.
כשכתב אז'ן פוטייה הצרפתי (מחבר האינטרנציונל הסוציאליסטי) ב-1871 את השורה "עולם ישן עדי היסוד נחרימה", הוא תאר במדויק את המציאות בה אנו חיים היום. אך אנו לא רק חיים בעידן של קריאת "חרם" על המסורת ודחיית הישן מפני החדש בלבד, אלא בהרס מוחלט, פירוק או דקונסטרוקציה, ניתוץ אַלִּים ורמיסה ברגל גסה של הישן על מכלול ייצוגיו. התנגשות ברמה של סופר נובה, בין שתי תת ציוויליזציות.
מתוקף תהליך הפירוק, מנותצים גם קודים וגבולות של התנהגות חברתית מקובלת ונורמות חברתיות רווחות כולל מה שנחשב בעבר כטאבו, פעמים רבות תוך ניצול ציני של ערכי הדמוקרטיה, כמו חופש הביטוי, המצפון והדעה.
לדוגמא: אחד מהקודים המהווים טאבו בחברה המערבית המודרנית, הוא קיום יחסי מין עם קטינים. גילו של קטין המוגדר בחוק הוא 17 ובמקומות מסוימים 16. על מנת להגן על קטינים, חוקקה החברה צערכץ של חוקים וענישה לפדופילים.
ב-2006 ביקשה מפלגת "אהבת אחים" בהולנד, שהיא "מפלגת הפדופילים", מבית המשפט, לאפשר לה להתמודד בבחירות לפרלמנט. במצע המפלגה כמה סעיפים כמו עיגון התרת הפדופיליה בחוק, הורדת הגיל המותר לקיום יחסי מין עם קטין, ל-12, התרת קיום יחסי מין עם בעלי חיים, התרת החזקת תמונות וסרטונים המציגים תמונות אירוטיות של ילדים, כולל יחסי מין. למרות הסערה הציבורית שקמה סביב למפלגה המבקשת להתיר בחוק יחסי מין עם קטינים, בית המשפט התיר לחבריה להשתתף בבחירות בשם "חופש הביטוי הדמוקרטי" וזאת, כל עוד היא פועלת לשינוי החוק ולא להפרתו. לאחר שהוכשר השרץ, שינו שלושת מקימי המפלגה את שמה ל"מפלגת אהבת אחים, חירות והגוונה". הסיבה היחידה שמפלגה זו לא השתתפה בסופו של דבר בבחירות היא לא כי עמדו בפניה מכשולים מוסריים, חברתיים וציבוריים, אלא מכיוון שהיא לא הצליחה לאסוף מספיק חתימות כדי להתמודד בבחירות. בעיה טכנית בלבד.
הפוסט מודרניזם סולד מגבולות, הגדרות, מיתוסים ודפוסים. הוא דוחה אותם מכל וכל ואף יוצא כנגדם בטענה שגבולות בהכרח הם כבלים המושמים על ידיהן של קבוצות נבחרות המדוכאות על ידי ההגמוניה הקובעת אותם. או מה שמכונה בז'רגון הפוסט מודרניסטי "קבוצות מוחלשות", כלומר: הן לא סתם "מוחלשות" אלא שהחברה מחלישה אותן.
לדוגמה: אם בדירקטוריון של חברת ענק עתירת מיליונים, מכהנים יותר גברים מנשים, אין זה בגלל בחירות שונות בין נשים גברים יטענו חסידי כנסיית הנעורות, אלא בגלל שליטת ההגמוניה הגברית בנשים. אך העובדה ששיעור הנשים במוסדות להשכלה גבוהה וברפואה, גבוה יותר משיעור הגברים, כאשר אך לפני 60-70 שנה, נדיר מאוד היה לראות נשים בתחומים אלה, איננה מעניינת את הנעורים - Woke. לשיטתם נשים מודרות בגלל שנאת נשים, דיכוי נשים, הדרת נשים, ביטול נשים, מיזוגניה טהורה. לשיטתם אין כל! דרך אחרת לראות את המציאות אלא דרך עדשת הגזע והמגדר. ומי שבכל זאת ינסה להציע הסברים חלופיים לכך שפחות נשים נמצאות בתחומי הטכנולוגיה, הוא כופר זהה לכופר בכנסייה הקתולית או באסלאם. מדינות סקנדינביה, שהן המדינות השוויוניות ביותר במערב, ניסו בעזרת תמריצים, לעודד נשים לעבור לתחומים הנתפסים לא עלינו כ"גבריים", אך ללא הצלחה מרשימה. הם יתנגדו בכל תוקף לטיעון ההגיוני שבאופן כללי, לנשים ולגברים, סדר עדיפויות שונה וזאת! המציאות. אך כנסיית הנעורות תנער כל כופר, גם אם יאמר "ואף על פי כן, נוע תנוע". העובדות והשכל הישר, הם אויב הנרטיב.
