התיאוריה הביקורתית

מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק 27.6.2021

בתקופת כהונתו הראשונה של אובמה, קמה בארצות הברית בשנת 2009, תנועת "מסיבת התה".

תנועה זו שמרבית חבריה הם רפובליקנים וליברטיאנים, יצאה בחריפות כנגד מדיניות הכלכלה הסוציאליסטית של אובמה, כנגד ממשלה גדולה וכנגד תפיסות נוספות של השמאל הנאו-מרקסיסטי. התנועה קיימה הפגנות בכל רחבי ארצות הברית והיוותה כאב ראש לא קטן עבור נשיא ה-Yes, We Can.
מפגן המחאה הגדול ביותר עד אז, של הרפובליקנים, היה מפגן "משלמי המיסים", כתגובה לרפורמת המס אותה ביקש אובמה לבצע, לה התנגדה התנועה בחריפות. 

כשהתמודד אובמה לכהונת נשיאות שנייה, הוחלט בחלונות הגבוהים של המפלגה הדמוקרטית והנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארצות הברית לבטח היה מעורב בכך אם לא היוזם, שיש "להשתיק" את קולה של התנועה באמצעים... איך לומר זאת בעדינות? לא בהכרח דמוקרטיים. אין צורך בירי מסיבי אל תוך ההמון או בהצבת טנקים באמצע הכיכר, שכן אין נשק יעיל וטוב יותר ממס הכנסה, שינשוך בעקבי המורדים, ירפה ידיהם של "מתנגדי משטר" ויתחיל לפשפש בספריהם של יריבים פוליטיים. למי מאתנו לא כואב בכיס? זאת גם שיטה נקייה יותר. לא רואים את הדם.

בעקבות המילים באים המעשים. לכן הרדיקל החופשי אמר, החליט ומיהר לעשות מעשה. מנהיגי התנועה החלו לטעום את נחת זרועה הארוכה של רשות המיסים האמריקאית שהטרידה אותם ללא רחם ומוסר.
הנושא עלה לדיון בקונגרס שנשלט אז על ידי הרפובליקנים, אך ראש רשויות המס העדיפה לשמור על זכות השתיקה ואף אחד כמובן לא שילם מחיר על כך שרשויות ממשלתיות רודפות אזרחים המקיימים את חופש הביטוי, המצפון והדעה שלהם, כמו גם את חופש ההתכנסות, כמו באפלה שבדיקטטורות. אלמנטרי ווטסון.
בשל רדיפות חבריה על ידי רשויות המס ובשל גורמים נוספים, דעכה אט אט הפעילות הציבורית של התנועה ואובמה יכול היה לפרוש למנוחת הצהרים ולישון כתינוק, מבלי שהדמוקרטיה תזמזם לו כמו זבוב טורדני, באוזן.

לפני מספר ימים הודיעה רשות המיסים האמריקאית במכתב רישמי לארגון נוצרי שלא למטרות רווח המקיים שיעורי תנ"ך, לא עלינו ומוסיף חטא על עוון כשהוא נושא תפילות למען שלומה של אמריקה, שהוא איננו! זכאי לפטור ממס כמו כל ארגון אחר שלא למטרות רווח כי "הוא מלמד תנ"ך והתנ"ך הוא ספר המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית". לכן, אומרת רשות המיסים, ארגון נוצרי שספר הספרים חשוב לו והוא מעז ללמד אותו, הוא ארגון מפלגתי ולא ארגון שלא למטרות רווח.

ומדוע יצאה רשות המיסים כנגד הספר הנמכר והנקרא ביותר בתבל בכל הזמנים? כי לטענתה הוא עוסק בנושאים השנויים במחלוקת מבחינה פוליטית, בחברה האמריקאית והפשיזם לא אוהב "שנויים במחלוקת".
לא רק זאת, הרעיונות המובעים בספר החשוב ביותר לאנושות, מזוהים עם אלה של המפלגה הרפובליקנית, כמו: ערך החיים (הכוונה לנושא ההפלות - נושא טעון בשיח האמריקאי), הגדרתה של משפחה, צדק מקראי, הגנה, גבולות והגירה ותחזיקו חזק..... יחסי ארצות הברית-ישראל. כן כן. ספר הספרים, הסותר את הנרטיב הפלשתיני-אמריקאי, עלול לחבל בכוונות של המפלגה הדמוקרטית כלפי מדינת ישראל, ביתו הלאומי של העם היהודי. איך אנחנו תמיד איכשהו נתקעים לנאו-מרקסיסטים בגרון מבלי יכולת להקיא או לבלוע?

אז מעתה, כל מי שמלמד את התנ"ך הוא "שנוי במחלוקת" ובהכרח מזוהה עם הרפובליקנים, גם אם הוא חי בטימבוקטו, הונג קונג, לטביה, הודו ובריטניה.
המחשבה שיתכן שדמוקרטים רבים אף הם קוראים את התנ"ך ואולי אף לומדים אותו לא עלינו, כלל לא חלפה במוחם של המשלחים את רשויות המס בעקבותיהם של יריבים, ואם בכל זאת חלפה, היא איננה רלוונטית. שכן, מה שמותר לפריץ, אסור לוסל. שוב אנו פוגשים את הסובלנות הדכאנית של מרקוזה, העוברת כחוט השני בדתם של משמרות המהפכה.
ככל שגוברת הקנאות האידאולוגית, התבונה האנושית מצטמצמת ומתפוגגת. לא בכדי אני מכנה את תנועת הנעורים "כנסיית הנעורות". מה השלב הבא, הדפסת התנ"ך במחתרת וקריאה בו בארון?
מה שמתחיל בדוקטור סוס, נגמר בהכרח בספר הספרים.

שני כוחות מרכזיים מאיימים על כנסיית הנעורות: הדת והמשפחה. משנת ארגון BLM למשל, יוצאת בחריפות כנגד התא המשפחתי, יחידת הכוח הבסיסית ממנה בנויה החברה כולה.
המלחמה בדת נכנסה בשנים האחרונות להילוך גבוה, בארצות הברית ואילו אצלנו נפתחת תיבת הפנדורה לאחר פרוץ הממשלה החדשה שמתחילה להידמות יותר ויותר ככל שנוקפים הימים, לחמור הדמוקרטי האמריקאי.

הנאו מרקסיזם יאבק הן בדת והן בתא המשפחתי, עד חורמה. הם מהווים מכשול רציני בדרך למהפכה המקודשת. כך היה ברוסיה הסובייטית, כך בסין לאחר המהפכה התרבותית. שם נרדפים מיעוטים דתיים ואתניים, עד צוואר עד עצם היום הזה, כך רדיפת היהדות ברייך השלישי וכך רדיפת כל דבר, למעט האיסלאם השיעי, ברפובליקה האיסלאמית של אירן.
אין זה משנה כלל אם רדיפה היא דתית בשמו של אלוהים או רדיפה מרקסיסטית בשמו של אין אלוהים. אלה הם שני אפונים באותו תרמיל.
כשאמר הנציג הסיני לבלינקן, מזכיר המדינה האמריקאי באנקוראג', ש"אמריקה לא תטיף לנו על זכויות אדם" הפעם אני עם הסינים. כי המצב האבסורדי היום הוא שסין וארצות הברית מתחרות זו בזו מי מפרה יותר זכויות אדם. אמריקה אמנם רחוקה עדיין מסין, אך ברור שהיא בדרך המהירה לצמצום הפער.
הנוצרים נרדפים במדינות המוסלמיות, בסין וכעת גם בארצות הברית, מדינה בה 75% לפחות מכלל האזרחים, מאמינים באלוהים ברמה כזו או אחרת ויתכן שרבים מהם חוטאים בקריאה בספר האסור.

רדיפה על רקע דתי, מהווה פגיעה חמורה במגילת זכויות האדם של האו"ם. ואין זה משנה אם דת אחת רודפת דת אחרת או שהאתאיזם שמהווה עבור רבים תחליף לדת, רודף דתות באופן כללי ובעיקר את הנצרות הלבנה. אותה גברת בשינוי אדרת. זאת כמובן גם פגיעה חמורה בחירויות הפרט בכל מדינה דמוקרטית שכן זכויות אדם משמעותן גם חופש הדת והפולחן.
כולנו יוצאים כנגד כפייה דתית, או כפייה כלשהי לצורך העניין ובצדק. חברה נאורה באמת אמורה לעשות ככל אשר ביכולתה למצוא את האיזון העדין והמורכב בין הענקת חופש לאדם לקיים את דתו, על פי מצפונו ובין כפיית דתו על הציבור באופן שעלול לפגוע בציבור. 
אך אנו חיים בעידן שבו אנו עדים היום לכפייה אתאיסטית שהשלכותיה מרחיקות לכת והיא הרת גורל עבור התרבות המערבית כולה שעדיין לא "מצאה" תחליף הולם לאלוהים.

אינני אדם דתי. אני חילונית בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. יחד עם זאת, יש לי כבוד והערכה רבה למורשת היהודו-נוצרית שהביאה לנו את הרוח האנושית בגדלותה לאורך הדורות כמו גם את היצריות האנושית באפסיותה. למרבה הצער אין זה ללא זה. אני גאה ביופייה של המסורת היהודית, ורוכשת כבוד רב לכתבים היהודיים, לדמויות המופת של היהדות ולחוכמת הדורות.

לא נוצר עד כה ספר תבוני, עמוק וחכם כל כך כמו התנ"ך. כל מה שנכתב לאחר מכן הוא "וריאציות על נושא".
אך בעידן בו "הכל פוליטי" כמשנתם של מרקוזה ודיוייס תלמידתו, המעוז האחרון של התרבות המערבית, התנ"ך, משמש גם הוא כ"מסמך מפלגתי" נוגד משטר ולכן דינו לשמש מאכל לציפורי הטרף המרחפות מעל לדמוקרטיה.
ברגע שתרבות מגדירה את התנ"ך כ"ספר פוליטי" ופועלת כנגד המאמינים בו, תרבות זו מצויה בתהליך מוחלט של ניוון ניהליסטי והרס עצמי ולכן זקוקה לאשפוז דחוף בשל אובדן מוחלט של השפיות.

ב-1966 יצר הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו את סרטו היחידי באנגלית ובצבע "פרנהייט 451" (בקישור ניתן לצפות בסרט בשלמותו). הסרט בוסס על ספרו של ריי ברדבורי משנת 1953. גירסה חדשה לסרט נעשתה ב-2018. הסרט נחשב בזמנו, כשאני ראיתי אותו, כסרט מדע בדיוני דיסטופי, בדומה ל-"1984" של ג'ורג' אורוול. הוא עסק במשטר אפל שאסר על קריאת ספרים. ברחובות הוצבו תיבות אדומות למכתבי הלשנה על מחזיקי ספרים, עליהן היה כתוב "451" כשמה של היחידה בכוחות כיבוי האש, שתפקידה היה להבעיר ספרים באמצעות להביורים.

הספרים הדיסטופיים שנכתבו בעבר, אינם ספרי מד"ב עתידניים. הם ספרים נבואיים שחזו את ההווה בו אנחנו חיים כיום.
אני תוהה מתי יורידו את ספר הספרים ממדפי אמזון, לאחר שהופסקה מכירתם של ספרים רבים "שנויים במחלוקת", ביניהם 6 ספרים של דוקטור סוס, בטענה ל"גזענות". אם מגמה זו של צנזורה ושליטה על המידע והידע, ימשכו, סביר להניח שהספר הבלתי גזעני בעליל, מיין קאמפף, כנראה ישאר הספר היחידי על המדף. 485 דולר לחתיכה.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שכל ניסיון אותו עשה המין האנושי עד כה ליצירת אוטופיה, הסתיים בבכי דיסטופי. אין שום סיבה להאמין שהפעם זה יהיה אחרת.
אני תוהה האם הנשיא הדמוקרטי הבא שישבע אמונים לשרת את העם ואת חוקתו, ישבע כשידו מונחת על ספר הספרים או הספר האדום של מאו.

• למתקשים לקרוא בגלל גודל הכתב: נא ללחוץ מקש Ctrl והקשה על מקש ה+ ולהגדיל על פי הגודל הרצוי. באותו אופן ניתן להקטין על ידי הקשה על מקש ה -.