התיאוריה הביקורתית

תרגום מאמר מתוך National Post 
הקדמה: שרית שץ

ג‘ורדן פיטרסון הקנדי, מהאינטלקטואלים הגדולים והמשפיעים של דורנו, שילם מחיר אישי יקר מאוד מאז החל במאבקו ב-2016, כנגד האידאולוגיה הפרוגרסיבית הכובשת כל חלקה טובה בקנדה מאז עלה ג'סטין טרודו לשלטון.

פיטרסון היה עד שנת 2016 מרצה אלמוני יחסית לפסיכולוגיה, אהוב מאוד על תלמידיו, באוניברסיטת טורונטו. חייו התהפכו על פיהם לאחר שהחליט להעלות סרטון פרטי ליו טיוב בו הוא מביע את דעתו הנחרצת כנגד התקינות הפוליטית וחוק המכונה "C-16". חוק זה כופה על הציבור שפה "נטולת מגדר" וכינויי גוף, חלקם מומצאים, כלפי 89 "המגדרים" על פי העדפותיהם ובחירתם. אדם שיעבור על החוק, קרי: יכנה למשל טרנסג'נדר מזכר לנקבה "הוא" במקום "היא", עלול להיקנס ואף לשבת בכלא. כלומר, מדובר בניסיון בוטה לקרימיניליזציה של המחשבה בסגנון של "משטרת מחשבות", דבר המאפיין את המערב בעשור האחרון.
ראוי להוסיף בסוגריים שהיום אין כל צורך "להוכיח" שאדם הוא טרנסג'נדר. מספיק שהוא יצהיר שהוא "אישה" או שהיא "גבר". 
ממליצה מאוד לצפות בסרטון על תולדותיה של התקינות הפוליטית מתחילתה, עם תרגום לעברית.

הסרטון של פיטרסון התפשט כאש בשדה קוצים במרחב הוירטואלי והציב אותו בחזית הבמה של התודעה העולמית. ההמונים ברחבי העולם כולו, שתו בצמא את דברי התבונה והשפיות של פיטרסון. הציבור המתין תקופה ארוכה בכיליון עיניים לאותו אדם אמיץ, חכם ורהוט שיהיה גם בעל מעמד, שיקום ויאמר סוף סוף את האמת. במיוחד כאשר מדובר באדם מתוך האקדמיה ש-95% מאנשיה הם בעלי תפיסות פרוגרסיביות ולפחות 15% בעלי תפיסות קומוניסטיות (בארה"ב).
במאי 2017 הוא הופיע בפני הסנאט הקנדי לפני ההצבעה, כדי להביע את התנגדותו לחוק המוצע. למותר לציין שהחוק לבסוף התקבל בניגוד לקולה של התבונה. פיטרסון אמר אז "קבלת החוק היא עדות מוחצת לניצחונו של הטוטליטריזם על הדמוקרטיה ועל חירות האדם".

בפברואר 2022, יצא פיטרסון כנגד פוליטיקת הטרנסג'נדרים ואמר "דבר כפירה" רדיקלי ביותר "טרנסג'נדריות היא "מגפה פסיכולוגית" וסימן לקריסה חברתית". אין אמת צרופה יותר מאמירה זו. ומכיוון שפיטרסון יכול לומר היום את האמת מבלי לחשוש, מכיוון שממילא כבר הודבקה עליו התווית הטוטליטרית "שנוי במחלוקת" והוא ממילא עבר טבילת אש צורבת במיוחד על אמירת האמת, הוא שחרר את עצמו לחלוטין! מכבלי התקינות הפוליטית. 

לא אפרט את קורותיו של ג'ורדן פיטרסון מאז אותו סרטון יו טיוב ב-2016. זה נושא למאמר נפרד. אך אומר בקצרה כי ג'ורדן פיטרסון נרדף על ידי משמרות המהפכה התרבותית ותרבות הביטול והחיסול, עד חורמה כי הוא יוצא כנגד האידואולוגיה הפוסט מודניסטית, נאו מרקסיסטית של השמאל בארצו ובמערב כולו. בבסיסה מונחת ההנחה שהחברה מבוססת על דיכוי סמוי וגזענות רעילה. זו הפכה מנחלתם של פרופסורים ספורים באקדמיה להנחת העבודה והמסגרת הרעיונית של סופרים, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי רוח, פעילים פוליטים של השמאל ואנשים מן הישוב. על "בגידת" האקדמיה, ניתן לקרוא בהרחבה כאן. 
לא רק זאת, פיטרסון יוצא בחריפות כנגד הניסיונות של מחוללי מהפכת התרבות הפרוגרסיבית, לשלוט על השפה, וליצור מילון מונחים חדש כדי שזה יתאים לאג'נדה "הנעורה". ג'ורג' אורוול כינה בספרו הנבואי "1984" את השפה החדשה הניכפית על ההמונים, "שיחדש". הוא חזה את המתרחש היום: כדי לשלוט בתודעת ההמון, יש לשלוט על השפה. 
מסיבות אלה ועוד, סומן פיטרסון כמטרה להשתלחות על ידי כנסיית הנעורות של ה-Wokeness וזו נלחמה בו בכל כלי הנשק המצויים ברשותה: ביטול הופעות, הפגנות מחאה בסגנון בלפוראי, ביטול חוזים, ביטול מכירות ספרים, הורדת ספריו מהמדפים כפי שנעשה בניו זילנד, מאמרים מכפישים, ראיונות לעומתיים שהמפורסם שבהם היה הראיון עם קטי ניומן הפמיניסטית מערוץ 4 הבריטי (הקטע המצורף מתוך הראיון).
כל אמצעי הוכשר במטרה לפגוע בו, בשמו וביושרתו כחוקר, במשפחתו ובפרנסתו.

פיטרסון החליט לבסוף להתפטר ממשרתו כמרצה בכיר באוניברסיטת טורונטו. במאמר שהתפרסם ב-National Post בינואר, 2022, הוא פירסם מכתב פתוח לציבור ובו הוא מסביר מדוע החליט להתפטר ממשרתו. 
לטענתו הנכונה של פיטרסון כמעט כל המחקר והכתיבה בכתבי העת העכשוויים במדעי החברה ובתחומים נוספים כולל במדעים כמו רפואה ואף מתמטיקה, ספוגים באופן עמוק בהנחות פוסטמודרניות.

מאמר זה הוא כתב אישום נוקב נגד תפיסת העולם שהשתלטה על האקדמיה המערבית ויוצאה משם לכל שדרות החברה. הבעיות שהוא מצביע עליהן במאמר לגבי מנגנוני ייצור הידע שלנו, כמו גם ייצור התרבות, שונים מאד מהדרך בה אנשים סבירים מאמינים וחושבים שהעולם עובד. זו קריאת חובה לכל מי שאכפת לו מתרבות העולם החופשי הדמוקרטי, ההולכת וגוועת אל מול עינינו.

להלן תרגום "מכתב ההתפטרות" של ג'ורדן פיסטרסון כפי שפורסם ב- National Post.

לפני זמן לא רב התפטרתי מתפקידי כפרופסור בעל קביעות, באוניברסיטת טורונטו. מעמדי האקדמאי היום הוא "פרופסור אֶמֶרִיטוּס", וזאת עוד לפני שמלאו לי 60. ’אֶמֶרִיטוּס’ הוא תואר השמור בדרך כלל לחברי פקולטה שפרשו לגמלאות והם כבר אינם רלוונטים, אך מילאו את תפקידם בצורה טובה ובעלת משמעות.
בעבר חשבתי שֶׁאֲלַמֵּד ואבצע מחקרים באוניברסיטת טורונטו, במשרה מלאה עד שיאלצו לגרור את עצמותיי הזקנות מחוץ למשרדי. אהבתי מאוד את עבודתי. על פי הערכות הסטודנטים לאורך השנים, גם בתואר ראשון וגם בתואר שני, נראה היה כי הם אהבו אותי כמרצה. אבל מסלול הקריירה האקדמית כפי שדימיינתי אותו לעצמי, לא נועד להיות.
היו לכך סיבות רבות. אחת מהן היא מכיוון שאני עכשיו יכול ללמד הרבה יותר אנשים ועם הרבה פחות הפרעות באמצעות האינטרנט.

להלן כמה סיבות נוספות:
ראשית, הסטודנטים המעולים שלי שעברו הכשרה מצוינת והם גברים הטרוסקסואלים לבנים (היו לי גם לא מעט אחרים, אגב) הם בעלי סיכוי קלוש בלבד לכך שיציעו להם משרת מחקר באקדמיה למרות הרקע המחקרי המצוין שלהם.

חלק מהסיבות לכך היא תרבות מכסות ה-"מִגְוָן, הַכְלָלָה, וְשִׁוְיוֹן" (Diversity, Inclusivity and Equity, או DIE כפי שאני אוהב לכנות זאת).
מכסות אלה נאכפות באופן אוניברסלי גורף באקדמיה, למרות העובדה שלכל אורך הקריירה שלי, כשישבה וועדת המינויים של האוניברסיטה על המדוכה כדי לקבל חברי סגל חדשים, היא עשתה כל שביכולתה כדי שלא יתפספס ולו ”בן מיעוטים“ או בן ”קבוצה מודרת“ אחד, למרות שהוא חסר את הכישורים המתאימים. גישה זו רק רק הולכת ומקצינה עם הזמן.

גם הסטודנטים שלמדו אצלי נמצאו כ"בלתי מתאימים" דווקא בגלל שהם הסטודנטים שלי. אני פרסונה נון גרטה - אישיות בלתי רצויה, באקדמיה, בגלל העמדות הרעיוניות-פילוסופיות הבלתי מקובלות בהם  מאמין. לא מדובר רק באי נוחות סתמית כלשהי. מציאות זו הפכה את עבודתי לבלתי נסבלת מבחינה מוסרית-אתית. כיצד אוכל לקבל חוקרים פוטנציאליים ולהכשיר אותם במצפון שקט ובלב שלם בידיעה ברורה שסיכויי העסקתם באקדמיה קלושים?

סיבה שנייה:
סוגיית ה"הגְוָנה, הכללה ושיוויון" היא רק סוגייה אחת מיני רבות המהוות תולדה של אידיאולוגיה מחרידה שהורסת כיום את האוניברסיטאות ולכן את התרבות המערבית כולה.
המציאות היא שפשוט אין מספיק אנשי BIPOC בעלי כישורים מתאימים במערכת, כדי שניתן יהיה לעמוד ביעדי "ההגוונה" בקצב הנדרש. (BIPOC הם ראשי תיבות בשפה הפרוגרסיבית: “black, Indigenous and people of color. שחורים, ילידים ו“אנשים צבעוניים“).
עובדה זו ידועה לכל איש אקדמיה שיש בו כנות ויושרה ושכיהן בוועדות המינויים, בשלושת העשורים האחרונים. למצב זה יש השלכות מרחיקות לכת שכן משמעות הדבר היא שהאקדמיה בהווה עומדת לייצר דור של חוקרים בלתי כשירים לחלוטין [שלא לומר בורים בתחומם ש.ש], וראינו כבר מה מתרחש ב"החוגים למדעי המירמור“ (grievance studies) שאינם אלא לעג לתבונה האנושית,  המיישמים היום הלכה למעשה את האידאולוגיות הפוסט מודרניסטיות, כמו intersectional feminism, critical race theory, queer theory, postcolonial theory, and Fat Studies.
(למאמר ב"כלכליסט" העוסק ב"תרמית מדעי המרמור")

תופעה זו בשילוב עם היעלמותם של ניסויים אובייקטיביים חפים מאג'נדה פוליטית, פוגעים באוניברסיטאות באופן כל כך חמור ומרחיק לכת, עד שיהיה קשה להפריז בחומרת המצב בקמפוסים. מה שמתרחש באוניברסיטאות בסופו של דבר מגיע לכל פינה בחברה כולה, כפי שגילינו במהלך השנים האחרונות.

כל עמיתיי הפחדנים באקדמיה, כופים על עצמם ניסוח פניות למוסדות האוניברסיטה, באופן שיתאים לאג'נדת ה"הגְוָנה, הכללה ושיוויון" (או DIE) כדי לקבל מענקי מחקר. כולם כותבים בפניותיהם דברי שקר בהם הם אינם מאמינים כלל  (למעט מיעוט קטן של חסידים קנאים). אך גרוע לא פחות מכך הוא שהם מלמדים את הסטודנטים שלהם לעשות בדיוק את אותו הדבר: רוצים לקבל מענקי מחקר? הפליגו בשבחה של אידאולוגית ה-DIE. דבר זה הפך לנוהל שגור, תוך שהם שכותבי הבקשות מספקים רציונליזציות ותירוצים שונים מדוע הם עושים זאת, ובכך משחיתים עוד יותר את מה שכבר שהושחת והסתאב ממילא.
חלק מעמיתיי אפילו "מתנדבים" לעבור הכשרות וסדנאות “נגד-הטיות מַפְלוֹת“ כביכול, המועברות על ידי אנשי המחלקות למשאבי אנוש, כשהם עצמם בלתי מוכשרים לכך בעליל.
במהלך אותן הכשרות וסדנאות המשתתפים ננזפים בתוקפנות מטורפת לעתים ובאופן המפנה כלפיהם אצבע מאשימה על שהם אוחזים בגישות גזעניות / סקסיסטיות / הטרו-סקסיסטיות הרווחות לשיטתם של מפעילי ההכשרות והסדנאות "לחינוך מחדש", לא רק באקדמיה אלא בחברה כולה. "הגזענות הממוסדת" היא החולי של החברה בכללותה, הם טוענים. סדנאות הכשרה כאלה מהוות לעתים קרובות תנאי מוקדם להשגת משרה בסגל האקדמי.
(למאמר ב"כלכליסט" העוסק ב"תרמית מדעי המרמור").
אין צורך לומר ולהדגיש שלא ניתן לשנות "הטיות פנימיות" על ידי סדנת הכשרה קצרת מועד, כפי שהן נוצרו והוגדרו על ידי אלה שהפכו אותן למרכיב מרכזי בתרבות שלנו. בהנחה שהטיות אלו בכלל קיימות כפי שנטען - ואני מתכוון לקיומן מבחינה מדעית - טיעון זה הוא טיעון קלוש ביותר.

מבחן האסוציאציה המרומזת (Implicit Association test) - ה-IAT המופץ באקדמיה ומתיימר לאבחן הטיות פנימיות באופן אובייקטיבי (כלומר גזענות ממוסדת, אוטומטית, סמויה, בלתי מודעת וכיוצא בהללו) אינו מהיימן, תקף או סגולי דיו מבחינה מתודולוגית, כדי להפיק את התוצאות אותן הוא מתיימר להפיק. שניים מההוגים המקוריים של מבחן "ברירה" זה, אנתוני גרינוולד ובריאן נוסק, אמרו את הדברים בפומבי בעצמם.
אך השלישית מבין הוגי המבחן, פרופסור מהזארין בנאג'י (Banaji) מהרווארד, נותרה בדעת מיעוט סרבנית ועיקשת. הרבה מזה ניתן לייחס לאג'נדה הפוליטית הפרוגרסיבית בה היא אוחזת בגלוי, כמו גם להיטמעותה בתוך תת-דיסציפלינה של הפסיכולוגיה, קרי: פסיכולוגיה חברתית. זו כל כך מושחתת ומוטה היום עד הכחשת קיומה של הסמכותנות (טוטליטריות) השמאלנית במשך שישה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. באופן כללי, אותם פסיכולוגים חברתיים מתייחסים בקלות ראש בלתי נסבלת לשמרנות (מה שאנו מכנים "ימין") כסוג של פסיכופתולוגיה.
התמיכה חסרת הפשרות של בנאג'י בניצול לרעה של כלי המחקר שלה, בשילוב עם מעמדה ותפקידה הבכיר בהרווארד, היא הסיבה העיקרית לכך שאנו עדיין סובלים תחת עֻלּוֹ של ה-DIE, על כל השפעותו הפוגענית במה שהיה פעם הדבר הקרוב ביותר אליו  הצלחנו להגיע בנוגע "לסינון מריטוקרטי" אמיתי, קרי: מינוי אדם על פי תכונותיו והתאמתו המירבית והמיטבית ביותר לתפקיד. 

יש סיבה טובה להניח שהסתמכות היתר על מבחני DIE ובמקביל חיסולן של בחינות סינון אובייקטיביות אחרות לצורכי קבלת סטודנטים לאקדמיה לתארים מתקדמים, (כמו ה-GRE), יהיו בעלי השפעות מזיקות מרחיקות לכת על יכולתם של סטודנטים לשלוט ברמה גבוהה בתחומים כמו סטטיסטיקות מורכבות עליהן מסתמכים באופן מוחלט כל המחקרים במדעי החברה (ולצורך העניין, גם רפואה).
יתרה מזאת, מועצות ההסמכה לתכניות הכשרה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית בקנדה, מתכננות כעת לסרב לאשר תוכניות הדרכה קלינית באוניברסיטה, אלא אם כן יש להן אוריינטציה של "צדק חברתי". דבר זה יוצר בתורו בינוניות ורדידות אקדמית, הטלת ספק באיכות המחקרים וכרסום הולך וגובר ביושרה האינטלקטואלית, טוהר המדע ובתבונת החוקרים.
ואם אתם באמת חושבים שפסיכולוגים, רופאים, עובדים סוציאלים, מורים, עורכי דין ואנשי מקצוע אחרים אינם מפחדים מפני "חריצת דין" של מנהלי המכללות שאימצו את תורתה של אידאולוגית הנעורות ואת נוהליה עד כדי פגיעה חמורה בכולם, פשוט אינכם מבינים עד כמה הרחיק המצב לכת.

מצב העניינים כיום חורג הרחק מעבר לגבולותיו של מגדל השן האקדמי. האידאולוגיה הנעורה חִלְחֲלָה והגיעה עד לפתחם של בתי המחוקקים.
לאחרונה נחקקו בקנדה מספר חוקים שנועדו להוציא אל מחוץ לחוק את מה שמכונה "טיפולי המרה" [היום כל טיפול פסיכולוגי החותר לחקור את סוגיית הזהות המינית בקרב להטבי"ם ובמיוחד טרנסג'נדרים שרבים מהם סובלים מבעיות נפשיות קשות, נחשב כ"טיפול המרה 'מסוכן'. בפברואר 2022 העלה שר הבריאות ניצן הורוביץ הצעת חוק דומה שמשמעותה קרימינליזציה של גישות טיפוליות בפסיכולוגיה קלינית. ש.ש]. כל טיפול שאיננו "מאשר" את הפתולוגיה של המטופל במידה וזו קיימת ואף נותן לה תוקף, נחשב כ"טיפול המרה" ובכך ככל הנראה חוסל תחום הפסיכולוגיה הקלינית, שמאז ומתמיד היה תלוי באופן מוחלט באמון ובחסיון. תהליכים דומים מתרחשים בתחומים נוספים כמו רפואה ומשפטים. 
מה מצפים ממני לעשות כמרצה באוניברסיטה  כשאני פוגש סטודנט לתארים מתקדמים או פרופסור צעיר, שהתקבל על פי מבחני DIE ומצאו אותו "מתאים"? האם עלי להטיל ספק ביכולתו המקצועית? איזו סטירת לחי מצלצלת זו לצעיר מוכשר וראוי באמת שאיננו "שוחה עם הזרם". ואולי זאת בדיוק הנקודה המשתקפת במציאות של היום. אידיאולוגיית DIE איננה הולכת בד בבד עם אחווה וסובלנות. היא האויב המוחלט של הצדק, המסוגלות והכישרון.

הברחתולאלו מכם שחושבים שאני מגזים, או שמדובר במשהו שמוגבל  לאוניברסיטאות בלבד, להלן  כמה דוגמאות נוספות:
הוליווד "עיר הסרטים" היא קלישאה בנאלית למה שניתן לכנות "חממה ליברלית-פרוגרסיבית". אחת ההתרחשויות המגיעות מהוליווד משקפות עד כמה רחוק הרחיק המצב לכת.

בשנת 2020, הכריזה האקדמיה לקולנוע (זו המחלקת את פרסי האוסקר) על החלתה של תוכנית חומש (האם אתם שומעים ברקע את דנדון פעמוני ההיסטוריה?) שמטרתה "לגוון את הארגון ולהרחיב את ההגדרה שלנו למשמעות של להיות הטובים ביותר".
הצהרה זו היא ניסיון לפתח "סטנדרטים חדשים של ייצוג והכללה בחלוקת פרס האוסקר", כדי שיהיה ניתן לפחות באופן היפותטי "לשקף טוב יותר את מגוון קהל הצופים בסרטים".
על האידאולוגיה הנעורה שכבשה את הוליווד באופן מוחלט, אמר קוונטין טרנטינו הבמאי המפורסם "היום האידאולוגיה חשובה יוותר מהאמנות, היא הפכה לנעלה על האמנות". 

אילו פירות באושים נשאה יוזמה זו שאיננה אלא גידול פרא של אידיאולוגיית ה-DIE?
במאמר שנכתב לאחרונה (ינואר, 22) על ידי פיטר קיפר ופיטר סבודניק, ופורסם באתר Common Sense של העיתונאית בארי וייס שפרשה מהניו יורק טיימס, (וייס עזבה את הטיימס, בגלל השליטה של אידיאולוגיית השמאל הפרוגרסיבי הרדיקלי בעיתון זה, כפי שטארה הנלי עשתה לאחרונה כשפרשה מ-CBC) נאמר:
"שוחחנו עם למעלה מ-25 כותבים, במאים ומפיקים, כולם מזהים עצמם כליברליים. ולמרות זאת כולם תיארו את שלטון האימה השורר בהוליווד בשנים האחרונות, בשל פחד שלא לעמוד בתביעות של הַמשנה החדשה שהוחדרה ל"עיר הסרטים"...לכן השאלה הנשאלת היא: כיצד לשרוד את המהפכה? על ידי הפיכה לתומך הנלהב ביותר שלה... לפתע כל שיחה עם כל סוכן או מנהל תוכן מתחילה במשפט: האם ליהוק של מישהו מה-BIPOC מקושר לתוכן של התסריט?"

תופעת "הצדק החברתי" כמתוארת לעיל, רווחת היום בכל מקום שיש לו השפעה על חיינו. ואם יש כאלה שאינם מבחינים בכך, אז אחד מהשניים: או שראשם טמון בחול כבת יענה או שהוא תחוב עמוק במקום אחר אותו עדיף שלא להזכיר.
CBS, למשל, קבעו שכל קבוצה של כותבים תכלול לפחות! 40% BIPOC ב-2021 (השיעור עלה ל-50% ב-2022). [ראוי לציין בהקשר זה ששיעור השחורים מכלל אוכלוסיית ארצות הברית, עומד היום על 12.4% בלבד! ש.ש]. 
אנו מצויים כיום במצב בו גזע, מוצא אתני, "מגדר" או העדפות מיניות הם מאפיינים ראשונים במעלה ואין בילתם להגדרתו של אדם (בדיוק מה שקיווה השמאל הרדיקלי בעבר שיקרה. זה היה חזונו). שנית, מתייחסים היום למאפיינים חיצוניים אלה כ"כישורים" הבלעדיים שיקבעו האם אדם ראוי להתקבל ללימודים, מחקר ותעסוקה או שיש לשלול את העסקתו על הסף.
האם יש צורך להסביר עד כמה מגמה זו מטורפת?
אפילו ה"ניו יורק טיימס" המרושע מטיל בכך ספק. כותרת מ-11 באוגוסט 2021: האם החלת תכניות "הגוונה, הכללה ושיוויון" במקומות העבודה גורמות יותר נזק מאשר תועלת?  במילה אחת - כן. איך האשמת העובדים שלך בגזענות, מיזוגניות, להטופוביה וכו' די בה כדי לדרוש שהם יעברו תוכניות הכשרה מחדש (במיוחד לגבי אלה שפועלים בתום לב כדי להתגבר על כל הטיה שעדיין עלולה לבוא לידי ביטוי בזמנים מודרניים וליברליים אלה), ולהיות משהו אחר מלבד מעליבה, מעצבנת, פולשנית, מוסרנית, לא הולמת, לא מתחשבת, לא מועילה, ובאופן כללי פשוט לא מוצדקת?
ואם אתם חושבים ש- DIE זה רע, חכו שתשמעו על ציוני סביבה, חברה וממשל (ESG). ציונים אלה המתיימרים להעריך אחריות מוסרית תאגידית ויכולים להשפיע באופן דרמטי על הכדאיות הפיננסית של מיזם, הם לא פחות מאשר המקבילה למערכת האשראי החברתי המחורבנת של סין, המיושמת על העולם היזמי והפיננסי. מנכ"לים: מה לא בסדר איתכם? אתם לא יכולים לראות שהאידיאולוגים שדוחפים לכם שטויות מחרידות כאלה מונעים על ידי אג'נדה שהיא לא רק מנוגדת לחלוטין למפעל השוק החופשי שלכם, אלא מכוונת בדיוק לחירויות שאיפשרו את הצלחתכם? האם אינכם יכולים לראות שבכך שאתם משתפים פעולה עם זה, כמו כבשים (בדיוק כפי שעושים הפרופסורים; בדיוק כפי שעושים האמנים והסופרים) אתם מייצרים גיס חמישי של ממש בתוך העסקים שלכם? האם אתם באמת כל כך עיוורים ופחדנים? עם כל הפריבילגיות כביכול שלכם?

לא מדובר רק באוניברסיטאות ובמכללות המקצועיות. גם לא רק בהוליווד ובעולם התאגידים. גיוון, הכללה ושוויון - השילוש הקדוש של השמאלני-פרוגרסיבי הרדיקלי, הורס את קנדה. האם אינכם תוהים על הפילוג שפוקד אותנו היום כחברה? אין צורך לחפש רחוק מעבר ל-DIE. הראם אינכם תוהים על מקור המשיכה של טראמפ?  זה ה-DIE. מתי השמאל מרחיק לכת צעד אחד רחוק מידי? כשחסידיו סוגדים למזבח ה-DIE, ומתעקשים על כך שמרביתנו, שכל מה שאנו מבקשים זה שיעזבו אותנו לנפשנו, נאמץ את האידאולוגיה גם כן. מספיק כבר. די! די!.

לבסוף, הידעתם שוולדימיר פוטין מנצל לטובתו את הטירוף הפרוגרסיבי התוקף את המערב? אנה מג'אר-ברדוצ'י (Anna Mahjar-Barducci) ב-MEMRI.org סיקרה את נאומו האחרון (ינואר,2022). אני מצטט מתוך תרגום המאמר:

"התומכים במה שמכונה 'קידמה (פרוגרסיביות) חברתית' מאמינים שהם מציגים בפני האנושות סוג חדש של תודעה נעלה ומפותחת יותר. אני מאחל לכם דרך צליחה ושאלוהים יהיה בעזרכם. הרימו את נס המהפכה, או כמו שאומרים - לכו על זה.

הדבר היחידי אותו אני רוצה לומר למערב הפרוגרסיבי הוא ש"המרשם" אותו הוא מציע איננו חדש כלל. הדבר אולי עשוי להפתיע אנשים מסוימים, אבל רוסיה כבר הייתה במקום הזה. לאחר מהפכת 1917, הבולשביקים שאימצו את משנתם של מרקס ואנגלס, טענו אף הם שחזונם ומטרת העל העומדת לנגד עיניהם הם לשנות אורחות, דפוסים ומנהגים קיימים [עולם ישן עדי יסוד נחריבה], ולא רק בתחום הפוליטי והכלכלי. הם בקשו לשנות את עצם מהותו של המוסר האנושי ולהגדיר מחדש מה הם יסודותיה של חברה בריאה. החל מניפוצם של ערכים עתיקי יומין, חורבנה של הדת ואופיין של מערכות יחסים בין בני אדם, עד וכולל דחייה מוחלטת של מוסד המשפחה (גם זה היה לנו), עידוד אנשים להלשין על יקיריהם - כל אלה ועוד, הוכרזו כ"שיא הקידמה". האם יש צורך להזכיר שאידאולוגיה זו זכתה לתמיכה גורפת ברחבי העולם, כי אופנתי למדי, כפי שזה אופנתי כיום? אגב, הבולשביקים היו חסרי סובלנות לחלוטין לדעות שונות מאלה שלהם.

”אני חושב שלאור מה שאנו עדים לו היום, יש צורך להזכיר לחלק מהאנשים את קולות העבר. כשמביטים בהווה על המתרחש בחלק מהמדינות המערביות, אנו נדהמים לגלות כיצד הן נוקטות באמצעים שהיו מקובלים בעבר בארצנו, אך למרבה המזל הותרנו אותם מאחורינו בעבר הרחוק, כך אני מקווה. 
המאבק לשוויון ונגד אפליה הפך למשנה דוגמתית תוקפנית הגובלת באבסורד. יצירותיהם של ענקי הספרות הגדולים - כמו שייקספיר - כבר אינן נלמדות בבתי ספר או באוניברסיטאות, כי השולטים בתודעה מאמינים שהרעיונותיהם היו "נחשלים". הקלאסיקות מוכרזות כנגועות בנחשלות ובבורות ביחס לחשיבותם של המגדר או הגזע. בהוליווד מופצים חוזרים העוסקים "בנרטיב הנכון" אותו יש לכלול בתסריטים ואיך יש לבחור בליהוק "נכון" על פי גזע ומגדר.  נראה שהמצב גרוע הרבה יותר ממה שהיה במחלקת התעמולה (agitprop) של הוועדה המרכזית במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות“.

הדברים הללו נאמרים מפיו של מי שהיה בעבר חלק מהמפעל הטוטליטרי [פוטין שירת שנים רבות בק.ג.ב.], נגדו ניהלנו מלחמה קרה במשך חמישה עשורים תוך סיכון כדור הארץ כולו (באופן מוחשי מאוד). דברים אלה נאמרים מפיו של ראש מדינה שהייתה שסועה בעבר בשל מלחמת דמים על רקע אותם רעיונות ממש, אותם מייחס פוטין לשמאל הפרוגרסיבי המערבי. הדברים נאמרו בפני קהל מאזינים שמסכימים עם כך שבעבר ארצם נכוותה ברותחין ולכן היום הם נזהרים בצוננין.

ואתם התומכים בפעילי ה-DIE וצועדים עמם כתף אל כתף, תהיינה סיבותיכם אשר תהיינה: המתרחש היום הוא עליכם ובאחריותכם. פרופסורים ומרצים: אתם אלה המתכווצים בפחד ומשתפים פעולה בהעמדות פנים ובשתיקה. אתם אלה שמלמדים את הסטודנטים שלכם להסתיר ולשקר, "להסתדר ולשרוד" איכשהו באווירה השוררת בקמפוסים. כל זאת בזמן שהקירות סביבכם מתמוטטים. אתם צועדים במצעד הבושה.
מנכ"לים, ראשי חברות ותאגידים: אתם! אלה "המסמנים" אילו סגולות אנושיות הן ראויות ומוסריות בשעה שאתם לוקים בחסרונן ומתנהלים באופן הפוך! למה שאתם מטיפים לו. אל לכם לרצות מיעוט שחי את חייו בחוסר נחת מתמיד. אחרי הכל, אתם קפיטליסטים מרושעים ועליכם להיות גאים בכך. בעת הזאת, אני עדיין לא יודע אם אתם פחדנים באופן מבחיל יותר אפילו מהפרופסורים. מדוע לעזאזל אינכם מבטלים את המחלקות למשאבי האנוש הפועלות  על פי משנת ה-DIE ושבים ל"מחלקות כוח אדם" נורמליות והגיוניות יותר. מדוע אינכם מונעים מאותן מחלקות להתערב במתרחש בנפשכם ובנפש העובדים שלכם ובכך תשימו קץ לעניין?
מוזיקאים, אמנים, סופרים: הפסיקו "לגייס" ולהכפיף את האמנות המקודשת והנעלה שלכם לדרישות התעמולה הנעורה. עשו זאת, אחרת אתם עלולים לגלות שאתם בוגדים ברוח היצירה האנושית והאינטואיציה היצירתית שבתוככם. הפסיקו לצנזר "מרצון" את תודעתכם ומחשבותיכם. הפסיקו להעניק את יצירי האמנות שלכם בהפקות מוזיקליות והפקות תיאטרון אלא מסיבה אחת בלבד:  הם ראויים בשל הכישרון והמצוינות האמנותית. זה כל מה שיש לכם. זה כל מה שיש לכל אחד מאיתנו.

הזורע רוח יקצור סופה. והסופה מתגברת ומאיימת לבלוע אותנו.

מילון לקיצורי הנעורות:

DIE -  "מִגְוָן, הַכְלָלָה, וְשִׁוְיוֹן" Diversity, Inclusivity and Equity
BIPOC - שחורים, ילידים ו“אנשים צבעוניים, Black, Indigenous and People Of Color.

* למתקשים לקרוא בגלל גודל הכתב: נא ללחוץ מקש Ctrl והקשה על מקש ה+ ולהגדיל על פי הגודל הרצוי. באותו אופן ניתן להקטין על ידי הקשה על מקש ה -..