מאת נור דהארי
תרגום: שרית שץ
המאמר הופיע לראשונה ב-10.11.2016
Times of Israel
נור דהארי, אזרח בריטניה שהיגר מפקיסטן. תמך בעבר באסלאם הרדיקלי והמרחק בינו לבין הצטרפות לארגון טרור איסלמיסטי היה קטן ביותר. הוא היה שטוף בשנאה אנטישמית, משנת שנאה לה נחשף בארץ מולדתו ואותה ינק מחלב אמו. כמוסלמי, דעותיו לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי, היו ברורות ומובנות מאליהן. בשל היותו אדם משכיל, למדן ודעתן (משרת במשטרה) הוא החליט יום אחד ללמוד את "הצד השני" כדבריו ובכך נחשף לאמת. מאז הפך נור לתומך ישראל נלהב, לתומך הציונות שבעבר למד עליה מהפרוטוקולים של זקני ציון ולמטיף במסגרות שונות, כולל ארגונים יהודים, כנגד האנטישמיות וכנגד מדינת ישראל.
נור דהארי ממשיך להיות מוסלמי מאמין, אך חייו השתנו לבלי הכר. בגלל הטפותיו לשינוים בדת האסלא, הוא הותקף לפני שנה בארצות הברית על ידי "אלמונים" שהיכו אותו במחבט בייסבול ושפכו עליו חומר כי מי. הוא שהה מספר ימים בבית החולים וחייו ניצלו. מאז החל בפעילותו הציבורית, הוא מקבל ללא הרף איומי מוות מכל רחבי בריטניה ואף מפקיסטן, אך הוא איננו מוותר, למרות שהוא חי בתחושה קשה של אימה ופחד לחייו ולחיי בני משפחתו.
את דהארי, איש מרתק ונעים הליכות, פגשתי במסגרת הפייסבוק ושוחחנו ארוכות באמצעות הטכנולוגיה של הרשתות החברתיות. על מנת לחשוף את הטרנספורמציה אותה עבר, כתבתי עליו לא פעם וכן תרגמתי כמה מאמרים שלו לעברית. זה אחד מהם. אנשים כנור דהארי, המכנה עצמו :"מוסלמי ציוני" הם מבחינתי האור בקצה מנהרת השנאה החשוכה.
הנאום שלי באברדין, סקוטלנד, שאורגן על ידי פסטיבל השלום הבינלאומי
כאנטישמי לשעבר וכמי שהיה פעיל ביותר כנגד הציונות, אני היום מאוד מודאג מהגל האחרון של אירועים אנטישמיים ואנטי ציונים המתרחשים בכל רחבי בריטניה.
אני יודע מהי אנטישמיות, אני הייתי אנטישמי פעיל ונלהב ואני יכול להריח את האיום המרחף מעל לראשה של הקהילה היהודית בבריטניה.
בשבועות האחרונים ראינו את ההחלטה האחרונה של ארגון אונסקו לגבי הקשר של העם היהודי להר הבית, את הדו"ח של אונר"א ושמענו בחודשים האחרונים הצהרות ואמירות מעוררות דאגה מפי פוליטיקאים בריטים כמו ג'רמי קורבן, קן ליוינגסטון, נאז שאה, ג'ני טונגה ורבים אחרים. היינו עדים לתקיפת סטודנטים יהודים באוניברסיטת לונדון וישנם אירועים אנטי יהודים רבים בדרך.
לאחר שהקימו להם בית (מדינת ישראל) חשבה הקהילה הישראלית בכל רחבי העולם שהיא בטוחה ומוגנת, ולמרות זאת, 69 שנים לאחר היווסדה של מדינת ישראל, הקהילה היהודית ברחבי העולם עדיין מתמודדת עם אותן שנאות, אותן רדיפות, האשמות ומתקפות פוליטיות, כפי שחוותה בתקופת הנאצים.
יהודים מואשמים בהתרחשות השואה, משווים את ישראל למדינה האיסלמית ונשמעות אמירות שהציונים שולטים על הפרלמנט הבריטי.
מרכז השיבה הפלסטיני יצא בקמפיין שמטרתו ללחוץ על בריטניה להתנצל על הצהרת בלפור, בעוד שבבית הלורדים הברונית ג'ני טונגה איננה רק מפנה ביקורת חריפה כלפי ישראל אלא דוחקת בממשלה הבריטית להחרים את מדינת ישראל, ביתו הלאומי של העם היהודי.
אני חש בכאב גדול כאשר מתקיפים את העם היהודי, את זהותם ואת מדינתם, מתקפות בהן נטלתי חלק פעיל במשך עשורים. היום, כמוסלמי החפץ לעמוד כנגד מתקפות כאלה, אני דוחק בחבריי היהודים לעשות את אותו הדבר. זה עצוב להיווכח שאתם עדיין נתונים לסכנות רבות, אך ברצוני להזכיר לכם שאתם לא לבד.
כאשר אני מתבונן על דגל ישראל, אני מבין שהמשמעות האמיתית של הדגל היא סמל לאותם שישה מיליון יהודים קדושים שהקריבו את חייהם היקרים ביותר למען העתיד של הגזע והדת שלהם, למען העתיד של ילדיהם ולמען העתיד של המדינה היהודית היחידה בכל העולם.
העתיד יציב אתגרים רבים להתמודד אתם, כפי שראינו לאחרונה בפוליטיקה הבריטית, במפלגת הלייבור, במפלגה הליברל דמוקרטית, בבית הלורדים, במוסדות החינוך ובארגונים ממשלתיים ופרטיים רבים אחרים. כקהילת מיעוטים, אתם לבטח תוהים כיצד ניתן להיאבק בהתנהגות גדושת שנאה זו מצד קהילת הרוב?
הרשו לי להציע לכך תשובה. אני מוסלמי ציוני, אני מוסלמי דתי, קנאי מאוד וקיצוני מאוד בעברי, אנטישמי לשעבר, אנטי ציוני לשעבר. אם אני יכול להילחם את מלחמתכם ולחולל מאבק כנגד אלה אליהם אני משתייך, כנגד הקהילה שלי, כנגד אלה השותפים לדתי – מדוע אתם אינכם יכולים לעשות זאת?
שלמתי מחיר כבד על נכונותי לעשות זאת, האם אתם יכולים לתאר לעצמכם אילו חיים אני חי עם משפחתי? אני חי בגלות, אף אחד איננו יודע על מקום הימצאי. אני לא יכול לחזור אל ארצי (פקיסטן). אני לא יכול לשוב למסגדים בהם התפללתי במהלך כל חיי. אך כל אלה הם סימנים שאני בכיוון הנכון – כאשר האויבים שלך הופכים להיות לחברים שלך, זה סימן שאתה עושה משהו נכון. אם אני יכול להשתנות, אזי אלה שהם היום האויבים שלכם, יכולים אף הם לעשות זאת בכל זמן נתון.
אינכם יכולים לנצח במשחק השנאה הזה לבדכם. אתם זקוקים לעזרה מצד אלה התומכים במי שאתם, מקהילות אחרות ומדתות אחרות. ישנם אנשים בקרבתכם המשתייכים לדתות אחרות, מוצאים אתניים אחרים ורקעים שונים ועדיין תומכים בכל לבם בציוניות, ללא כל תמורה. הם משקיעים את זמנם ומרצם באמצעות ארגון אירועים וכתיבת מאמרים על מנת לקדם את הקמפיין שלכם. הם מהווים את הפוטנציאל האמיתי לעמוד נחושים לצדכם ולתמוך ללא עוררין במטרות שלכם. אנא, אל תאבדו אותם מכיוון שהם הנכס האמיתי של ישראל והציונות והם יקריבו הכל למענכם ולמען עתידכם לחיות בשלום וברווחה.
עליכם לעמוד איתן יחדיו. אל לנו להתייחס לכך כאל ימין, שמאל או מרכז, מכיוון ששם בחוץ, המתנגדים לכם מאוחדים כנגדכם, הם לא מפולגים בתוכם בשנאה כלפיכם, ואתם יודעים מדוע? מכיוון שהמטרה שלהם מאחדת אותם – והיא בידודה של ישראל ודמוניזציה של הישראלים.
עליכם להילחם למען זכויותיכם אך על מאבקכם להיות מאבק מתורבת ובמסגרת החוק. נראה שהרוב מצוי לצדם, כמו גם גיבוי רב עוצמה של פוליטיקאים והתקשורת.
אך אתם אומה חכמה, יצירתית, משכילה ושוחרת שלום, יותר מכל אומה אחרת בעולם. נשק ההגנה שלכם צריך להיות העט שלכם, השכל שלכם ומעל לכל, האחדות שלכם. אנא התארגנו יחדיו והשתמשו בכל הכישורים היצירתיים בהם ניחנתם, על מנת להגן על האומה שלכם ועל מדינת ישראל.
אנא, אל תשכחו שגם אם אתם מאושרים במשפחותיכם וחבריכם, אתם עובדים קשה ומקדמים את העסקים שלכם, אתם נהנים מחייכם בכל רחבי העולם, עדיין יש לכם חוב למדינת ישראל. מדינת ישראל מצויה בלב לבה של הזהות שלכם, היא גאוותכם והיא הישרדותכם. מדינת ישראל מספקת לכם את הזכות לחיות ואת הזכות להתקיים.
אנא שמרו על קשר עם התומכים האמיתיים שלכם, יחידים וארגונים העושים לילות כימים כדי להגן עליכם מבחינה מוסרית וחברתית, בכל דרך ובכל צורה. ארגונים אלה נלחמים עבור זכותכם לחיות את חייכם בשלום וללא מורא ופחד.
עלינו לתמוך זה בזה ולקדם את המטרה לשמה אנו נאבקים – הן למען ישראל והן למען בריטניה. יש בלבי תקווה ואמונה שיום אחד ילדינו יחיו מתוך שלום ואהבה, חופשיים משנאה וללא פחד מרדיפות.
נור דהארי קורא דברים אותם נשא בוועידה הציונית המרכזית במנצ'סטר.
