ברק אובמה, האב הנעדר ואדוארד סעיד
מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק, אוקטובר 2012
האם התייחסותו של אובמה לעולם המוסלמי ולישראל, היא אידאולוגית בהתאם למצע של השמאל המערבי, קרי: התייחסות בעלת מרכיבים אנטישמיים, או שיש בה גם מרכיבים פסיכולוגיים עמוקים שאינם ניתנים לשינוי?
מוקדש לישראלים התומכים בבחירתו המחודשת של אובמה וליהודים בעלי אזרחות אמריקאית המתכוונים להצביע לו שוב. שכן אובמה וישראל הולכים יחד כמו שמן ומים וכפרפרזה על מה שאמר צ'רלס ווד, אחד מהאבות של אנשי המרינס לשעבר שנהרג בשגרירות לוב "יחסו מזויף, מאולץ ובלתי כן". ניתן לומר את הדברים הללו באותה מידה, על יחסו של אובמה למדינת ישראל.
מה שמוכר בשם "שערוריית בנגאזי" שגבתה חיים, כולל חייו של שגריר ארצות הברית בלוב, מושתק לעד על ידי התקשורת. כך יכולים אנשים כאובמה וכהיאלרי קלינטון לפשוע ואף לשפוך דם, באין מפריע, כי יש מי שיכסה על הפשעים, ייטיח ויסתיר. התקשורת המגויסת מטעמים פווליטיים טהורים, עומדת לצדו של אובמה ותעשה הכל כדי שיבחר בשנית, כולל כיסוי על פשעים כנגד העם האמריקאי שהוא נשיאו.
אובמה הסנטור ולאחר מכן אובמה הנשיא, דיבר בפומבי בשפה אחת ובשיחות פרטיות, בשפה אחרת, ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. הוא נהג כבחור צעיר ולאחר מכן כסנטור מתחיל , להסתובב בחוגים פלשתינאים בשיקגו, שם חוגים אלה פעילים מאוד.
כתבתי בעבר שאחד מאבותיו הרוחניים של הנשיא אובמה, היה הסופר ואיש ההגות ה"פלשתיני", פרופסור אדוורד סעיד שלימד ספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה, שם למד אובמה הצעיר.
אובמה אשר גדל ללא דמות אב ותר כל חייו אחר דמויות גבריות סמכותיות, חריגות וכריזמטיות, נשא עיניים לסעיד. משנת האורנטליזם של סעיד, עיצבה במידה לא מבוטלת את גישתו של אובמה בין היתר, לסכסוך עתיק היומין במזרח התיכון. שכן היא תאמה את תפיסתו לגבי יחסי שחורים-לבנים בארצות הברית. הן אובמה ולבטח סעיד, גרסו שיש קורבן ויש מקרבן ברוח הקולניאליזם, מונח מרכזי במשנתו של סעיד.
סעיד אמנם נולד בשכונת טלביה בירושלים והציג עצמו כפליט פלשתיני וכקורבן של הכיבוש והדיכוי הישראלי, אך האמת היא שהוא לא היה פליט כפי שהתיימר להציג את עצמו. משפחתו היגרה מרצון לקהיר שבמצרים בהיותו בן שנתיים, 11 שנה לפני מלחמת השחרור ולפני קום מדינת "האפרטהייד" לשיטתו.
סעיד שנפטר בשנת 2003, היה אדם חכם, רהוט וכריזמטי שהושפע מהרברט מרקוזה ומפרופסור נועם חומסקי. יאמר לזכותו של סעיד שהוא "הכיר" בשואה היהודית ובהיות היהודים קורבנותיהם של הנאציזם והאנטישמיות. דבר שאין לבטלו כלאחר יד, לאור נטיית הכחשת השואה בקרב העולם הערבי. אך בזאת אוזלות נקודות הזכות העומדות לרשותו.ל
למרות שהצהיר שהוא תומך במדינה דו לאומית, הוא ראה את הפלשתינים כקורבנות הכיבוש המדכא הישראלי, כפי שהיו היהודים קורבנותיהם של הנאצים. ההשוואה הזו באה לו בקלות רבה.
סעיד שהיה חבר במועצה הפלשתינית הלאומית, מעולם לא שלל מאבק מזוין. הוא היה אוהד מושבע של יאסר ערפאת ותמך בכל דחייה שלו הסכם כלשהו או הידברות. בפועל שלל כל משא ומתן והתנגד נחרצות לכל תהליך העשוי לקרב את השלום. כמו בספרו המפורסם "אוריינטליזם", בו הוא מתייחס לעולם הערבי כקורבן של האימפריאליזם הקולוניאליסטי המערבי, חתר סעיד לשמר את דמות הקורבן הפלשתיני ולהנציח אותו כעם נכבש הנאנק תחת כיבוש פולש ואכזר. לשיטתו, כל הרעות החולות של העולם הערבי וכמובן סבלו של העם הפלשתיני, נגרמו בשל דיכוי מתמשך מצד המערב ומצד ישראל, מבלי שהטיל כל אחריות על העולם הערבי-מוסלמי לגבי דרכי ההתנהלותו לאורך מאות שנים. "המערב אשם בכל". זאת היתה סיסמתו.
ספרו "אוריינטליזם" לקה בבעיות אקדמיות מחקריות קשות ומלומדים ואנשי אקדמיה טענו כלפיו שהיטה ועיוות עובדות היסטוריות והשמיט אחרות, כדי להתאימן לתזה הבסיסית שלו. מתנגדו הנחרץ ביותר היה המזרחן וההיסטוריון ברנרד לואיס, אחד המומחים הגדולים ביותר לגאו-פוליטיקה של המזרח התיכון. בניגוד לסעיד שהטיל את האשמה כולה על המערב, לואיס טען כי המזרח התיכון המודרני הוא נחשל וכי שקיעתו נובעת במידה רבה מהמצב שהביא על עצמו הן בשל תרבותו והן בשל דתו. כך גם בבואו לבחון את שורשי המאבק של האיסלם הרדיקלי במערב והתפשטותו בעידן המודרני.
סעיד נפטר לפני 10 שנים, וככל שחולף הזמן והאלימות של האיסלם הרדיקלי בעולם המוסלמי ומחוצה לו רק הולכת ומתפשטת, מאבד ספרו של סעיד תוקף יותר ויותר ואלו תפיסתו של ברנרד לואיס מתגלה יותר ויותר כהנחה תקפה.
בכל מקרה, קרבתו של אובמה לסעיד במשך שני עשורים, מסבירה אולי רבות מהתנהגויותיו כנשיא ארצות הברית ואת הפער בין תפיסותיו לבין המציאות. מדוע למשל עודד את "האביב הערבי" מתוך שהוא שבוי בתפיסות מוקדמות ובלתי מדויקות לגבי המנטליות הדתית המוסלמית ומבלי שצפה את עלית האחים המוסלמים, מדוע הוא מאמין ששחרור העמים הערבים הוא למעשה שחרור מ"ההכתבה" המערבית, מדוע הוא מתקשה להגות את המילים "איסלם רדיקלי" או "טרור איסלמיסטי", מדוע הוא חש צורך לערוך מסע ברחבי העולם הערבי ולהתנצל בשם המערב וארצות הברית, או להתנצל בפני האיסלם על הסרט האידיוטי שנעשה על מוחמד, מדוע לא נקט אף פעם בעמדה פעילה ביחס להפיכה בלוב ו"הוביל מאחור" כגורם פסיבי בלבד, או לגבי הנעשה בסוריה, מדוע התכחש ועדיין מתכחש למה שהתרחש בשגרירות ארצות הברית בלוב, אירוע שלא התאים לדרך בה הוא תופס את המציאות, מדוע יחסו למדינת ישראל קר ולעתים מנוכר, מדוע לא נלחם למענה בשאלת הגרעין האירני, מדוע מעולם לא היפנה ביקורת נוקבת כלפי הטרור הפלשתיני או כלפי הטרור האיסלמיסטי הכלל עולמי, מדוע קירב מוסלמים רבים לתשתיות השלטון, למרות שחלקם תומכים באחים המוסלמים ובארגונים איסלמיסטים לוחמניים.
רבות הן השאלות, אך קרבתו של אובמה לאדוורד סעיד ומשנתו, יש בה יכולת להסביר את תפיסתו של אובמה כלפי העולם המוסלמי וכלפי ישראל. אין כאן עניין של פרגמטיות ודבר זה לעולם לא ישתנה, מכיוון שבאובמה, כמו ברבים מאתנו, טבוע הצורך העז לרצות את הדמויות הגבריות אותן או את העדרן הפנים, יש להניח שאדם כמו סעיד השפיע על חייו ועיצב את תפיסת עולמו.
הנשיא הכי פחות מוכרה בהיסטוריה של ארצות הברית, היה ברק אובמה. שלוש שנים לאחר בחירתו לנשיא, הוא נותר עדיין בגדר חידה ומסתורין. יש הרבה מאוד חורים שחורים ברקע של אובמה. מי היו חבריו באוניברסיטת קולומביה? מי היו שותפיו לחדר? מה היו ציוניו? מהו התואר שלו? באחד מספריו הוא מספר על כך שחי עם אישה במשך תקופה ארוכה למדי. אף אישה מעולם לא יצאה בגלוי ואמרה: אני היא האישה הזאת. אף עיתונאי מעולם לא דיווח על אישה כזאת או נקב בשמה. קיים מסתורין גדול לגבי חייו האישיים של אובמה. אך יותר מכך, קיים מסתורין אידיאולוגי. ובכך אני מתכוונת שעם הגיעו של אובמה לסיום הקדנציה הראשונה, אנחנו עדיין לא יודעים במה הוא מאמין, מה מכוון אותו, מה מניע אותו. וזה בא לידי ביטוי בכך שהוא מתואר באופן שונה על ידי גורמים שונים: מבחינת השמאל הוא המשיח הגואל, הוא האפריקאי-אמריקאי הראשון שנבחר לנשיאות, הוא ההתגלמות משנתו של מרתין לותר קינג. ואילו השמרנים אומרים עליו שהוא סוציאליסט, ומוסלמי מוסווה.
ולמרות אלה, יש משהו באובמה שנותר בלתי פתור. ברור שהוא איננו הדמוקרט המקובל. הוא איננו כמו קלינטון, או קארי, או דוקאקיס או אפילו ג'ימי קארטר הידוע לשמצה. יתכן שאנחנו לא מסכימים עם החברה האלה, אבל יכולנו להתמודד אתם, ידענו מאין הם באים.
אך לגבי אובמה, אנו פוגשים אדם שאיננו רוצה בפסל של וינסטון צ'רצ'יל לידו בבית הלבן...יש לנו אדם שחוסם את קידוחי הנפט בארצות הברית אך מסבסד קידוחי נפט בברזיל וקולומביה ומעודד זאת במקסיקו. הוא הסכים להפעיל כוח צבאי בלוב, אך מסרב להפעיל כוח צבאי בסוריה. כשאמריקה הסכימה להפעיל כוח בלוב, קאדפי הרג מאות אנשים בלבד, בעוד בסוריה נרצחו עד כה עשרות אלפי בני אדם, אך לא התקיימה שום פעולת נגד. קווים ששורטטו בחול, נחצו שוב ושוב. מילתו של אובמה מעולם לא דרשה כיסוי.
אובמה התערב במהפכה שהתרחשה במצרים, אך כאשר היתה התקוממות עממית עצומה באירן ונפתח חלון הזדמנויות להפיל את המשטר האנטי אמריקאי ביותר בהיסטוריה של העידן החדש, אובמה לא נקט שום פעולה. אם כך, אילו עקרונות מכוונים את אובמה בהתערבותו? מדוע התערב כאן אך לא שם? מה מניע את האיש הזה? אחד היתרונות בהבנת המצפן הפנימי של האדם הוא שניתן לא רק להבין מה הוא עושה, אלא גם אפשר לצפות מה יהיו מהלכיו בהמשך.
הסרט "2016" של דניש ד'סוזה, מתאר כיצד תיראה אמריקה בשנה זו אם אובמה יכהן כנשיא עוד 4 שנים. הוא יהיה אדם חופשי לעשות בבית הלבן ככל העולה על רוחו בקדנציה השנייה. אך מה הוא בדיוק רוצה לעשות? במילים אחרות: מהו חלומו של אובמה? האם זהו החלום האמריקאי? האם זה חלומו של מרתין לותר קינג? באופן מפתיע התשובה לכך היא: לא. החלום האמריקאי איפשר לאובמה להצליח ולהגיע לאן שהוא נמצא היום, אך הוא לא זה שמכוון אותו. כשהוא נשאל האם אמריקה מיוחדת בעיניו? תשובתו היתה: לא. אנחנו לא שונים מהבריטים או היוונים.
מעניין לציין שחלומו של מרתין לותר קינג היה זה שאפשר לאובמה להצליח ולמרות זאת אף פעם בחייו לא ביטא בגלוי ולו ברמז את יחסו למי שעמד בראש התנועה לזכויות האזרח של השחורים. יש להודות בכך שזאת תופעה מוזרה ביותר. הנשיא השחור הראשון בתולדות המערב, התגשמות חלומו של קינג, איננו מעלה על נס את מי שהביא את השחורים למקום בו הם נמצאים היום: בעלי זכויות שוות והזדמנויות שוות.
אובמה הוא מבין אלה שהרוויחו ממשנתו של קינג, אך מתברר שחלומו של קינג, איננו החלום של אובמה.
אם כך, מהו חלומו של אובמה? למרבה המזל אנחנו לא צריכים לשער או לנחש. מספיק שנקרא את האוטוביוגרפיה שלו. שם הספר יש בו בכדי להאיר את עולמו הפנימי של הנשיא ה-44 של ארצות הברית: "חלומות מאבי". לא "החלומות של אבי". "חלומות מאבי" משמעותו: אלה הם החלומות שאני, אובמה הבן, ירשתי מאבי.
ומי היה אביו? אביו היה איש שגדל בקניה וקניה נלחמה על עצמאותה כנגד הבריטים. מבחינה אידאולוגית היה אביו מרקיסיסט אנטי קולוניאליסט. הבן ממשיך את מורשת האב שנעדר מחייו.
כמו ילדים רבים שננטשו על ידיי הוריהם, האדיר אובמה הבן בספרו, את דמות אביו שהסתיר את עצם קיומו וקיום אמו, בכתב הבקשה למילגה מאוניברסיטת הארוורד. ברק חוסין אובמה האב, היה נשוי בקניה לאישה אחרת והיו לו שני ילדים. את אמו של אובמה, הוא פגש בעת שלמד בהוואי, שם למדה גם היא. בעת שנכנסה להריון, הוא נשא אותה לאישה למרות שהיה נשוי כבר. מה שהופך אותו לביגמיסט בעיני המערב, אך לא על פי הדת אליה נולד האב.
אובמה האב עזב את ארצות הברית בשנת 1962 ואת אשתו השנייה ואמו הביולוגית של אובמה הבן, אן דנהאם לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון שלו בכלכלה, לטובת המשך לימודיו באוניברסיטת הרווארד, ואילו האם והבן נשארו בהונולולו. בשנת 1964 התגרשו אובמה האב ודנהאם, ואובמה הבן לא שב לראות את אביו, שחזר לקניה ב-1964, לבד מביקור של חודש אחד בהוואי בסוף שנת 1971 כאשר אובמה הבן היה בן עשר, אז צולמה התמונה בה נראים השניים. האחיזה הנואשת של אובמה את יד אביו שאף התעלל בנשותיו, מעוררת חמלה. מה עוד שהאב ואמו של אובמה שלא הייתה ראויה לגדל ילד בגלל אורח חייה, חשבו למסור את הרך הנולד לאימוץ. דברים אלה הוכחשו כמובן בעת שהיה אובמה לנשיא ארצות הברית כאשר "גורמים" מטעמו שיפצו את הביוגרפיה שלו כשדי שתתאים ל"נשיא". לאחר נסיבות חיים קשות שהיו מטלטלות עולמו של כל ילד, עבר בסופו של דבר הילד ברק, לרשות הורי אשתו שגדלו אותו.
עד 2016, אובמה לא קרא את מכתבי האב. אולי בגלל שהם עלולים לעורר בו כאב גדול מידי, אותו הוא לא יוכל לשאת.
וכך נסגר לו מעגל בין אדוארד סעיד לבין אובמה האב הנעדר, כשהמתווך בין שתי הדמויות הגבריות הללו שחלקו אותה משנה, הוא אובמה הבן. אובמה שלימים הפך לנשיא, מצא מקבילות רבות בין סעיד לאביו, אך בניגוד לאביו שהתנכר לו, סעיד וחלידי ממשיכו, קיבלו אותו בחום רב, מחד ומאידך הוא היה שותף לאידאולוגיה שלהם: המערב ואמריקה במיוחד, אשמים בכל עוולות העולם.
