ירחון מקוון לשירהayen logo2
מטעם החוג לשוחרי שירה
מאי, 2007

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

orechetימי הגשם הולכים ופוחתים. באוויר נישאים ריחות פריחה והעיניים נשטפות במראות ססגוניים של אביב.
אינספור שירים נכתבו על עונת האביב, על הטבע המתעורר, על גדילה וצמיחה, על התחייה שלאחר הסתיו ועל התעוררות מתרדמת החורף. הטבע והפואטיקה דרים בכפיפה אחת באופן שלא ניתן לנתקו. "כי האדם הוא עץ השדה" (דברים, כ' י"ט), דימוי רווח בתורת הקבלה, "אומץ" בוריאציות שונות, על ידי משוררים רבים.
ספר "שיר השירים" גדוש מראות ותיאורי טבע. מתקיים בו שיח-אהבה מרתק ופיוטי בין היקום המתעורר לבין האדם ובין הגבר והאישה העורגים זה לזו בתשוקה ובחיוניות אותה מביא עמו האביב.
"י. עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יא. כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. יב. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ." (שיר השירים, פרק ב, ז-יג).

מה בגיליון?
הנושא המרכזי בגיליון מספר 6 של "עיין ערך שירה" הנו טבע, אביב, פריחה, התחדשות, שינוי, גדולה וצמיחה.
שירים של יוצרים מוכרים לנו מגיליונות קודמים, וחדשים שזו להם החשיפה הראשונה בירחון.
חלקו הראשון של מאמר מרתק ומחכים על הוירטואוזיות הלשונית בשירת רבי יהודה הלוי.
פדריקו גרסיה לורקה - "אודה לויטמן" בתרגומו של רמי סערי ומאמר על הלך הרוח המעיק שליווה את לורקה בכתיבת השיר בשל מיניותו ההומוסקסואלית, יחד עם תקווה רבת השראה.
במדור "פגוש את המשורר", נפגוש את המשוררת הרומניה אנה בלאנדיאנה ותרגומים משיריה.
במדור "עיין ערך תרגום" נפגוש שירים משל אנתוני הכט, וכן שמץ מעבודת התרגום הנרחבת של המתרגם שמואל רגולנט. מאנגלית: אמילי דיקנסון וקארל סאנדברג ומערבית: אדוניס - (עלי אחמד סעיד אַכְּבָּר).
מאמר על ספרו של אנדרי פישהוף "כמעט" וכן מאמר העורך השוואה בין מספר שירים בהקשר למוטיב התחרה.
בנוסף למדורים הקבועים, בגיליון זה מדור חדש – "המדור לחיפוש שירים קרובים" ובו פניות של קוראים לסייע להם באיתור שירים.
בעוד כשבועיים, לרגל יום השנה השלושים וחמשה למותו של אלכסנדר פן, נוציא מהדורה מיוחדת של הירחון.

אני מאחלת לכם קריאה מהנה.
שרית

 

8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

 

 49ccdd295ed9ad16b05e331aea0d0a64

חמוטל בר-יוסף
מנואט
יַלְדֵי אָבִיב
כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בַּגִּנָּה
אַל נָא תָּשִׁירוּ לָהּ וְאַל תִּשְׂאוּ קִינָה.
אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ אִם יִצְמְחוּ עָלִים וְאֵימָתַי הַפֶּרַח.
יוֹדְעֵי דָּבָר אָמְרוּ שֶׁצּוּרָתָם שֶׁל הַפְּרָחִים נוֹבֶלֶת, מִשְׁתָּנָה,
אֲבָל הַמַּנְגִינָה תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת בַּגִּנָּה.
עַל כֵּן כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בַּגִּנָּה, יַלְדֵי הַקַּיִץ, אֲהוּבַי שֶׁלִּי,
אַל נָא תָּשִׁירוּ לָהּ וְאַל תִּשְׂאוּ קִינָה.
וְאִם תִּרְאוּ אוֹתָהּ נִשְׁעֶנֶת עַל מַקֵּל זִקְנָה
וּפִיהָ קְצַת פָּעוּר וְהִיא מַאֲזִינָה
לִבְקִיעַת סְדָקִים בָּאֲדָמָה דְּשֵׁנָה וּמוּכָנָה לַחֹרֶף -
אַל נָא תָּשִׁירוּ לָהּ וְאַל תִּשְׂאוּ קִינָה. אִמְרוּ כִּי אַהֲבָה הִיא.
אִמְרוּ כִּי אֵין לָהּ תַּקָּנָה.

 

 8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

 

 

ענת לויט

*

מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַלְבַּית בְּעִצְּבוֹנוֹ
יְהֵא דַּיָּר מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.
שָׁנִים רַבּוֹת יַעֲבְרוּ עַד שֶׁיִּלְמַד
לִקְנוֹת אֶת דִּירָתוֹ. שׁוּב וָשׁוּב
יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם, שׁוּב וָשׁוּב
יִתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין כִּי הִגִּיעַ אֶל סוֹפָהּ
שֶׁל דֶּרֶךְ הַנְּדוּדִים, כְּדֵי לָשׁוּב וּלְהִכָּנֵעַ
לְחֶרְדַת הַקִּירוֹת הַסּוֹגְרִים, כְּדֵי
לָשׁוּב וְלָצֵאת אֶל מֶרְחָבִים
אֲשֶׁר בְּאֵין בַּיִת מֵאַחֲרֵיהֶם
תָּמִיד יִדְמוּ רֵיקִים, כְּדֵי לָדַעַת
כִּי דַּיָּרִים מוּגָנִים יִהְיוּ
רַק מִי שֶׁאֵין לָהֶם בָּתִים
לָשׁוּב אֲלֵיהֶם.

 Anati

 ענת לויט - ילידת תל-אביב. סופרת, משוררת, עורכת, מתרגמת ומבקרת ספרות. ספרה "דקירות" זיכה אותה בפרס ורטהיים. ב-1987 זכתה בפרס ברנשטיין לביקורת וב-1988 היתה כלת פרס היצירה של ראש-הממשלה. פרסמה 5 ספרי שירה וספר פרוזה אחד.

 

 

 

 8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

רמי סערי
28 באפריל, ככלות שנה
לִפְנֵי שָׁנָה בָּאָבִיב,
כְּשֶׁהָעֵשֶׂב הוֹרִיק וְהוֹרִיק
בֵּין חוֹמוֹת הַמִּבְצָר
שֶׁעַל הַר הַצּוֹפִים,
בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַדְנוּ וְלִמַּדְנוּ
כִּמְעַט עֶשֶׂר שָׁנִים,
טִיַּלְנוּ בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת וְשׂוֹחַחְנוּ
כְּדַרְכֵּנוּ בְּאוֹתָם יָמִים.
הָיִיתְּ יָפָה כְּתָמִיד,
בַּת בְּלִי זְמַן כְּמוֹ אֵלָה רוֹמִית,
וְעֵינַיִךְ מְזִיגַת אָפֹר וְיָרֹק
שֶׁאֵין שְׁנִיָּה לָהּ בָּעוֹלָם.
כְּשֶׁיָּצָאנוּ כַּעֲבוֹר שָׁעָה לָנוּחַ
וְהִתְפַּרְקַדְנוּ עַל אַחַת הַמִּדְשָׁאוֹת,
תָּהִיתְּ: אֵיפֹה נִהְיֶה
בָּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בְּאַפְּרִיל,
בְּדִיּוּק בְּעוֹד שָׁנָה מֵהַיּוֹם?
וְדִבַּרְנוּ בְּחִיּוּךְ וּבְנַחַת,
וְאָמַרְנוּ חֲדוּרֵי תִּקְוָה, שֵׁמוֹת:
וִינָה, מַדְרִיד, יְרוּשָׁלָיִם,
אָתוּנָה, מַדַגַסְקָר וּצְפַת.
שָׁנָה עָבְרָה מֵאָז, מַרְתָּה,
בַּת תְּמוּתָה וְאַלְמָוֶת שֶׁלִּי:
אַתְּ מְפֻזֶּרֶת כְּאֵפֶר
עַל הָרֵי יַלְדוּתֵךְ;
אֲנִי, עֲדַיִן בָּשָׂר וָדָם,
מְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת לִיסְבּוֹן.

מתוך הספר: "השוגון החמישי" (2005).

 

 8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

 

אלישע פורת
דְרוֹסֶת הַבָּר שֶׁלַּכְּבִישׁ

רְשִׁימַת חַיּוֹת הַבָּר הַדְרוּסוֹת
בָּאָבִיב הַנּוֹרָא הַזֶּה, עַל
הַכְּבִישׁ שֶׁמִּסְפָּרוֹ חָמֵשׁ שְׁמוֹנֶה
אַחַת, תוֹפַחַת בִּמְהִירוּת כָּל
יוֹם: תּוֹסִיף, אוֹמְרִים לִי חֲבֵרִים,
נְמִיָּה דְרוּסָה. תּוֹסִיף גִּירִית
שֶׁנִּמְחֲצָה. תּוֹסִיף פִּרְחוֹן שַׁלְדָּג
נִמְעָךְ. נוֹצָה כְּחֻלָּה קְטָנָּה
נִרְעֶדֶת, עַל הַאַסְפַלְט הֶחָמִים.
בִּרְכִיבַת הָעֶרֶב שֶׁלִי, בַּחֲשֵׁכָה,
אֲנִי חוֹלֵף עַל פְּנֵיהֶם בִּדְמָמָה,
מְדַוֵּשׁ לְצִדָּם מְאַוֵּשׁ לִקְרָאתָם.
מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁחָלַפְתִּי אָז,
בַּקַּיִץ הַמְּקֻלָּל הַהוּא: עַל
פְּנֵי הַשּׁוֹכְבִים בַּשּׁוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת,
בְּצֵל הַקִּיר הַצְּפוֹנִי וְהַמּוּגָן
שֶׁל מִשְׁטֶרֶת גֶ'נִין הָעֲשֵׁנָה.

 

 milosh

 

 

 

פדריקו גרסיה לורקה

אודה לְוִיטְמָןwalt whitman
תרגום: רמי סערי

בְּאִיסְט רִיבֶר וּבִבְּרוֹנְקְס
שָׁרוּ הַבַּחוּרִים וְהֶרְאוּ אֶת מָתְנֵיהֶם
בַּגַּלְגַּל, בַּשֶּׁמֶן, בָּעוֹר, בַּפַּטִּישׁ.
תִּשְׁעִים אֶלֶף כּוֹרִים הוֹצִיאוּ אֶת הַכֶּסֶף מֵהַסְּלָעִים
וְהַיְּלָדִים צִיְּרוּ מַדְרֵגוֹת וּפֶּרְסְפֶּקְטִיבוֹת.

אַךְ אַף לֹא אֶחָד מֵהֶם יָשַׁן,
אַף לֹא אֶחָד רָצָה לִהְיוֹת הַנָּהָר,
אַף לֹא אֶחָד אָהַב אֶת הֶעָלִים הַגְּדוֹלִים
אַף לֹא אֶחָד אֶת הַלָּשׁוֹן הַכְּחֻלָּה שֶׁל הַחוֹף.

בְּאִיסְט רִיבֶר וּבֵקְוִינְסְבּוֹרוֹ
נֶאֶבְקוּ הַבַּחוּרִים בַּתַּעֲשִׂיָּה,
הַיְּהוּדִים מָכְרוּ לְפַּאן שֶׁל הַנָּהָר
אֶת שׁוֹשַׁנַּת הַמִּילָה,
וְהַשָּׁמַיִם שָׁפְכוּ עַל הַגְּשָׁרִים וְהַגַּגּוֹת
עֶדְרֵי בִּיזוֹנִים שֶׁהָרוּחַ הָדַף.

אַךְ אַף לֹא אֶחָד מֵהֶם נֶעֱצַר,
אַף לֹא אֶחָד רָצָה לִהְיוֹת עָנָן,
אַךְ לֹא אֶחָד חִפֵּשׂ אֶת הַשְּׁרָכִים
וְאֶת הַגַּלְגַּל הַצָּהֹב שֶׁל הַטַּנְבּוּר.

כְּשֶׁיִּזְרַח הַיָּרֵחַ
יִסְתּוֹבְבוּ הַגַּלְגִּלּוֹת כְּדֵי לְהָבִיךְ אֶת הַשָּׁמַיִם;
גֶּדֶר מְחָטִים תַּקִּיף אֶת הַזִּכָּרוֹן
וַאֲרוֹנוֹת-הַמֵּתִים יִשְּׂאוּ אֶת מִי שֶׁאֵינָם עוֹבְדִים.

נְיוּ יוֹרְק שֶׁל טִין
נְיוּ יוֹרְק שֶׁל תַּיִל וְשֶׁל מָוֶת.
אֵיזֶה מַלְאָךְ חָבוּי בְּלֶחְיֵךְ?
אֵיזֶה קוֹל מֻשְׁלָם יֹאמַר אֶת אֲמִתּוֹת הַחִטָּה?
מִי אֶת חֲלוֹמָן הַנּוֹרָא שֶׁל כַּלָּנִיּוֹתַיִךְ הַמֻּכְתָּמוֹת?

אַף לֹא לְרֶגַע אֶחָד וְיָחִיד, ווֹלְט וִיטְמָן הַזָּקֵן הַיָּפֶה,
לֹא חָדַלְתִּי לִרְאוֹת אֶת זְקֵנְךָ הַמָּלֵא פַּרְפָּרִים,
אֶת כִּתְפֵי הַקְּטִיפָה שֶׁלְּךָ שֶׁהַלְּבָנָה כִּלְּתָה,
אֶת יְרֵכֶיךָ, יַרְכֵי אַפּוֹלוֹ בְּתוּלִי,
אֶת קוֹלְךָ כְּמוֹ עַמּוּד שֶׁל אֵפֶר;
יָשִׁישׁ יָפֶה כְּמוֹ הָעֲרָפֶל,
הָמִיתָ מַמָּשׁ כְּמוֹ צִפּוֹר
וְהַסִּכָּה נְעוּצָה בְּעֶרְוָתְךָ,
אוֹיֵב הַסָּטִיר,
אוֹיֵב הַגֶּפֶן,
וְאוֹהֵב הַגּוּפִים מִתַּחַת לַבַּד הַגַּס.


(בשל אורכה של האודה, מובא כאן חלקה בלבד. לקריאת האודה כולה, יש ללחוץ על הקישור למטה המוביל לגיליון המלא)

 

rami saari
בשולי התרגום העברי של האודה הנודעת
מאת רמי סערי

"אודה לוולט ויטמן" היא אחד משיריו המפורסמים ביותר של פדריקו גרסיה לורקה. הוא כלול בחטיבה הקרויה "שתי אודות", החטיבה השמינית בין עשר החטיבות היוצרות את "משורר בניו יורק", יצירתו האלמותית של לורקה שראתה אור בתרגומי לעברית בהוצאת כרמל בשנת 1999. בשירי החטיבה הנזכרת מובעת מחאה נמרצת, והיא מופנית לא רק כלפי אותו עולם, שאליו התוודע המשורר בארצות הברית, אלא גם כלפי הנצרות הקתולית שאותה הכיר היטב מספרד. אחרי שלורקה מתח ביקורת נוקבת על הנצרות הפרוטסטנטית בשיר "הולדת המשיח" והפנה את עיקר מחאתו כלפי האפיפיור בשירו "זעקה לעבר רומא", באה ה"אודה לוולט ויטמן" להתעמת עם מיניותו ההומוסקסואלית של היוצר, אך גם לשאת את המשורר ואת קוראיו כאחד אל התקווה ואל החלום האוטופיסטי, שעליהם לא היה לורקה מוכן לוותר למרות מציאותיותו.

מנגנון ההגנה העצמית של לורקה, שגינה בזולת את המיניות קלת-הדעת שפחד לפגוש בעצמו, נראה במיטבו ב"אודה לוולט ויטמן". הן בשיר זה הן בשירים אחרים נוטרל בסופו של דבר הצד המיני של המשיכה אל הגבר, ובמקומו הודגשו החיבה, האחווה והחברות. בהסחת הדעת הזאת הצליח לורקה באופן יוצא מן הכלל גם כיוון שדימוייו חדים, צלולים ורעננים, וגם כיוון שעוצמת אמירתו לא התקהתה או נחלשה כהוא זה במרוצת העשורים שחלפו מאז כתיבת השיר: אמת ויציב, חלקנו חיים בחברה סובלנית ופתוחה יותר מזו שהציקה לבניה אוהבי הגברים בספרד של שנות השלושים, אולם ההתמודדות עם מיניות חריגה היא לעולם דרך חתחתים שאדם נאלץ לעבור אותה, אלא אם כן הוא מעדיף לחיות בשקר חיים כפולים עד אחרית ימיו.federico garcia lorca

ב"אודה לוולט ויטמן" ביטא לורקה באורח נחרץ יותר מאשר בשיריו הקודמים את חרדתו העזה מפני הניצול המיני המופקר ואת התיעוב שהוא חש כלפי קלות-הראש המינית. פחדו של המשורר ממין נטול חיבה, הבנה, רוך, חמלה ונאמנות מצא בדמותו של וולט ויטמן הד ומרגוע: ויטמן הדו-מיני לא היה חד-משמעי מדי כסמל ארוטי, וגבריותו הזקנה והמכובדת לא היוותה איום מרטיט וגם לא סכנה מושכת.
שירת לורקה שהיתה ב"משורר בניו יורק" וכהגדרת המשורר עצמו, "שירה הפותחת לעצמה את הוורידים", כלומר יצירה מהפכנית, נבואית ומטאפיסית בו בזמן, שירת הזדהות עם המדוכאים, שבּה התמודד המשורר בלית בררה עם סיוטיו הפרטיים והתעמת עם רוחות-הרפאים האישיות שלו, נזקקה גם לפינות של נחמה ומרגוע, ובהחלט אפשר לראות באודה המפורסמת את אחד משיאי הרוגע בעולם השירי של לורקה, שהייסורים והצער הם לחם חוקו היומיומי. יחד עם זאת, האודה אינה אלא חלק מן המכלול: בקובץ קיימות התייחסויות רבות למפגש הספציפי עם ניו יורק, שהיתה שונה כל-כך מספרד שהכיר המשורר: השחורים היוו מקור השראה, אשר סיפק גם חופש לדמיון הלירי וגם גישה מהפכנית לבעיה חברתית מוגדרת; הצורך להדגיש את תלישות האדם ואת בדידותו האקזיסטנציאלית בכרך נבע מסלידת המשורר ממצב המטשטש את ייחוד הפרט; ולבסוף, חזון אמריקה האוטופית של וולט ויטמן, שלורקה התוודע אל שירתו ככל הנראה באמצעות ידידו, המשורר הספרדי לאון פליפה, עלה בקנה אחד עם שלילת החומרנות ועם האפשרות לנקוט עמדה הומניסטית ואנטי-קפיטליסטית מובהקת עוד לפני היציאה אל קובה, בדרך לסנטיאגו, אל מימיה הסוערים והחמימים של הלטיניוּת המוכּרת.

 

 8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

 

אנה בלאנדיאנה

היה ראוי
תרגום מרומנית: משה גרנות

הָיָה רָאוּי שֶׁנִּוָּלֵד זְקֵנִים,
שֶׁנָּבוֹא לְכָאן נְבוֹנִים,
שֶׁנּוּכַל לְהַחְלִיט עַל גּוֹרָלֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
שֶׁנֵּדַע מֵהַצֹּמֶת הָרִאשׁוֹן לְאָן הַדְּרָכִים מוֹבִילוֹת
וְרַק הַתְּשוּקָה לָלֶכֶת שֶׁתִּהְיֶה חַסְרַת אַחֲרָיוּת.
אַחַר כָּךְ שֶׁנֵּעָשֶׂה צְעִירִים יוֹתֵר, יוֹתֵר צְעִירִים, וּבְלֶכְתֵּנוּ,
בּוֹגְרִים וַחֲזָקִים לְהַגִּיעַ אֶל שַׁעַר הַבְּרִיאָה,
שֶנַּעֲבֹר אוֹתוֹ, וְאוֹהֲבִים נִכָּנֵס כְּמִתְבַּגְּרִים,
שֶׁנִּהְיֶה יְלָדִים בְּהִוָּלֵד בָּנֵינוּ.
מִמֵּילָא הֵם יִהְיוּ אָז זְקֵנִים מֵאִתָּנוּ,
יְלַמְּדוּ אוֹתָנוּ לְדַבֵּר, יָנִיעוּ עֲרִיסוֹתֵינוּ שֶׁנִּישַׁן,
אָנוּ נֵעָלֵם עוֹד וְעוֹד, וְנִהְיֶה זְעִירִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,
כְּמוֹ חַרְצָן הָעֵנָב, כְּמוֹ אָפוּן, כְּמוֹ גַּרְעִין שֶׁל חִטָּה...

 

 

8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

 

קוראים כותבים

שרית שלום רב,

לפני מספר חודשים קיבלת ממני אי-מייל שבו הבעתי התפעלות מהמצגות ומתוכנן.
כמו כן, ציינתי בפניך שאשלב חלק מן המצגות בתהליך ההוראה –למידה. אכן כך, המצגת בנושא "עקידת יצחק", שולבה בתכנית הלימודים בהקשר ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בשעורי ספרות ובשעורי מקרא -התלמידים קבלו עבודה חלופית (במקום מבחן) המתבססת על המצגת המרגשת והנפלאה הזו.

ישר כוח!
ענת כהן צורני (רכזת מקרא וספרות בחטיבת ביניים)

 

 

שלום שרית

נווה מדבר. כיף לקרוא.
להוציא דבר כזה כל חודש, לאו מילתא זוטרתא היא. את הקובץ הזה אפתח עוד ועוד.
כה לחי, שרית.
לפני כמה שבועות קראתי בניו-יורקר כתבה על מליארדרית תמוהית שתרמה מאתים מליון דולר למגזין שירה אמריקאי בשם "פואטרי". הלכתי לדלפק מגזינים לבדוק מה עושים מאתים מליון דולר לשירה. גיליתי ירחון עם כתבות בלתי-קריאות לחלוטין ושירים מחורבנים ברובם.
הירחון שלך, שרית, יותר מעניין אותי. אז אם מישהו יציע לך מאתיים מליון דולר, אה, זותומרת, נגיד אם יציעו, אז עצתי לך, מצד אחד זה בכל זאת כסף, סכום לא מבוטל, אבל, אה, טוב, קחי את זה... :)

ושיהיה חג שמח.
א. קצת

 8be21daf225bbdf371c4cdf8f8eff1dc

להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 6, לחצו כאן