כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
פברואר, 2008
עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד
בפתח גיליון מספר 15 של "עיין ערך שירה" ברצוני להתייחס הפעם למצגת שירה שהופצה לאחרונה. כוונתי היא למצגת "קולות מן הים האחר – שירה של נשים ערביות בת זמננו". הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת "קשב לשירה", בעריכתו של ד"ר עמי אלדד-בוסקילה. למצגת זו נתקבלו תגובות רבות מספור, מקוראים יהודים וערבים, נשים וגברים כאחד. מרבית התגובות היו נרגשות, בעיקר בשל מפגש ראשוני עם עולמן הפנימי האוטנטי של משוררות ערביות מארצות שונות. רבים מן השירים מייצגים עולם כָּמֵהַּ, מיוסר ומשתוקק לחופש. המפגש הבלתי אמצעי של הקוראים עם עולם זה, שהיה חדש ובלתי מוכר למרביתם, יצר חוויה של אמפטיה אנושית החוצה גבולות פוליטיים ותרבותיים. אני מאמינה כי בחוויה זו טמונה, בין היתר, כוחה ועצמתה של שירה, בהיותה שפה אוניברסלית, גם אם היא נכתבת בשפות שונות.
לקראת פורים אני מתכוונת "להוציא" את המצגת "משירי המגילה" מאת איציק מאנגר בתרגומו של מרדכי אמיתי, עבור ילדים ומבוגרים כאחד. בשל אורכו של הספר, הוא יהיה בנוי משתי מצגות אשר תוצבנה באתר, על מדף מצגות שירי הילדים. המעוניינים בקבלת שתי המצגות, מוזמנים לכתוב אלי.
ומה בגיליון זה?
ראשית, אני רוצה להודות ליוסי גמזו, אשר כתב רשימה על שירתו של יהודה גור-אריה. באופן זה גיליתי כי אחד מן השירים האהובים עלי ביותר בזמר הישראלי – "כפל" (מישהו בוכה בי/ מישהו בין רן" בביצועה של חווה אלברשטיין) נכתב על ידי משורר זה.
כמו כן, מאמר העוסק בזהותו של משורר ומעלה את השאלה מי הוא המעניק את הזהות למשורר, המשורר עצמו או החברה והתרבות בתוכן הוא פועל. מאמר המביא את שירתו האידית של המשורר אריה שמרי, פרק נוסף ממאמרה של לאה גולדברג, והפעם על "סמלי לשון". במדור "עין ערך תרגום" מפגש עם משורר הולנדי, רוטכר קופלנד. והמדור לחיפוש שירים מבקש שוב את עזרתכם.
בנוסף למאמרים, משובץ הגיליון בשירים של כותבים חדשים ומוכרים.
תודות לכולם על התרומה להעשרתו של גיליון מספר 15 של "עיין ערך שירה".
אני מזמינה משוררים וכותבי מאמרים העוסקים בשירה, לשלוח אלינו מכִּתְביהם לגיליונות הבאים.
קריאה מהנה
שרית
ידידיה ערמון
וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ
אֵיךְ אוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ,
וַאֲפִלּוּ הַמַּלְאָכִים שׁוֹאֲלִים:
אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?
אֵיךְ אֲבַקֵּשׁ אֶת פָּנֶיךָ,
הָאֵין סוֹף,
וַאֲנִי בְּקֹשִׁי אֶפֶס,
וְנִשְׁמָתִי יוֹצֵאת לָאֶחָד?
אַךְ נִתְאַוֵּיתָ לִמְלֹךְ
עַל רִגְבֵי עָפָר שֶׁיָּצַרְתָּ בְּצֶלֶם,
עַל מָרֵי נֶפֶשׁ רְעֵבֵי טוּבְךָ,
עַל שְׁבוּרֵי לֵב,
וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ.
בפרדס
בַּפַּרְדֵּס הַזֶּה,
עַל הָאָרֶץ הַכֹּל הָיָה כֹּה פָּשׁוּט,
עַד שֶׁהַמַּלְאָכִים הִתְחִילוּ לִדְרֹשׁ,
וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ סָתְמוּ לִי רִמְזֵיהֶן.
אֲבָל מִמַּעַל לָעֵצִים,
עוֹד נְשָׁמָה טוֹבָה
תִּלְחַשׁ לִי סוֹד.
נודע הדבר
בְּצֵאתִי אֶל אַחַי,
לִרְאוֹת בְּסִבְלָם,
וָאֵפֶן כֹּה וָכֹה,
אַךְ אֵין אִישׁ,
וְהַחוֹלוֹת אֲבֵלִים.
רַק שְׁנֵי עִבְרִים
מִתְקוֹטְטִים,
וְהַדָּבָר נוֹדַע.
ידידיה ערמון, בן 30, תושב קצרין. נשוי +4.
טוביה ריבנר
טיוטה
הֵם הִתְחִילוּ, הֵם הִתְחִילוּ, וְלָכֵן
חָרַשְׁנוּ וְזָרַעְנוּ אֶת אַדְמוֹתֵיהֶם
עַד שֶׁצָּצוּ מִתּוֹכָן כְּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה
תִּינוֹקוֹת תִּינוֹקוֹת, אֵם וָאָב אֵין
וְנָשִׁים מְחַפְּשׂוֹת כְּרוּחַ הַיָּם אֶת בְּנֵיהֶן בֵּין
הֲרִיסוֹת הֲרִיסוֹת הֲרִיסוֹת עַד הָאֹפֶק הָאָפֵל
מִתַּחַת לְשָׁמַיִם בּוֹרְקִים אֵין צֵל
אֵי לִכְבֹּשׁ אֶת הַפָּנִים וְאֵי לְהִסְתַּתֵּר
מִפְּנֵי עַצְמֵנוּ וּמִפְּנֵי הַמְּכַתֵּר.
זְרוֹעוֹת יְשִׁישִׁים עֲקֻמּוֹת נִשְׁלָחוֹת אֶל
עוֹפוֹת הָרַעַשׁ וְהָאֵשׁ
בַּלִּשְׁלֶשֶׁת הַזֹּאת אֵין אֵין וְאֵין יֵשׁ.
וּלְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח וְלֹא נִשָּׁכַח
הִכֵּינוּ הֻכֵּינוּ. הַךְ עַל הַךְ.
חֲלָלִים חֲלָלִים עֵץ לְיַד עֵץ.
יַלְדָּה מְדַלֶּגֶת עַל קַו הַקֵּץ.
מתוך "כל מה שאחר כך", הוצאת "קשב לשירה", 2007
יוסי גמזו
אנתולוגיה קטנה לשירת יידיש
על שירתו היידית של המשורר הישראלי אריה שַמְרִי
אריה שמרי, מוותיקי משורריה של לשון-יידיש בישראל, היה – ללא ספק – בבחינת
תופעה יוצאת-דופן. מחלוצי "השומר הצעיר", ממייסדיו של קיבוץ עין-שמר וישראלי עד לשד עצמותיו, שהעברית היא לו שפת יום-יום – לא אמר שירה, כל שנותיו הרבות והפוריות בארץ – אלא בשפת-האם (ביידיש: מַאמֶע לוֹשְן) שעימה בא מעיר הוּלדתו קאליש שבפּולין. קיבוציותו האדוקה, השורשית, נוסף על ישראליותו המובהקת, הטביעה בשירתו היידית טביעת-אצבעות מיוחדת משלה: בתימאטיקה, במיגוון- הנופים (נופי-טבע ונופי-אנוש גם יחד) ומאליו-מובן: בַּמירקם האידיאי. טיפוסיים לכך – קובצו הראשון, "ל"ו שירים על לייזר ציפּרֶס" (עברית: אברהם שלונסקי, הוצאת ספריית פועלים, 1939), שעיקרו: היעקרותו של דור חלוצי שלם מנוף-הילדות במזרח-אירופה והישתלוּתוֹ באדמת-הארץ. כמו כן מעניינת ביותר היא הפואמה הלירית-אֶפּית שלו, "הנער מדיז'וֹן" ("דאָס יינגל פוּן דיזשאָן", הוצאת ישראל-בּוּךְ, 1968), שהיא האודיסיאה של אֶטְיֶן קַאבֶּה, אוטופיסט בן המאה ה-19, שחצה את האוקינוס האטלנטי וכונן קוֹמוּנה שוויונית על אדמת אמריקה, תקדים היסטורי לא-ידוע-בּרבּים לרעיון הקיבּוּצי-הישראלי המאוחר יותר, שאריה שמרי היה בין מגשימיו, הלכה למעשה, בחייו ובשירתו כאחד.
נוסף על אלה פירסם המשורר את קובצי השירה היידיים הבאים: "בשער הימים" ("אין טויער פוּן טֶעג", ספריית פועלים, 1947); "בּאוֹר החוּלין" ("אין וואָכיקֶן ליכט", ספריית פועלים, 1953); "כוכב בשדה" ("אַ שטֶערן אין פֶעלד", הוצאת כתב-העת היידי של ההסתדרות, "די גאָלדֶענֶע קייט" ["שלשלת הזהב"] בעריכת גדול משוררי יידיש בימינו, אברהם סוּצקבר, 1957); "ניצוצות התיקוּן" ("די פוּנקֶען פוּן תיקוּן", הוצאת י. ל. פּרץ, 1960); "פּסיעות בּגן-אדם" ("טריט אין גן-אדם", ספריית פועלים, 1965); "שיבּולים בַּגורן" ("גֶעזאַנגֶען אין שייער", הוצאת "ישראל-בּוּךְ"); "טבּעות בּגזע" ("רינגֶען אין שטאם", "ישראל-בּוּך") ו"על קלף ירוק" ("אויף גרינֶעם פארמעט", "ישראל-בּוּך"). ב-1980 יצא לאור מבחר ייצוגי של שירתו בתרגום עברי, "גן-אדם", "ספריית פועלים", מרבית התרגומים נעשו בידי יעקב בסר ויִתרם בידי שלמה טנאי, אשר שופט, ר. בת-יצחק, משה בסוק, לֵייבּ אוֹליצקי ומרדכי אמיתי.
אריה שמרי ערך את האנתולוגיה של יוצרי-יידיש בישראל, "שורשים" ("וואָרצלֶען", הוצאת "ישראל-בּוּך"). הוא ייסד ועמד בראשה של הוצאת-הספרים הדינאמית שביוזמתה הופיעה אנתולוגיה חשובה זו, ואף הוכתר בפרס איציק מאנגר לספרות יידיש ב-1976.
עתה, שלושים שנה מאז פטירתו של משורר שמעטים מאוד הכירו אותו ואת יצירתו הענֵפה, מוגשים בּזה שני תרגומי שיריו שלהלן כזֵר צנוּע של רקפות עבריות על קברו של אחד מן המקוריים במשוררי שפת יידיש.
אריה שמרי
א. הוֹתֵר נָא דִמְעָה בַּמִּדְבָּר
אַתָּה, שֶמִּירַק-עֲמָקִים הִנֵּה בָּאתָ,
שְמָמָה זוֹ - אַל, אַל תְּחַלֵּל וּתְקַלֵּל
בִּשְפֹךְ-חֲמַתְךָ שֶל חֶרְפַּת-מִדְבָּרִים.
מֵעַל נַחַל פָּארָן שָׂא עֵינֶיךָ לְרְאוֹת כָּאן
גַּרְמֵי-מַעֲלוֹת לוֹהֲבִים, מַצְּבוֹת-שְנוֹת כָּאן,
פְּרִיחַת מַרְגְּלוֹת הֶהָרִים.
הֵן אֵלֶּה - פִּרְחֵי הַמִּדְבָּר הֵם;
הָרִים - קַשְתּוֹתָם בֶּעָנָן;
כָּל אֶבֶן - עֵינֶיהָ כְּאֶלֶף הִנָּן,
כָּל אֶבֶן נוֹצֶצֶת עִם אֵפֶר וָעֶצֶם
מִנִּי עוֹלָמוֹת שֶהָיוּ וְאֵינָם עוֹד!
הַר אַחַר הַר - כִּלְוָיוֹת שֶל ווּלְקַן-הוֹד;
שָׂדוֹת נִתְקָרְעוּ כָּאן קָרֹעַ;
לִבּוֹת בְּנֵי אֱנוֹש נִרְצְצוּ כָּאן;
הָרִים נִתְנַשְּכוּ כָּאן, נָשֹךְ וְשָסֹע -
פְּסָגוֹת נִנְעֲצוּ כָּאן
נָעֹץ בִּבְשָֹרוֹ שֶל אֱלוֹהַּ. גוֹלְשִים
מֵהָרִים, נִגָּרִים עוֹד דָּמָיו שֶל אֱלוֹהַּ
לְעֻמְקֵי מַכְתְּשִים.
אַתָּה, שֶמִּירַק-עֲמָקִים הִנֵּה בָּאתָּ,
בִּרְתֵת שִבֳּלִים מְאֹהָב -
רְאֵה אֶת הַקְּרָב
כָּאן, בַּמִּדְבָּר, בִּמְקוֹם אֵין בּוֹ - לֹא, אַיִן! -
גַּם אֶחָד שֶהוֹצִיא אֶת לַחְמוֹ מִנִּי אָבֶן,
וְהַיְקוֹד הַשִּמְשִי, כְּלָשוֹן שֶבַּתָּוֶךְ,
וְאֶבֶן עַל אֶבֶן - כְּשֵן עֲלֵי שֵן -
לוֹעֶסֶת, כּוֹסֶסֶת אֶת לֶחֶם-הַצַּעַר מִנִּי עוֹלָמוֹת שֶשָּקְעוּ.
נַסֵּה אַף אַתָּה אֶת תּוּגַת-עֲקָרָה
וּמִכְוַת הַשָּנִים מִי יִמְנֶה מִסְפָּרָן.
וְטֶרֶם מֵעִם הַמִדְבָּר תִּפָּרֵד -
הוֹתֵר נָא דִמְעָה
בְּחוֹל אַגַּן-נַחַל, הוּא נַחַל פָּארָן.
תרגום: יוסי גמזו
(בגיליון המלא ניתן לקרוא שיר נוסף של אריה שמרי)
אילנה אבן טוב-ישראלי
לומר את זה כך
שֶׁהַמִּלִּים כְּמוֹ עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
וְהָעֵשֶׂב הַשָּׁנָה שְׂעָרוֹ דָּהָה,
וְהַיָּרֹק כְּמוֹ חַרְגּוֹל מְקַפֵּץ בְּלִי חֶמְדָּה.
גַּם הַמַּיִם אֵינָם מְשִׁיבֵי נֶפֶשׁ.
וְאָדָם מֵעָפָר אֶל עָפָר, לֹא יְקִימוֹ זָר.
רַק רוּחוֹ, רוּחַ לֹא-עַז, יָשִׁיב
אֶת נַפְשׁוֹ, אִם בִּכְלָל, אִם נוֹעָז.
וְנַפְשִׁי, כְּמוֹ צִפּוֹר מְנַקֶּרֶת דַּרְכָּהּ
אֶל אֲגַם כָּחֹל וּבַמְבּוּק חֲלִילִי,
בְּלֵב לִבּוֹ לְהַשְׁלִיךְ עֹגֶן.
קרוב קרוב פרחי הֶליקוניה
ליובל בני
מִרְפֶּסֶת בֵּית עֵץ, כַּפּוֹת תְּמָרִים, גֶּשֶׁם טְרוֹפִּי צוֹנֵחַ בְּעֵמֶק עָבֹת מְטַפֵּס אֶל צַמְּרוֹת
הָרִים יְרֻקִּים. קָרוֹב קָרוֹב פִּרְחֵי הֶלִיקוֹנְיָה בְּרִקְמַת צַמָּה אֲדֻמָּה.
פַּרְפָּר מוֹרְפוֹ בִּמְעוֹפוֹ, כָּחֹל עָמֹק שֶׁל כְּנָפַיִם גְּדוֹלוֹת
עַל עֵץ גּוּיָאבָה מְנַקֵּר אֶת הַפְּרִי, מְכַנֵּס אֶת כְּחֻלּוֹ.
הִיבִּיסְקוּס אָדֹם מַשִּׁיר נוֹצַת עֱלִי בְּחֵן
מִתְחַנְחֵן, עָלֶה כָּתֹם נוֹשֵׁר
סְבַךְ הָעֲנָפִים הַמִּשְׂתָּרְגִים
עַל מְקוֹמוֹ, הַכָּחֹל שֶׁל
הַשָּׁמַיִּם נִפְרָד מֵהַלָּבָן
נָח. לִבִּי נָח. הַשֶּׁקֶט
בָּא כְּמוֹ הַמַּלְאָךְ
אֵין לִפְנֵי וְאֵין
אַחֲרֵי
אילנה אבן טוב-ישראלי, ב.א. בספרות עברית ואנגלית, האוניברסיטה העברית בירושלים.M.A בחינוך,
תכניות לימודים והדרכת מורים, אוניברסיטת חיפה. מאז 1978 הנחתה כתיבה יצירתית במכללת אורנים, באוניברסיטת חיפה, במכון האמנויות בשיתוף אוניברסיטת "לסלי", בוסטון, וכן בבתי-ספר בחיפה. הנחתה פרויקט מיוחד מטעם משרד החינוך בכתיבה יצירתית עם נוער יוצא אתיופיה. ספריה בתחום הכתיבה היצירתית הפכו לאבני דרך בטיפוח תהליכי כתיבה. מרצה ומנחה סדנאות לכתיבה יצירתית. חברה באגודת הסופרים, באקו"ם ובסומליון. פרסמה 3 ספרי ילדים שזכו לפרסים, 2 ספרי שירה למבוגרים וספר שלישי עומד לצאת לאור בקרוב, בהוצאת "כרמל" ושלושה ספרים העוסקים בכתיבה יצירתית. פרסמה מאמרים בתחום החינוך וכתיבה יצירתית ושירים בכתבי-עת ובאנתולוגיות. שיריה לילדים ומבוגרים תורגמו לאנגלית והופיעו בכתבי–עת ובאנתולוגיות בארה"ב ובקנדה. זכתה במענקים מקרן תרבות חיפה, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל-אביב, קרן עמו"ס, משרד החינוך ועוד.
שמעון הניג
מסכנה האישה הקטנה
מִסְכֵּנָה הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
שֶׁקּוֹנָה נַעֲלַיִם בַּחֲנוּת יְלָדִים
מִסְכֵּן הָאִישׁ הַגָּדוֹל
שֶׁנִּתְקַל בַּמַּשְׁקוֹף שֶׁל הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
מִסְכֵּן הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלַד לָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
וְחוֹשֵׁשׁ לְהִשָּׁאֵר כְּמוֹתָהּ
מִסְכֵּן הָאִישׁ הַבֵּינוֹנִי
שֶׁלֹּא יְשַׂחֵק כַּדּוּרְסַל
מִסְכֵּן הָאִישׁ הַשָּׁמֵן
שֶׁשּׁוֹכֵב עִם הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
כְּשֶׁתָּמִיד הִיא עָלָיו
מִסְכֵּנָה הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
שֶׁרוֹצָה אֶת הָאִישׁ הַגָּדוֹל
מִסְכֵּן הָאִישׁ הַגָּדוֹל
שֶׁהוֹלֵךְ לִישֹׁן לְבַד
מִסְכֵּן הָאִישׁ הַבֵּינוֹנִי
שֶׁאוֹהֵב אֶת הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
וְיָשֵׁן עִם הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה
מִסְכֵּן הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁלֹּא נִרְדָּם
בַּמִּטָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ
מִסְכֵּנִים הָאֲנָשִׁים שֶׁנּוֹלְדוּ
אני צונח בלילות
אֲנִי צוֹנֵחַ בַּלֵּילוֹת
אֶל אֲרֶשֶׁת רְגוּעָה
שֶׁל שְׂחוֹק יְלָדִים.
הַבֵּן שֶׁלִּי צוֹחֵק בִּשְׁנָתוֹ
לְיָדִי בַּמִּטָּה.
כְּשֶׁקּוֹלוֹ דָּבֵק לְקִירוֹת חַדְרִי
אֲנִי מֵנִיחַ יָד עַל רֹאשׁוֹ
וְנוֹגֵעַ בְּיַלְדוּתִי.
שמעון הניג, כותב שירה ומחזות לילדים ומבוגרים. תיאטרון "הסימטה" העלה אחד ממחזותיו, "לויה מאוחרת'. במאי, שחקן תיאטרון בובות והבעלים של רשת חנויות 'בובימה' לצעצועי עץ.
עיין ערך תרגום
רוטכר קופלנד Rutger Kopland הוא שם העט של
רוטכר הרמן ואן הופדקר Rutger Herman van den Hoofdakker, נוירו-פסיכיאטר, יליד 1934 בעיירה חור (Goor) בדרום הולנד, פרופסור באוניברסיטת חרונינגן (Groningen). קופלנד החל לפרסם שירים בשנת 1966 ומאז הוציא מאז שלשה עשר ספרי שירה. הוא אחד המשוררים האהודים בהולנד וזכה במספר פרסים יוקרתיים. כשהוצע לו תואר כבוד מלכותי בשנת 2005, דחה את התואר משום שלדבריו "תארי כבוד מלכותיים נועדו להציג באור השמש אנשים הרגילים לשהות בצל". קבצים של תרגומי שיריו הופיעו באנגלית, צרפתית, גרמנית, פולנית ועברית ("הלא ידוע שנזכרתי בו", בתרגום שלמה גנאור ואסי דגני, הוצאת "כרמל", ירושלים, 1997).
שירתו של קופלנד עושה שימוש במילים ובמשפטים שיש בהם פשטות וישירות. מעין "דיבור בשירה" אל עצמו ואל הקורא. היא שנונה, לעיתים אירונית, אך הרגישות ואהבת האדם נוכחים בה במלא עצמתם. לאחר פרסום אחד מספריו, אמר קופלנד: "נראה כי כל אחד מוצא בשירי געגועים לגן העדן האבוד. אני עצמי אינני מתגעגע לעבר, אני מתגעגע לעצם החוויה... והחוויה החדשה היא כאן ועכשיו".
בשיחה עם אסי דגני, עולה כי תהליך התרגום נעשה בשיתוף עם המשורר, עמו נפגשו המתרגמים. הוא בקש שיתרגמו לו להולנדית את השירים המתורגמים לעברית וקרה לא אחת שהוא תיקן משפטים שונים, כדי לדייק במשמעויות ובדקויות להן כיוון ושלא עברו במלואן לשפה העברית.
השירים ראו אור בספר "הלא-ידוע שנזכרתי בו", בתרגומם של ד"ר שלמה גנאור ואסי דגני, הוצאת "כרמל", 1997.
הרופא של ינטיה
עברית: ד"ר שלמה גנאור, אסי דגני
הָרוֹפֵא רוֹאֶה כֵּיצַד הָאֵם
צוֹבֶטֶת מִמְחָטְתָהּ בְּיָדֶיהָ
מַבִּיט אֶל יָדֶיהָ, אֶל
הַסִּנָּר מִבַּעַד פָּתַח הַמְּעִיל,
מִשָּׁם אֶל סַכִּין הַמִּכְתָּבִים, הַנְּיָרוֹת.
הִיא אוֹמֶרֶת: אֲנִי מַעֲדִיפָה שֶׁאַתָּה תַּגִּיד
אֶת זֶה.
מתוך "עוגבון האתמול" מאת רטכר קופלנד, הוצאת Van Oorschot 1968(הדפסה 11, 1981).
דור לא-דור
תרגום מהולנדית: שלמה גנאור ואסי דגני
כָּל אֶחָד בְּכָל מָקוֹם, תָּמִיד
גַּם אֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ עַד הַנְּקֻדָּה
בָּהּ לֹא הָיִינוּ שַׁיָּכִים לְשׁוּם דּוֹר,
הָיִינוּ לְבַדֵּנוּ.
לְיַד הַמְּדוּרָה הָאֲוִיר מֵעַל
יָרֹק מִן הֶעָלִים
מַשִּׁיר פְּתִיתִים אֲפֹרִים
אֶל תּוֹךְ הַגִּ'ין, וְהַפַּרְפָּרִים הַגּוֹסְסִים
עוֹדָם נֶאֱבָקִים, הַכֹּל תָּאַם כָּל כָּךְ
וְאַחַר כָּךְ שְׁתִיָּה, וְעוֹד שְׁתִיָּה
כָּךְ שֶׁיֵּשׁ הַדּוֹר הַצָּעִיר וְדוֹר
הַמְּבֻגָּרִים, וְגַם הַדּוֹר לֹא-דּוֹר;
אֲנַחְנוּ, שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין בְּשׁוּם דָּבָר
מִלְּבַד עַצְמֵנוּ, לֹא חָפְשִׁיִּים, בִּלְתִּי מְחֻיָּבִים, אֶלָּא...
מַה? אוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה. הַדָּבָר הִשִּׂיג אוֹתָנוּ
וְאָנוּ לֹא הָיִינוּ רְאוּיִים לוֹ.
כַּמּוּבָן שֶׁחָסַרְנוּ גַּם אֶת כָּל
אוֹתָם תֵּרוּצִים הַמְּתָרְצִים אֶת כָּל הַהֶבְדֵּלִים
בְּהֶבְדֵּלִים אֲחֵרִים
וְחָשַׁבְנוּ זֶה עַל זֶה בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן
שֶׁחוֹשְׁבִים בַּלַּיְלָה יַחַד, עַל אַף-פַּעַם,
שׁוּם-מָקוֹם וְאַף-אֶחָד.
(לשירים נוספים בגיליון המלא)
אסי דגני, יליד ירושלים (1935), דור ראשון בארץ. מילדותו כתב שירים, שאף התפרסמו בעיתוני ילדים. ההורים עודדו. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, ספרות עברית וספרות אנגלית. עסק בהדפסה, בעסק משפחתי זעיר. הוציא ספר שירה אחד וספר אפוריזם. את המשורר ההולנדי הכיר מספר שירים שלו שתורגם לאנגלית. שותפו לתרגומי שיריו של רוטכר קופלנד מהולנדית הוא ד"ר שלמה גנאור, רופא עור ומשורר שנולד בהולנד ועבר שם את השואה.
קוראים כותבים
לשרית שץ היקרה,
אני מבקש להודות לך עבור יצירתך, שיופיה כובש, ובו-זמנית מקורית, ושופעת אירוניה נפלאה. צפיתי בה פעמים אחדות, ולכל מי שהראתי אותה, נהנה מהמפגש בין האמנויות. תודה מיוחדת ליעקב ברזילי עבור התרגום.
מברכך בחיבה
שנדור לוקץ'
(המכתב נכתב בעקבו מצגת משיריו של שנדור לוקץ', המשורר ההונגרי ופרסום שיריו ב"עיין ערך שירה")
ליעקב (ברזילי)
תודה עבור המשלוח. שימחת אותי עד מאוד. ההרכב המושלם של המצגת הפתיע אותי. לצערי אינני מבין את השירים בעברית, אך אני בטוח שיצרת תרגום איכותי, שכן התמונות, ואווירת המוסיקה מכתיבות את חווית העונג. בבקשה, תרגם את שורותיי לגברת החביבה.
שרית, שלום וברכה. אינני יכול להתאפק. זה מוזר שאני מתנצל. אולי אני מטריד.
רציתי לומר שאני מעריך את עבודתך מאוד. בלעדייך לא הייתי נחשף לשירה. בעטייך, אני מחכה לקבל עוד ועוד מצגת. בכנות- לא נחשפתי לשירה, ולכן אינני צרכן של ספרי שירה. אולם המצגות ערוכות ביד אמן. השירים והמשוררים נבחרים היטב. הציורים והצילומים נבחרים בטוב טעם. המוסיקה המלווה כאילו הולחנה עבורך.
כל הכבוד.
את משקיעה מזמנך כל כך הרבה.
את (כנראה ) משקיעה מאודך ומנפשך כל כך הרבה,
ועל כך תבורכי.
ועל כך אני מודה.
דוד דקל.
הי שרית
זה עתה סיימתי לצפות במצגת של שירת הנשים הערביות "קולות מן הים האחר". מצגת מקסימה. שירה מרגשת, כנ'ל לגבי הפסקול המלווה.
מעבירה מיד לחבריי וחברותיי בתנועת האם החמישית, נשים יהודיות וערביות המנסות לבנות גשר לשלום, דרך הדברות ופתרון סכסוכים בגישור.
בברכה
ענת ביתן-רמון
חברה בתנועת האם החמישית
להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 14, לחצו כאן
