עיין ערך שירה

כתב עת מקוון לשירה
מטעם החוג לשוחרי שירה
אפריל, 2008

עורכת: שרית שץ
חברי המערכת: דודי בן עמי; עודד פלד

ריחות האביב וגווני פריחה, המתדפקים כבר על חלוננו, משקפים לנו את יופיו של הטבע ואת הזמן החולף. הזמן אכן אינו עומד על מקומו ואנו כבר מגישים לכם את גיליון מספר 17 של "עיין ערך שירה".
פרויקט "לאה גולדברג" נחל הצלחה רבה. אנו מודים לכל המנויים הרבים אשר כתבו לנו משוב. בזה שכרנו.

וכמו הטבע, אף אנו כך - מנסים להתחדש.
החל מהגיליון הבא - (18), ברצוננו לפתוח מדור חדש שיוקדש לזמר, לשירה הקלה, ולפזמון, כמו גם למקאמה, שירי ילדים אפילו שירי שטות – כל מה שכמעט הזנחנו עד כה. כוונתנו להביא ב"שקוּף", שמו של המדור, מאמרים העוסקים ביוצרים, בסוגות, בתוכן ובצורה של מה שנהוג לכלול תחת ההגדרה של שירה קלה, כמו גם ביצירות מתחומה.
שירה קלה טובה, ראויה לְכֹבֶד רֹאשׁ, נשתדל להקפיד באיכות החומר גם כיוון שאנו רוצים כי שירים ופזמונים שיתפרסמו במדור יוכלו לעניין מלחינים ומבצעים.
אלה יוכלו ליצור קשר עם המחברים שפזמוניהם יופיעו במדור - באמצעותנו.
לכן הנכם מוזמנים לשלוח יצירות מעולות מפרי מקלדתכם למדור "שקוּף".
אני שוב מזכירה בהזדמנות זו לכל שולחי היצירות והמאמרים. אנא, ציינו את שמכם וכתובת הדואר האלקטרוני בקובץ עצמו.

לכבוד פסח העומד בפתח, אנו מתכוונים להפיץ מצגת אשר תהווה כמעין הגדה וסדר פסח פואטי, של החוג לשוחרי שירה. המצגת תכלול את "שירי מכות מצרים" מאת נתן אלתרמן. היא תופץ בסמוך לערב פסח.

ומה בגיליון?
לשמחתנו, לצד הכותבים הוותיקים, הולכים ומתרבים הכותבים הצעירים, הן בשירה והן במאמרים. אני רוצה לברך כותבים אלה על ההעזה לפרסם וכן על איכות היצירות. דוגמא לכך הנו המאמר העוסק בזהותה המינית ובתצוגת ה"אני" של יונה וולך. מאמר נוסף עוסק ב"שירה ובשררה" – התבוננות בפיוט לפסח ומשמעותה של שירה, דרך סיפור אוטוביוגרפי, מאמר קצר על יבגני יבטושנקו ותרגום משיריו. ב"עיין ערך תרגום" על ומשיריה של אליזבת בישופ. כמו כן אנו מביאים רשימה על ספר מבחר שיריו של המשורר איתן איתן "האדמה הקורנת", בעריכת משה דור.
בנוסף למאמרים, בגיליון שירים רבים, חלקם מתוך ספרי ביכורים וספרי שירה שזה עתה יצאו לאור. אני מברכת בברכת הצלחה כותבים אלה.

מאחלת לכולכם חג פסח שמח ואביבי וקריאה מהנה.

שרית

 

 

 

 

אורי ברש

אלוהים של אחרי הגשם
הוּא יוֹרֵד אַחֲרֵי הָרוּחוֹת וְהַקֹּר
לֶאֱסֹף אֶת עֲלֵי הָעֵץ הַנּוֹשְׁרִים
אֱלֹהִים שֶׁל אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם.

אֲנִי עוֹקֵב אַחֲרָיו מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ
שֶׁל זְכוּכִית. תַּרְמִילוֹ נָפוּחַ.
הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִרְאֶה
הוּא נֶחְבָּא בְּעִקְּבֵי הָרוּחַ
וּמְלַקֵּט כָּל עָלֶה בְּנִפְרָד
וְכָל עָלֶה בְּפָנָיו הוּא קֶמֶט אֶחָד.

וּכְשֶׁהוּא גּוֹמֵר לֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל בָּנָיו
כָּל הַחֹרֶף הַזֶּה חָרוּשׁ בְּפָנָיו.

לִפְעָמִים הֶחֳרָפִים אֲרֻכִּים. אֲנִי יוֹשֵׁב
לְיַד הַחַלּוֹן וּמְחַכֶּה לוֹ
אֱלֹהִים שֶׁל אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם.

 

 

 

 

אורי ברש, יליד 15.8.1951, למד בבית הספר בורוכוב בגבעתיים ולאחר מכן בתיכון קלעי בעיר. לאחר שרותו הצבאי למד משפטים במשך 3 שנים באוניברסיטה העברית בירושלים. אורי נפצע קשה במסגרת שרותו הצבאי והוכרז כנכה צה"ל 100% פלוס, כשהוא משותק בחלק גופו התחתון ומרותק לכסא גלגלים. לאור מצבו החליט להפסיק את לימודי המשפטים באוניברסיטה. מאוחר יותר למד עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ועל כך קיבל פרס התלמיד המצטיין. זמן מה כתב טור ב"מעריב". אחיו הצעיר של אורי, שאולי, נהרג בעת שרותו בשב"כ. האסון גרם להתדרדרות במצבו של אורי. הוא נפטר ב - 17.4.2007 .
אורי פרסם בימי חייו 3 ספרי שירה. ספר שיריו "יחפים בתוך השקט" (בהוצאת "תמוז") נשלח למערכת "עיין ערך שירה" על ידי הוריו של אורי ברש ז"ל.

 

 

 

 

 

 

רמי דיצני
למאסף הירושלמי שיר

לֵיל שְׁעוֹן חֹרֶף מֻקְדָּם יוֹרֵד עַל הָעִיר הַקָּרָה הַקְּדוֹשָׁה
עִיר לֵב אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית וְרֻדָּה מְגֻיֶּדֶת וְרִידִים מְסֻיָּדִים וּקְרִישֵׁי-דָּם
מְפֻסְפֶּסֶת בִּכְבִישֵׁי מַהֲמוֹרוֹת יְקוּשִׁים מִתְכַּסְּחִים מִתְכַּסִּים בְּמַעֲטֵה אַסְפַלְט דַּק
לִקְרַאת הַבְּחִירוֹת לָעִירִיָּה. לְכַסּוֹת עַל הָעֶרְיָה.
עִיר דֶּרֶךְ-יִסּוּרִים בְּכָל דֶּרֶךְ. בְּכָל תַּחֲנָה.
זְרוּעַת פָאלוּסִים כְּסוּפִים פּוֹלְטִים כַּרְטִיסֵי-חֲנָיָה בְּלִי עֹדֶף כֶּסֶף.
עִיר בִּירָה לְנֶהָגֵי-מוֹנִיּוֹת גַּסִּים עֲבַרְיָנִים מְנַתְּקִים מוֹנִים מוֹנִים צַלְיָנִים.
עִיר מַפְגִּינִים יוֹרְקִים עַל מַפְגִּינִים וְשׁוֹטְרִים בִּרְיוֹנִים חוֹבְטִים בִּלְאֻמָּנִים
וּשְׂמֹאלָנִים וּפָלַסְטִינִים וַחֲסִידִים חֲסֻּנִים שְׂעִירִים וּשְׁמֵנִים וְאַנְתְּרוֹפּוֹלוֹג
וּמִשְׁלַחַת נֵיאוֹ-הִיסְטוֹרְיוֹנִים בְּהִיסְטֶרְיַת הַקֵּץ.

כְּתָמִים חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים נוֹטְפִים-נוֹשְׁקִים לִכְתָמִים עַתִּיקִים
דֶּרֶךְ הַסְּדָקִים. עִיר לִטְמֹן רֹאשׁ בַּסֶּדֶק.
עִיר לִדְפֹּק רֹאשׁ בַּקִּיר. בְּכֹתֶל. בַּכֹּתֶל. עִיר אַתְרָא-קַדִּישָׁא כָּל קִיר.
עִיר עַל עִיר עַל עִיר אֶלְתּוֹך מִתְחַם עִיר. בְּמַהֲלָךְ לֹא זָהִיר.
פִּיר פּוֹרֵץ אֶל פִּיר יִפְרֹץ אֶל פִּיר אוֹצְרוֹת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ! בְּמַהֲלָךְ לֹא זָהִיר.
קַנָּאִים לוֹחֲמִים בְּקַנָּאִים עַל קִבְרֵי קַנָּאִים לָחֲמוּ לְאֵל קַנָּא
מֵעַל כִּיסֵי-אֲוִיר וְגִשְׁרוֹנֵי-טָהֳרָה מֵעַל חֲפִיר מְעָרַת-קְבוּרָה מִלִּפְנֵי-הַסְּפִירָה
כֹּהֲנִים עִם שֻׁלְחָנִים וּמוֹכְסָנִים וְיַחְצָנִים מוֹחִים-מַר עַל עַצְמוֹת שׁוֹכְנֵי-עָפָר
נֶחְשָׂפוֹת לָאֲוִיר.

עִיר קִיר.
עִיר וִיבְּרַצְיוֹת קָשׁוֹת בָּאֲוִיר.
עִיר אֵין נָבִיא בָּעִיר. עִיר לֵךְ תִּכְתֹּב לָהּ שִׁיר.
פָּרָשִׁים בְּשִׁרְיוֹן פַּח-צָבוּעַ מִתְגּוֹשְׁשִׁים פָּגוֹשׁ-אֶל-פָּגוֹשׁ בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם בַּכְּבִישִׁים.
שִׂנְאַת מָוֶת בְּאִצְטַדְיוֹן-כַּדּוּרֶגֶל. פַּחַד מִסַּל-קְנִיּוֹת מִישֶׁהוּ בַּשּׁוּק הִשְׁאִיר.
מִטְעַן מַסְמְרִים מַמְתִּין לְיוֹמוֹ בְּמַחְסָן נָטוּשׁ בְּמִזְרַח-הָעִיר.
עִיר מְבִיאָה לָנוּ אֶת הַסְּעִיף. בַּלֵּילוֹת עוֹלָה בְּחַלּוֹנֵנוּ שַׁאֲגַת הֲמוֹן כִּכַּר-הָעִיר;
לָמוּת לָמוּת לָמוּת עָלֶיהָ. נָמוּת עָלֶיהָ אֶל הַקִּיר.

רמי דיצני, משורר יליד תל-אביב בה גדל והתחנך. השכלתו מגוונת ומפגישה תחומים שונים: הנדסת אלקטרוניקה, בוגר בית הספר לקולנוע בלונדון ומדריך תיירים מוסמך לאזור המדבר. עד כה פרסם 6 קבצי שירה ושני ספרי ילדים. כיום מתגורר בירושלים, ממשיך לפרסם שירים בעיתונים וכתבי עת, מקיים סדנאות לכתיבה יוצרת ועורך ערבי קריאה ודיון בשיריו.
רמי דיצני זכה בפרסים ספרותיים: פרס קרן תל-אביב, פרס קרן ירושלים, פרס אקו"ם וחתן פרס ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול לשנת תשנ"ה. משיריו תורגמו לשפות זרות, כולל ערבית, אנגלית, צרפתית, פולנית, רוסית, סרבו-קרואטית וספרדית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דובי חיון

כולך הסתר
רוֹצֶה לְפָרְשֵׁךְ בְּקוּמֵךְ וּבְשָׁכְבֵּךְ.
פָּשׁוּט לִדְרֹש אֶת כֻּלֵּךְ לְפָנַי
פָּרְשָׁנִים מָסֹרְתִּיִּים
הִפְשִׁיטוּ, דָּרְשׁוּ
לֹא הוֹתִירוּ סִימָן.

רוֹצֶה לְפָרְשֵׁךְ מֵחָדָש,
מִדְרַשׁ הָאֶצְבַּע הַהוֹלֶכֶת
שׁוּרָה, שׁוּרָה, עַל הַגַּב.

רוֹצֶה לְפָרְשֵׁךְ אִלְּמִים
מְבַקֵּש הֶתֵּר.
שׁוֹתֶקֶת,
כֻּלֵּךְ הֶסְתֵּר.

 

אף רחב היתה צרה
שְׁנֵי הַמְּרַגְּלִים שֶׁבִּי
הִמְשִׁיכוּ לָדַעַת
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי
אֶת תִּקְוַת חוּט הַֹשָּנִי
לֹא הוֹתַרְתִּי

אֵי אָז
נָפְלוּ בִּי הַחוֹמוֹת
וְנוֹתַרְתִּי עָרֹם
בֵּין שִׁבְרֵי אֲנָשִׁים
אַף רָחָב הָיְתָה צָרָה
מִלַּהֲכִילֵנִי.

 

 דובי חיון - תושב נצרת עילית, בעבר ערך את כתב העת "שדמות", מו"ל, מדריך טיולים ומורה למחשבת ישראל ולמקרא. עד כה יצאו לאור חמישה קבצי שירה. האחרון "טבילה לדעת" (בהוצאת ירון גולן). כיום לומד במכון שכטר בירושלים להסמכה לרבנות מסורתית. מסיים השנה תואר שני בתלמוד והלכה וממשיך בשנה הבאה לדוקטורט בהיסטוריה.

 

 

 

 

יואל נץ
יבגני יבטושנקו

בשנת 1997 קבע יבגני ריין, ידידו של ברודסקי (ויש הסבורים – מורהו) את ההנחה
הבאה:
"רוסיה היא ארץ מיוחדת בכל המובנים, ואפילו בדימויה הפואטי. מזה מאתיים שנה, ולאורך כל אותו פרק זמן, משורר דגול אחד מייצג את השירה הרוסית. כך היה במאה ה-18, ה-19 ובמאה ה-20 שלנו. ורק שמות שונים לו לאותו משורר. זוהי שרשרת בל-תינתק. נתעמק נא בעקבות: דרז'בין – פושקין – לרמונטוב – נקרסוב – בלוק – מאיקובסקי – אחמטובה – יבטושנקו. אין הוא אלא אותו משורר דגול אחד ויחיד עצמו ולו פנים שונות. כזה הוא גורלה הפואטי של רוסיה".

נראה כי ביחס ליבטושנקו אפשר להאריך את הנוסחה הזו גם אל תוך המאה ה-21.
קראתי במקום כלשהו כי שני אישים רוסיים נמנים השנה על המועמדים להענקת פרס נובל: פוטין ויבטושנקו. לא קשה לנחש שאני מייחל בכל ליבי כי הפרס יוענק למשורר שבין השניים...

יבטושנקו נולד ב-18 ליולי שנת 1933 לזוג גיאולוגים אשר עבדו באזור אירקוטסק המקפיא. עם הזמן הייתה אימו לזמרת. את השם יבטושנקו נטל יבגני מאימו (שם משפחתו של אביו היה גַנְגְנוּס). הילד התחנך במוסקבה, שם גדל והחל לפרסם את שיריו מאז שנת 1949. בשנים 1951 – 1957 למד במכון לספרות ע"ש גורקי וסולק ממנו משום שתמך ברומן של דודינצב "לא על הלחם לבדו". רומן זה מספר – שומו שמיים! – על תלאותיו של מהנדס-ממציא בברה"מ אשר נשחק בגלגלי הביורוקרטיה הסובייטית. דודינצב וספרו נרדפו עד צוואר על ידי המשטר, וגם תומכיו ואוהדיו של דודינצב סבלו מנחת זרועו. עם זאת, יבטושנקו לא היה מורד. רחוק מזה. בשנת 1952 הוא היה לחבר הצעיר ביותר באגודת הסופרים של ברה"מ. את דרכו הספרותית הוא החל בחיקוי שירת הפאתוס הפוליטי של מיאקובסקי, אבל עד אמצע שנות החמישים גיבש לעצמו סגנון שירה מקורי, המשלב פובליציסטיקה רטורית עם לשון של יומיום, פתטיות עם ליריקה, גמישות של מקצב עם יכולת אמנותית גבוהה של ורסיפיקציה, הרהורים מעמיקים על הנצחי עם הבלי העולם הזה. אני נמנע כאן מלהכביר בשמות היצירות הרבות בהן ניכרים כל אלה, מה עוד, שרוב רובן של יצירותיו אינן נגישות ממילא לקורא העברי.

בכישרונו הרב ידע יבטושנקו להלך על חבל דק שבין גבול הלויאליות והאופוזיציה. בנאמנות, בכנות ובהתלהבות השתלב יבטושנקו בהאדרת שמעם של המפעלים אשר אמורים היו להגשים את הקומוניזם, והוא אף רתם את עצמו לפעילות נמרצת למען התנועה הקומוניסטית הבינלאומית. על כך הוא זכה לתמורה כספית נדיבה, לאותות הצטיינות, לסיורים אין-ספור על פני כדור הארץ, לתרגום ספריו בלמעלה מ-70 שפות ולמוניטין עולמי. עם זאת, מצפונו וחושיו המחודדים משמשים לו כמעין סיסמוגרף רגיש. הוא נמנה על הראשונים אשר חשו בהסתאבות ובפשעי השלטון, אך שלא כמתנגדי המשטר הוא לא שלל מכל וכל, את ערכי התנועה המהפכנית הרוסית. הוא התמיד בהכרתו השמאלית והרדיקאלית בהתלהבות של איש הקומסומול. אלא שיבטושנקו כתב גם שירי מחאה ליריים רבים, בהם התייצב לימינם של דיסידנטים כמו סיניאבסקי, דניאל, סולז'ניצין, ברודסקי, וויונוביץ' ואחרים. הוא הוקיע את תוקפנותה של ברה"מ נגד הונגריה, צ'כוסלובקיה ואפגניסטן. כל אלה מצאו את ביטוייהם ביצירותיו.
יבטושנקו נמנה על ראשוני הסנוניות המבשרות את ה"פרסטרויקה" והיה לטרובדור שלה. בהמשך גברו בשירתו מוטיבים של סקפטיות ושל אירוניה בעקבות אכזבתו מתוצאות "הבנייה מחדש", שהיו רחוקות מאוד מיצירתה של חברה דמוקרטית אמיתית.
קשה להאמין כי יבטושנקו הקומוניסט, הוא המשורר שכתב את השורות הבאות (כאן ובהמשך נרשמו המובאות בתרגום מילולי בידי הח"מ):

אפילו שגורקי נרצח בידי אחרים,
דומה כי הרגו אותו אותם הברנשים עצמם, -

שורות אשר נכתבו נוכח עלילת הרופאים היהודיים...

הנה שיר אינטימי על סטאלין מפרי עטו של יבטושנקו:

...בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה לְלֹא שֵׁנָה
הוּא מְהַרְהֵר בַּמְּדִינָה, בַּשָּׁלוֹם,
הוּא מְהַרְהֵר בִּי.
הוּא נִגָּשׁ לַחַלּוֹן. מִתְפַּעֵל מִן הַשֶּׁמֶשׁ
הוּא מְחַיֵּךְ בְּחֹם.
וַאֲנִי נִרְדָּם, וַאֲנִי חוֹלֵם
אֶת הַחֲלוֹם הֲכִי נִפְלָא.

זהו אותו משורר עצמו אשר כתב גם את היפוכם הגמור ברוחם של הדברים (מתוך "יורשיו של סטאלין"):

כל זמן שקיימים יורשיו של סטאלין על פני האדמה,
לא אחדל מלשוות לנגד עיניי כי סטאלין מצוי עדיין במאוזוליאום.

לקורא העברי מוכר יבטושנקו בראש ובראשונה בזכות פואמת המחאה, שהטריגר ליצירתה היה יחסו של המשטר הסובייטי כלפי העם היהודי. הוא ממצה בה את מחאתו באי הקמת גלעד לזיכרם של רבבות היהודים אשר רצחו הנאצים בְּבָּאבִּי-יָאר שליד קייב. פואמה זו עוררה בזמנו הדים רמים ואהדה רבה ליבגני יבטושנקו בקרב בעלי מצפון בעולם כולו, לא כל שכן – בקרב העם היהודי. בגיליון מס' 5 של "עיין ערך שירה" הובאה הפואמה בתרגום לעברית על ידי אריה אהרוני ודודי בן עמי הקדים לתרגום מאמר על הפואמה ועל המשורר.
מפורסם מאוד בישראל השיר היפה והמרגש "בדומיה", אשר הושר לראשונה בפי ליאור ייני במסגרת הופעת "הלוך הלכה החבריה" – הופעת מחאה על מצוקתם של האמנים בברה"מ. שיר זה נודע בקרב הציבור כשירו של יבטושנקו, אשר תורגם לעברית על ידי יעקב שבתאי. האמת היא שלבד מן המקצב אין בין מילות "בדומיה" היפות להפליא לבין "הנחל שט" של יבטושנקו ולא כלום. הח"מ תרגם בזמנו את השיר בצמידות למקור.

לשאלתו של עיתונאי:
"כתבת בזמנו שיר חודרני 'הנה כזאת קורה לי', והקדשת אותו לבלה אחמדולינה. למי עוד מנשותיך בעבר הקדשת שורות חודרות לא פחות מאלה?"
– השיב יבגני יבטושנקו:
"קשה לי לשפוט. כנראה שאפשר לומר את זה על השיר 'אהובה הרדמי...', המוקדש לאשתי השנייה, גליה. בספרי החדש מצויה סדרה חדשה שלמה, אשר מוקדשת לאשתי מאשה. איך אפשר לשאת נשים אשר אינך אוהב, ואם אתה אוהב, איך אפשר שלא לכתוב שירים שמוקדשים להן, אם אתה משורר? אין לו לגבר הזכות להיות כפוי-טובה כלפי הנשים אשר עזרו לו לחוש את הנפלא ברגשות "
מתוך כתב העת בלשון הרוסית "סוֹלְנֶצְ'נִי וֶטֶר".

 

יואל נץ (ווליניץ) יליד 1935, וורשה, פולין. עם פרוץ המלחמה הוא ובני משפחתו היו לפליטי מלחמה באוזבקיסטן ובלב רוסיה. עלה ארצה בשנת 1948. היה חניך, מדריך וראש קן ב"השומר הצעיר", שירת בנח"ל ובצנחנים. היה חבר בקיבוץ כרמיה ולאחר מכן בקיבוץ שובל. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת עסק בתעשיית הדפוס והצילום. הציג כמה תערוכות צילום יחיד. רשם כחצי תריסר פטנטים בתחומי הדפוס והכימיה של הצילום. לימד רפרוגרפיה במכללת הדסה במשך עשר שנים עד למועד צאתו לגמלאות בשנת 2002.
למד הנדסת ייצור בשלוחה של הטכניון בתל אביב; למד קורסים בכימיה, במתמטיקה ובפילוסופיה של המוסר באוניברסיטה הפתוחה. כתב והוציא לאור רומן אוטוביוגרפי "שלושה חיים".

 

 

קוראים כותבים

Thank you again for all yours materials. It is such a gift. I am raising a toddler here in America and I am the only person talking to her in Hebrew. I tried reading for her from a book (I could only afford one book as you can't find them used around here) but she lost her patience right away. however, last night I read (or sang) to her every single poem from Leah Goldberg and she was mesmerized watching the screen and listening.

Ronit Oz

 

 

 להמשך קריאת "עיין ערך שירה", גיליון 17, לחצו כאן