שמאל, ימין ומה שביניהם

מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק, 19.4.2021

מאז התחלתי לכתוב על הג'יהאד של כנסיית הנעורות, גרסתי, ואני עומדת על כך גם היום במשנה תוקף, כי ללא הבנת התשתית האידאולוגית הקנאית של האבות המייסדים, כמו אסכולת פרנקפורט, לא  ניתן להבין את המציאות בה אנו חיים..

"אסכולת פרנקפורט", קרי: הרברט מרקוזה, אנג'לה דיוויס תלמידתו וקימברלי קרנשאו הפמניסטית השחורה, ובהמשך דור המיישמים והכופים את המשנה באמצעות הכוח, השליטה והכסף אותו צברו באמריקה "הגזענית". לקבוצה זו משתייכים אנשים כמו ברק אובמה, רובין דה-אנג'לו (ממציאת "האשמה הלבנה"), אופרה וינפרי, והמיסיונרית החדשה מייגן מרקל, לא ניתן כלל להבין את העידן הכאוטי-גלובליסטי של היום, בענק בארצות הברית ובקטן אך בעל פוטנציאל התעצמות, גם אצלנו. לא רק שלא ניתן להבין, אלא מתקיימת חוויה קשה של בלבול, תדהמה ודיסאוריינטציה בבחינת "מה לכל הרוחות קורה כאן!?". עבור מי שמוכן לשאול שאלות כמובן.

מה שקורה כאן, תחילתו בתקינות הפוליטית הנפסדת שנכפתה עלינו לפני כעשור ולמרות זאת היא התקבלה בשוויון נפש, אדישות ומשיכת כתף "אז מה?".
התקינות הפוליטית כלל לא הייתה המטרה הסופית של גזלני חירות המחשבה. היא הייתה משחק מקדים בלבד למה שאנו עדים לו היום, קרי: צנזורה מלאה. היום אסור לומר מילים כמו "אבא", ו"אימא" כדי להכליל את מגוון המבנים המשפחתיים המקובלים בחברה המערבית, כמו שתי אמהות, או שני אבות. אסור יותר לומר "מהגר/זר בלתי חוקי" יש לומר "שוהים בלתי מתועדים". משטר ביידן מכביד את ידו עוד יותר על הצנזורה של השפה.   מי ששיתף או משתף פעולה עם הניסיון לשלוט על חופש הביטוי וחירות המחשבה ואף מצדיק זאת, אל לו להתפלא על כך שהמציאות הפוליטית-חברתית מזכירה היום יותר פשיזם ודיקטטורה מחשבתית-תודעתית שהמשכה הטבעי כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה, הם מרתפי החקירות, מאשר עולם חופשי של דמוקרטיה, ערכיה, וזכויות אדם. על היגיון נאור ושכל ישר, אין כלל מה לדבר. אנו הרי חיים בעידן הבורות והרגשות הסוביקטיביים הפוסט מודרניסטי, פוסט-דמוקרטי, פוסט ציוני. בקיצור: פוסט שפיות.

ראוי לעשות סדר בכאוס הקיים. הגיע הזמן בראש ובראשונה להתחיל להשתמש בשפה הנכונה, כי שפה יוצרת תודעה: אין יותר "ימין" ו"שמאל" על ההטיות השונות. אלה מונחים ארכאיים שפג תוקפם מאז 2008, תחילת פעילותו של אובמה כנשיא, והם חלפו מן העולם, גם אצלנו. הגיע הזמן להיגמל.
אנו חיים בתקופה חדשה בה יש "תומכי הדמוקרטיה וערכיה", תומכי חוק וסדר ושיוויון בפני החוק ויש "שוללי הדמוקרטיה וערכיה", שוללי חוק וסדר ותומכי "חוות החיות".

מאז ומעולם פיגרנו מעט אחרי אמריקה. מה שקורה שם, מגיע אלינו באיחור של מספר שנים. ערש הדמוקרטיה המערבית המודרנית, נמצא בשלב מתקדם ביותר של דיקטטורה מחד ואנרכיה מאידך: שריפת ספרים כולל ספרי ילדים, צנזורה גורפת בסרטים, מחזות, ספרים, חינוך ואינטרנט, שכתוב ההיסטוריה, תקשורת המשדרת "נרטיבים" ולא חדשות, סדנאות חובה לחינוך מחדש והתוודות פומבית על חטאים שלא היו בסגנון "אני הנרי, אני לבן, לכן אני גזען באופן בלתי מודע. מתחנן למחילתכם על חטאי שאין עליו כפרה". סדנאות אלה המתייחסות לאדם הלבן כמי שנושא בתוכו "חטא קדמון" מתקיימות בכל המוסדות הפדרליים ומקומות עבודה רבים, החל מעמק הסיליקון ועד לחברות תעופה כמו דלתא או יונטייד איירליינס, אינם מוכנים לקבל עובדים חדשים אם אלה אינם מוכנים להשתתף בסדנאות המזכירות כת קיצונית.
אנחנו בעיצומו של עידן סתימת פיות וחרמות כלכליים, אקדמיים וחברתיים ומשם הדרך למרתפי העינויים הממתינים ל"מתנגדי משטר" או לכופרים, קצרה מאוד. מישהו זוכר מה היה תפקידו/מקצועו של וינסטון סמית' בספרו הנבואי של אורוול "1984"? אין לי ספק שרבים מבין "המשכילים" מצהירים שהם קראו את הספר, אך סביר להניח שהם לא הפנימו ממנו ולו אות אחת. אחרת היו נזעקים מול המציאות של היום. לא רק שהם אינם זועקים במחאת דגלים שחורים לאות אבל על מותה של הדמוקרטיה, אלא הם בבחינת "מאמינים עיוורים" התומכים ואינני בטוחה כלל שהם יודעים אפילו במה הם מאמינים. וינסטון סמית היה אחראי על משרד האמת ושכתוב ההיסטוריה. העיקר שהספר מונח לו על מדף "ספרי הראווה" ומעלה אבק, בסגנון "קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו".

מה שתחילתו, סעיף אחר סעיף, עם BDS תנועת החרם על ישראל והעולם שתק, מתעצם לכדי צונאמי טוטליטרי, כתופעה גלובלית. אך העולם ברובו מתעלם מהפיל הלבן עצום הממדים הניצב בטבורו של החדר.
האנטישמיות הייתה מאז ומעולם הקנרית במכרה המבשרת התפרקותה וגוויעתה של תרבות. ומי שחושב שזו איננה עושה דרכה לאמריקה בקאמבק מכוער, לא למד מאומה מההיסטוריה.
אם כך, הבה נשמע מהנציגים הישראליים בארצה לשעבר של גבירת החירות כמתואר במאמר שהופיע בגלובס, 17.4.2021.
ישראלים החיים בארצות הברית מסיבות שונות ומגוונות, מגלים לפתע אמריקה חדשה של משטר ביידן כשתקופת הבחירות הייתה רק הפרלוד. זאת איננה אמריקה שבשעריה באו. היא אפילו איננה מזכירה אותה.
ישראלים אלה קמים בוקר אחד ולפתע חוטפים את הנבוט הפוסט-דמוקרטי, על הראש.
ביניהם ד"ר רועי פלד, מרצה אורח במכון ללימודי ישראל בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ברקלי, מעוז השמאל. הוא חושש להשתמש במילה "שחור - Black" ולא משנה באיזה הקשר, שמא יטיחו בו שהוא גזען, עד כדי צנזורה עצמית בלתי פוסקת. כך נראה שלטון הפחד בעידן הפרנויה. אך אינני בטוחה כלל שד"ר רועי פלד שהוא לבטח מרצה מבריק, חכם ונבון, אכן מבין את המציאות כהוויתה. בכל זאת בברקלי עסקינן. דוברת נוספת היא קיבוצניקית חביבה ומוכשרת בעלת כוונות טובות שהקימה רשת קפה ומאפה מצליחה ביותר ולה 15 סניפים באזור בוסטון, כולל שני סניפים שעמדו להיפתח בסתיו 2020 בוושינגטון הבירה. עד שהחלו הצרות "הגזעניות".
אלה רק שניים מהמרואיינים בכתבה הכל כך מוטה שלמעשה מטילה את האשמה בעזרתם של המומחים על.... הישראלים.
מזמן לא קראתי ניתוח כל כך רחוק מן האמת וכל כך מעוות ונעדר יושרה, כמו המאמר בגלובס ואני קוראת לא מעט  מהסוג הזה.

העובדה שלמעלה מ-75 מיליון מאזרחי ארצות הברית מסתובבים עם מטרה מצוירת על גבם, לא תגידו חלילה "הישראלי המכוער והבלתי רגיש", והם מודרים, מוחרמים, מנודים, נמצאים תחת איום לפרנסתם, רבים מהם שחורים, שחורים בהירים, חומים ושאר פלטת הצבעים על פי פוליטיקת הזהויות הגזענית, היא עובדה מיותרת מבחינתה של המומחית. ההגדרה "טרוריסט מבית" מאיימת כחרב מעל לראשם של תומכי טראמפ, אך למה לציין נתון בלתי נחשב כזה שעלול חלילה לחבל בנרטיב? העובדה שגורם המוות מספר אחד בקרב צעירים שחורים הוא איננו רצח על ידי שוטרים, כפי שאומר הנרטיב, אלא רצח על ידי שחורים אחרים.איננה רלוונטית כמובן. היא אויבת הנרטיב.

המסקנה היחידה מבחינת המומחים היא שאנחנו הישראלים לא מספיק צנועים, גם לא מספיק רגישים, ולא יודעים להתנצל. הישראלים בורים ל"עובדה" שלדבר על יחסי שחורים-לבנים באמריקה זה כמו לדבר על השואה בישראל, השוואה כל כך מופרכת מעיקרה ומקוממת, והיא מבוססת על אג'נדה ועל בורות היסטורית. הייתה זאת אמריקה לראשונה בהיסטוריה, שביטלה את העבדות שהתקיימה מזה עשרות אלפי שנים ועד עצם היום הזה, בסין ובאפריקה למשל. העבדות החדשה המכונה "עבדות מודרנית" של סחר בילדים - בנות ובנים כאחד, נערות צעירות ונשים, לשוק הסחר במין, משגשגת באמריקה וגם  נתון זה מטואטא מתחת לשטיח האג'נדה, שכן גם לו פוטנציאל הרסני לשימור הנרטיב.
בקיצור, לא ארצות הברית הגולשת לדיקטטורה אוליגרכית היא הבעיה, אלא הישראלים הם אלה שצריכים לתקן בדחיפות את דרכיהם "הנלוזות", לגלות רגישות, לדעת להתנצל על "טעויות" ויפה שעה אחת קודם.

מי היא דוקטור שני הורוביץ-רוזן? היא חיה כבר 5 שנים בארצות הברית, מומחית לתקשורת, ומלמדת באוניברסיטת מונטקלייר סטייט בניו ג'רזי. לכן בעידן בו התקשורת היא פעילה פוליטית לכל דבר ועניין וממלאת תפקיד מרכזי ביותר - שופר הנרטיב הפרוגרסיבי הנאו-מרקסיסטי, זה בדיוק מה שנדרש כדי לשפוך אור על מצב העניינים הכל כך מורכב וכל כך מסובך הקיים היום בארצות הברית. מומחית בתקשורת כשהתקשורת אותה היא אמורה לחקור, מלבה את המתחים בין הגזעים ככל שהיא רק יכולה, עד כדי כך שמגיש בכיר ב-CNN, כריס קומו, אחיו של מושל ניו יורק, אמר אתמול מול פני האומה, שהרפורמה במשטרה לא תתרחש, עד שילדים לבנים לא יתחילו להיהרג ברחובות או עד שהשחורים יקימו מליציות חמושות בנשק חם "כדי להגן על עצמם". אם זאת איננה הסתה לרצח, או ל"התקוממות", אינני יודעת כלום מהחיים.
הניתוח של דוקטור שני ברקוביץ'-רוזן לא רק שהוא חוטא למציאות ולעובדות, הוא רדוד, פשטני, חד ממדי, שקרי, בעל ראייה מצומצמת כראש סיכה ונעדר מחקר, כמצופה ממרצה באוניברסיטה. אך הוא  בעיקר מוטה קשות פוליטית. הבורות למתרחש בארצות הברית של היום, כבר איננה מצחיקה.
המומחית המנתחת את המצב בין שחורים ללבנים, חיה בתפוח הגדול של ראש עיר אנטישמי ומושל מושחת ומטרידן מיני סדרתי ולכן ברור מהיכן היא שואבת את התשתית לניתוח: הן מתיבת התהודה והאינדוקטרינציה של האקדמיה והן מהפוליטיקה הרדיקלית של פרנסי העיר ניו יורק שקרוב ל-95% מאזרחיה מצביעים לפוסט-דמוקרטים. לפני בחירות 2020 זה עמד על 97%. כמו כן, השליטה של BLM בניו יורק, מוחלטת.
אמריקה של היום הפכה לבדיחה טרגית-קומית בסגנון נלעג של "פרזידנט קלוטין", שיבוש שמו של נשיא רוסיה פוטין, בדברים אותם נשא נשיא ארצות הברית הדמנטי ביידן במסיבת עיתונאים לפני כשבוע.

לטענתה של דוקטור הורוביץ-רוזן, אין למתרחש בארצות הברית כל קשר לפוליטיקה, הכל הוא תוצאה של טוב לבם של בתי עסק, ארגונים, גופים, מוסדות ופוליטיקאים הרוצים לתרום לקיומה של חברה "שיוויונית" יותר, כזאת של "צדק חברתי", מילות הקוד המסתירות מאחוריהן הולכת שולל, גניבת דעת ובעיקר שחיתות מוסרית בלתי נתפסת. מעבר לכך על פי הניתוח שלה, שוב טראמפ אשם. נתון אקסיומטי קבוע ובלתי משתנה. משם השאילו שונאי נתניהו את מנטליות ה"ביבי-אשם".
וכך אומרת הדוקטורית: "לא חושבת שזה קשור לפוליטיקה. נכון שבתקופת טראמפ הרסן קצת השתחרר, (אבל) אנשים ראו בשידור חי גבר שחור נרצח לאור יום על ידי שוטרים - והוא לא הראשון. כשאתה בן אדם שחור, עם ילדים שצבע עורם שחור, זה מבעית ומפחיד. התנועה החברתית הזו לחלוטין משפיעה על מה שקורה בסביבת העבודה, כי היא מעלה למודעות את כל הנושא. כאן בניו יורק, רמת ההזדהות עם Black Lives Matter מאוד גבוהה. הישראלים צריכים להיות מודעים לזה ולדעת לא ליפול לבור הזה".  הניתוח שלה הוא ציטוט מילה במילה של הנרטיב הרווח בתקשורת ובאקדמיה האמריקאית.
ד"ר רועי פלד היה לפחות יותר כן ממנה, כשדיבר על המגמות החברתיות-פוליטיות-תרבותיות הקונות להן אחיזה בעידן ביידן-האריס ואובמה, הבובאי שמאחורי הקלעים: "אנחנו נמצאים כיום בנקודת זמן שאנשים, אפילו בשמאל הפרוגרסיבי, מתחילים להבין שהגזימו".

ראשית, זאת איננה "תנועה חברתית" למרות השימוש במילות הקסם המפתות "צדק חברתי" המפילות במלכודת דבש כל אידיוט שימושי.
זאת משנה פוליטית במובהק, אותה מוביל מיעוט אליטיסטי השואף לדבר אחד בלבד: כוח ושליטה וכמה שיותר ובכל אמצעי. כולל גילויי גזענות קשים ביותר כנגד אפרו-אמריקאים שאינם מיישרים קו. אלה, דמם מותר והגזענות נגדם מוצדקת והכרחית למען המהפכה. מרקוזה לא רצה לשנות את המציאות, הוא רצה מהפכה תמידית. המהפכה היא הולם החיים של החברה, לשיטתו. מה שלמעשה אומר "אנרכיה" שאין לה סוף. אין בנייה, יש רק חורבן והרס בשם רעיונות אוטופיים.

לשיטתה של ד"ר ברקוביץ'-רוזן, ג'ורג' פלויד אותו הפכו לביאתו השנייה של ישו, נרצח על רקע גזעני, למרות שמשפטו של השוטר דרק שובין, תפוח רקוב מאוד בארגז בו 99.9% תפוחים טובים ואף משובחים, מתנהל בימים אלה ממש וגזר הדין מתקרב. אני מאוד מקווה שהאיש יבוא עונשו. אך בי אל אם, פוליטיקאים ואפילו ביידן עצמו,  הודיעו שאם לא ימצא שובין אשם בשלושת סעיפי האשמה: רצח מדרגה שנייה, רצח מדרגה שלישית והריגה, הם יבעירו את אמריקה באש. כלומר: שום פסיקה אחרת איננה מתקבלת פרט ל"אשם בכל הסעיפים". מתי בהיסטוריה האמריקאת נשיא מכהן ניסה להשפיע על החלטת מושבעים במשפט מתנהל? התשובה: אף פעם. לא רק זאת, מקסין וולטרס המחוקקת הותיקה הסיתה לאילמות כלפי שוטרים בכל רחבי אדות הברית. על כולם עלתה דוברת בית הנבחרים ננסי פלוסי כשאמרה ,תודה לך ג'ורג' פלויד על שהקרבת עצמך למען הצדק". דברים אלה אינם מופרכים, הם נאמרו באמריקה של היום.
מישהו באמת מאמין שבעתיד מצבים עגומים מעין אלה, יקבעו בבית המשפט ולא על ידי האספסוף במשפטי רחוב? כפי שנהוג בדרום שיקגו למשל, לשם שוטרים אינם מעזים להיכנס החל משעות הצהרים כי שם שולט "צדק השכונה" או "Hood justice" כפי שנהוג לכנות זאת? האם אין זה מתכון לאסון והתפרקותה של מערכת המשפט? האם שוטרים אי פעם יקבלו משפט צדק, רק בגלל שהמת הוא שחור והשוטר הוא לבן? מדוע שאנשים שפויים בדעתם ירצו בכלל לשרת במשטרה כאשר מעצם תפקידם כל עולמם מצוי בסכנה, לא מידי העבריינים, אלא מידי "צדק הרחוב" של התקשורת והמרחב הפוליטי? כך בדיוק קרה לפני כשבוע במיניאפוליס. אבל הפוסט-דמוקרטים כבר החליטו שהיה זה "רצח" כמו במקרים דומים בעבר. אין צורך בחקירות, אין צורך בניתוחי אירוע, גם אין צורך בהליך משפטי תקין. כבר היו דברים מעולם, בימיה  של הכנסייה הקתולית. זאת למרות שבמיניאפוליס מדובר בעבריין מועד שעמד נגדו צו מעצר על ניסיון לרצח, בעת שפלש לביתה של קשישה בכספה חשק והיא החליטה להפריע לו. הוא ניסה לחנוק אותה ללא הצלחה כי מישהו הפריע לו ולחברו לכן היא רק "קצת" איבדה את ההכרה. ואילו בעת המרדף המדובר, הוא היה חמוש באקדח בידו הימנית, אך התקשורת הסתירה זאת מעיני הציבור בעריכה מגמתית של סרטון הוידאו. עצוב שמרדף משטרתי מסתיים במותו של כל אדם, אך זאת שוב עילת שווא להבעיר את אמריקה ולדחוף את הרפורמה במשטרה שמי שמכיר אותה יודע שהראשונים להיפגע מהחלפת שוטרים בעובדים סוציאליים והורדה משמעותית של תקצוב המשטרה עד הפסקתו המוחלטת, יהיו האזרחים השחורים עצמם. הם תמיד משלמים את המחירים של המאבקים הפוליטיים הנערכים על גבם, החל מאבטלה וכלה בסכנה מוחשית לחייהם מכנופיות ועבריינים.  על פי דו"ח של האף בי איי, 90% מהשחורים נרצחים על ידי שחורים אחרים. ועל נושא זה חל טאבו בחברה האמריקאית. גם על העובדה ש-70% מהמשפחות האפרו-אמריקאיות הן משפחות חד הוריות ללא דמות אב. הבעייה האמיתית של השחורים הם שיעורי העוני הגבוהים, נשירה מלימודים, אבטלה, תלות מוחלטת במוסדות הרווחה, משפחות בלתי מתפקדות, שיעורי הריון מתבגרות גבוה, אימהות למספר אבות ועוד ועוד. אלה הבעיות עליהן צריך להתפתח דיון ציבורי נוקב, לא על "אלימות משטרתית" שהיא טיעון פוליטי בלבד.
בתרבות הפוליטית של היום, עדיף קשישה מתה ושוטר מת, מאשר ירי בעת מרדף אחר עבריין חמוש. הכס הקדוש איננו מסתפק בהליכים תקינים, כיאה לחברה מתוקנת שיש בה חוק ומשפט, על פיהם פעלו בכל המקרים בעבר ובהווה, מה שאכן נכון לעשות. גם במקרה זה השוטרת נעצרה ונפתחה כנגדה חקירה. ואם יהיה צורך, היא תעמוד למשפט אך אנחנו כאמור, תרבות ברגרסיה למאה ה-12. לא פלא שעל פי מחקרים, מדרג האיי קיו באמריקה ירד ב-7  נקודות והצלילה בתבונה ממשיכה.

כבימי הביניים החשוכים, גם היום ההמון מבקש את ליטרת הדם שלו על פשע "הכפירה", בכיכר השוק ההומה בלי לדחות אף לא רבע סיפוק. אפשר לנפנף מניו יורק ועד טימבוקטו במילים יפות ומפתות, אך הפוליטיקה בוערת והכנסייה נושפת בעורף המאמינים. אין כפירה, אם אין ממסד קנאי העומד בראש ומושך בחוטים. אך כן קיימת  כפירה, אם תנועה פוליטית נראית כמו דת ממוסדת בעלת כוח, שליטה, הון בלתי מוגבל ומשנה סדורה.

בכל מקרה, הדוקטורית היא זו שמתיימרת להסביר לנו הפלבאים הבורים נטולי התעודות, את תופעת "הגזענות הממוסדת" ואף להצדיק אותה. אך מי שאיננו רואה את התמונה הכוללת, מפספס את העיקר.
הס מלהזכיר בניתוח המלומד את העובדה שקרוב ל-50% מהשוטרים בארצות הברית הם שחורים. הס מלהזכיר שקרוב ל-70% מהשוטרים נרצחים על ידי עבריינים שחורים ומרבית השוטרים כלל לא נכנסים לשכונות מסוימות שם שולטות הכנופיות מחשש לחייהם. ועוד כל מיני עובדות אויבות אג'נדה, אותן לא אפרט כאן.
רוצים לדבר על "הגוונה - Diversification" עוד מונח אהוב במיוחד על ידי כנסיית הנעורות? אדרבא, אני בעד.
ראשית, "הגוונה" היא לא באמת הגוונה. היא תביעה לשיוויון בתוצאות בניגוד לשיוויון הזדמנויות. כלומר: חברה טוטליטרית של מיטת סדום. כי מי שלא יעמוד בתנאים הללו, יענש.
שנית, אם אנו כבר עוסקים במונח פוליטי זה, מה עם "הגוונה" באקדמיה לא רק לפי צבע, מין ומגדר, אלא הגוונה של דעות למשל? מה עם הגוונת דעות בתקשורת? הגוונת דעות בתרבות ובאמנות? הגוונת דעות בהוליווד? הגוונה בחינוך? הגוונה בעשרות ואף יותר ארגונים שלא למטרות רווח?האם אין זאת נשמת אפה של הדמוקרטיה? האם "הגוונת דעות" טרם עידן השיחדש, הוא לא מה שבשיח הישן קראנו לו "פלורליזם"? (אנחת געגוע).
במחשבה שנייה, בוודאי שיש באקדמיה המערבית הגוונה, אך היא בעלת גוון אחד בלבד. ובמסורת המוסר הכפול, אומרים ככה ועושים ככה.

נשוב לשני הישראלים: יזמית ישראלית מצליחה מאוד לפתע לא מבינה מדוע מאשימים אותה בגזענות כלפי עובדיה השחורים והמהגרים, למרות שהיטיבה עמם על פי מיטב מסורת הנדיבות הישראלית האופיינית. היא לא מבינה מדוע למרות שהייתה טובה ומיטיבה, חתמו העובדים על עצומה מרושעת נגדה והיא נשבעת שהיא בכלל "עיוורת צבעים" ואני כמובן מאמינה לה. איך אומרים אצלנו? זאת לא את, זה הם.
אם הבחורה החביבה הייתה טורחת להשכיל את עצמה ולקרוא למשל את רב המכר מ-2019 "השבריריות הלבנה" של רובין דה-אנג'לו, או מקשיבה לנאומה של שגרירת ארצות הברית באו"ם מלפני מספר ימים, לינדה תומס-גרינפילד ובו הצהירה מול פני העולם שכל מגילות היסוד של ארצות הברית מבוססות על "עליונות הגזע הלבן" (במילים אחרות ולא מכובסות: נאציזם) וש"ארצות הברית נגועה קשות בגזענות ממוסדת ואלימות משטרתית גזענית נגד שחורים", היא הייתה נחשפת לאמת; לקנאותה של דת נטולת אלוהים, המבקשת לשלוט ברפובליקה ובמקביל לכבוש לה עוד ועוד שטחים במרחב הגלובלי, בין היתר באמצעות האו"ם. במרחב הוירטואלי היא סיימה את הכיבוש.

דת הפוסט-דמוקרטיה הקנאית תנקוט בשילוב של אמצעי מסעות הצלב מימי הביניים ועד לאמצעי מרתפי השטאזי המודרניים. וכשאני אומרת "שטאזי" אין זאת דרמטיזציה מיותרת, או הגזמה פרועה, אלא תיאור נאמן של המציאות, כי זה בדיוק מה שנעשה לאנשים שנעצרו ב-6.1 ושהואשמו על לא עוול בכפם על "הסתה למרד" ועל "מעשי טרור כנגד המחוקקים". לא רק שהפריצה הייתה מהונדסת ועד היום אנחנו לא יודעים כיצד  נהרג שוטר שהתברר שהנרטיב של התקשורת והדמוקרטים הוא נרטיב שקרי, אף אחד לא עצר מבעדם של הנכנסים. נהפוך הוא. אנשי ביטחון ושוטרים הכניסו את הקהל פנימה, אל המלכודת.
חלקם נעצרו על פי זיהוי תווי פנים באמצעים טכנולוגיים, הושלכו לתאים צרים כשהם מבודדים מכל גירוי: רעש, אור, מפגש אנושי, כאילו חטאם מצריך ישיבה ב"שורת המוות". על מצעים ושמיכות, אין כלל מה לדבר. כך הם הוחזקו במשך 24 שעות והיו שהוחזקו בתנאים בלתי אנושיים אלה אף יותר מכך. מדוע אתם חושבים שאנחנו לא שומעים יותר על הלהט של אנשים כמו ברנדון סטראקה?
בכל מקרה, אור צור היזמית החביבה, לא רק שאיננה מבינה מה מתרחש מתחת לאפה, היא גם מנסה ללמד על עצמה סנגוריה שלעולם לא תצלח "אני בכלל קיבוצניקית ליברלית (מה שאנו מכנים "שמאלנית")", "אני בעצמי מהגרת ולכן מאוד רגישה", "אני בכלל עיוורת צבעים", "עזרתי, נתתי, שילמתי, עשיתי למען". המצב הסלים מבחינתה לאחר שניסתה להגן על העסק שלה בעת ההתפרעויות של בי אל אם.
מה זאת אומרת להגן? העסק שלך הוא השה לעולה שצריך להגיש את צווארו למאכלת המהפכה בכניעות וברצון.
כל התנצלות, הסבר, חיפוש הגיון, הם בבחינת בזבוז לריק של אוויר ומילים הנופלות על אוזניים ערלות. אין כפרה על פשע "הגזענות הממוסדת" של האדם הלבן. אין בנמצא כמה פסוקים של "אווה מריה" שיטהרו את האדם הלבן מהחטא הקדמון.
גם בברקלי המתחזקת בדת הנעורות, כמו המוסדות הרגרסיביים בכלל, לא מנסים להתבונן על המציאות, להבין אותה ולשנות את הניתן לשינוי ולקבל בענווה, בחוכמה ובצניעות את הבלתי ניתן לשינוי. הפוסט מודרניסטים של התיאוריה הביקורתית מנסים לשנות את המציאות להוויה אוטופית אך זו מתעקשת להיות מעוצבת בדמותם ובצלמם, שבינינו, היא לא משהו.

ב-2019 נערך באירלנד  על ידי העיתון The Irish Times סקר גדול שכונה "מסימני התקופה/הזמן". הסקר ביקש לבחון את הסתגלותם או אי-הסתגלותם של האירים לקצב המסחרר של השינויים הפוליטיים-חברתיים-תרבותיים העוברים בשנים האחרונות על תרבות המערב.
במילים אחרות: כיצד מתקבלת משנת השמאל הרגרסיבי שלה השפעה על כל אורחות החיים, על ידי הציבור האירי? עורכי הסקר כתבו במפורש שהשאלות הן שאלות  "פרובוקטיביות". כלומר: הם הזהירו מראש את בעלי הבטן הרגישה והלב השברירי, שילטפו לפני כן דובי או משהו בפינת הליטוף המרגיעה. ומה היא הגדרתה של פרובוקטיביות בהקשר זה? מילים, משפטים ואפילו מחשבות והגיגים שאינם עולים בקנה אחד עם "התקינות הפוליטית" או עם משנת הפרוגרסיה. השאלות אכן היו "פרובוקטיביות" מאחר שהאוזן שלנו הפכה להיות רגישה יתר על המידה בעידן בו השפה נמצאת תחת מתקפה חמורה.
בעידן שלנו אין כל יכולת ליצור שיח ציבורי ושיהיה נוקב וקשה ככל שיהיה, בנושאים טעונים ושנויים במחלוקת, כמו פשעים של שחורים כנגד שחורים - נושא טעון במיוחד, הגירה, נישואים חד מיניים, יחסים בין קבוצות שונות, זהות לאומית, הפלות ונושאים רבים אחרים. אפילו ה נסיון לשמור על ילדים צעירים בחברה המערבית של היום, נתקל במטר של גידופים, כמו "טרנסופוביה".
האירים מאוד לא אוהבים את השינויים העוברים על ארצם, כפי שניתן לראות בתוצאות המוצגות בתמונה מימין. קרוב ל-70% מכלל החברה האירית דוחים את רעיון התקינות הפוליטית. למעלה מ-60% גורסים שהכל קורה מהר מידי, כלומר: הם קשיי הסתגלות בכל רובד אנושי, שלא לדבר על חוסר הסכמה עם דעות מסוימות. התהליך כולו עומד בניגוד לדרך הטבע ולעקרונות הבסיסיים ביותר של תורות האבולוציה למיניהן.

חברה או תרבות בהן לא ניתן לדון בגלוי דווקא בנושאים הרגישים והשנויים ביותר במחלוקת, משום שגורמים פוליטיים בתוכן כופים את אופי השיח ואת לגיטימיות הנושאים בהם מותר או אסור לדון, נידונה לכלייה בדרך מכוערת ביותר. העולם החופשי הדמוקרטי הולך ונעלם. המתח בין הגזעים איננו הבעיה, הוא רק הסימפטום למחלה אנושה הרבה יותר שעלולה להרוג את המאכסן, אם זאת לא תטופל בדחיפות בטיפול הנכון.  

נ ב מה רע במונח העברי "מִקּוּם מֵחָדָשׁ" שהוא תרגום מילולי מדויק למונח המושאל רה-לוקשיין? כאמור "שפה יוצרת תודעה ותודעה יוצרת שפה".