מאת שרית שץ
פורסם לראשונה בפייסבוק, 10.4.2021
מי שנוהג לקרוא את הפוסטים שלי לאורך זמן לבטח יודע שאני חסידה גדולה של לימוד ההיסטוריה ושל האמירה שעם שאיננו יודע את עברו, עתידו לוט בערפל. כך גם תרבות שאיננה יודעת את עברה עתידה לוט בערפל.
יתרה מזאת, תרבות שאיננה יודעת את עברה, נידונה לחזור על שגיאותיו, עוולותיו וזוועותיו. לכן חשוב לי כל כך לתעד את ההווה, כי אין לנו מורה חשוב יותר מהנכתב בדברי הימים.
פרנקלין דלנו רוזוולט (1882-1945) או בכינוי החיבה שלו FDR, היה הנשיא ה-32 של ארצות הברית ושלט שליטה מוחלטת בפוליטיקה האמריקאית פנימה והחוצה. הוא אחד מהנשיאים הנערצים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. יש מי שמשווה אותו לנשיאים כמו ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן.
FDR נבחר לנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא היה הנשיא היחידי שכיהן בתפקידו 4 כהונות ברציפות, החל משנת 1933, מה שגרר בעקבותיו את התיקון ה־22 לחוקת ארצות הברית המגביל כהונתו של נשיא לשתי קדנציות בלבד. רוזוולט מת כשלושה חודשים לאחר שהחל את כהונתו הרביעית. לשם אגב חותר אובמה שאמר שהוא לא היה "מתנגד" לכהן כהונה נוספת. לכן הוא למעשה פועל היום כ"נשיא צללים" המניע את משטר ביידן-האריס..
מכיוון שרוזוולט היה נשיא דמוקרטי, שולטים הדמוקרטים מאז הגיח לזירה הפוליטית ובמיוחד אלה של היום, על הזיכרון והמורשת שלו בתודעה הלאומית והבינלאומית.
אך האמת איננה יכולה להיות רחוקה יותר מההיסטוריה המהונדסת והתודעה הכוזבת. שכן, למרות שאף די אר היה אהוב ונערץ כל כך, הוא היה גזען, אנטישמי ובמונחים של היום הוא היה נחשב לכ"גלוח ראש ואדום צוואר". מעטים בלבד יודעים שרוזוולט דגל ב"עליונות הגזע הלבן", כזו שלא הייתה מביישת את משנתו של הארגון הנאצי ק. ק. ק. שאף הוא מקורו במפלגה הדמוקרטית.
לפני שנכנס רוזוולט לבית הלבן, הוא כתב במאמרי דעה ואף דיבר בגלוי על "עירוב דם לבן ודם אוריינטלי" ועל הקפדה על צורות אחרות של "טוהר הגזע". במה דברים אלה שונים מהנכתב במיין קאמפף שנמכר באמזון תמורת 480 דולר? אם אכן יש הבדל, הוא נסתר מעיני.
האישה הראשונה, רעייתו של הנשיא האנטישמי, אלינור, שפעלה רבות למען שחורים, יהודים וזכויות אדם בכלל,
נהגה לנזוף בו ולהטיף לו על גזענותו הקיצונית. דבריה נפלו על אוזניים ערלות.
בתקופת כהונתו של רוזוולט, ניהלה הוליווד קשרים ענפים עם גרמניה הנאצית, באין מפריע, לבטח לא מצדו של הנשיא. על שיתוף הפעולה בין הוליווד לבין הרייך השלישי, עמדתי במאמר "לפני שהקולנוע הפך את עורו".
אני כלל לא אתפלא אם בפעילותה הקדחתנית למען זכויות אדם, ניסתה אלינור רוזוולט לחפות על הגזענות הבוטה של בעלה, ואולי אף לפצות עליה, בין אם במודע ובין אם לא. אין זה פלא שבבית הלבן של של הנשיא ה-32, חיה שלישיה, רק אחד מחבריה היה גבר.
אני מאמינה שאם לא הייתה מתרחשת המתקפה על פרל הרבור, יתכן מאוד שההיסטוריה הייתה מתפתחת לכיוון שונה לחלוטין, ויתכן שהעולם כולו היה דובר גרמנית ודברים אלה מעולם לא היו נכתבים. כי לא היה כל סיכוי שווינסטון צ'רצ'יל יכול היה להביס את גרמניה הנאצית לבדו. עד למתקפה היפנית על פרל הרבור, סרב רוזוולט לערב את ארצות הברית במלחמה כנגד גרמניה הנאצית.
הקמתה של מדינת ישראל גם היא הייתה לבטח נותרת בגדר חלום עתיק יומין בלתי ממומש והעין הייתה ממשיכה להיות לציון צופיה וכך גם "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". באיזו קלות ראש וחוסר הכרת תודה אנחנו מקבלים את עצם היותנו מדינה. עצם קיומנו כלל איננו מובן מאליו, למרות שכך אנחנו מתייחסים אליו בבחינת "איננו יודעים את ערכם של המים, עד שהבאר מתייבשת".
כמה תודה אנחנו חייבים לשר ההיסטוריה, לנשיא טרומן ולנשיא ויצמן. 
בהתפרעויות האמוק האלימות של אנטיפה ובי אל אם, שהתפרצו בארה"ב עם תחילת מגפת הקורונה, התרחשו האירועים בניצוח המפלגה הדמוקרטית שיזמה ועודדה אותם. הם כלל לא הסתירו זאת והשתמשו בתקשורת כדי לשפוך עוד שמן למדורה. העילה ושריקת הפתיחה להתפרצות הונדליזם השיטתי, הייתה מותו של ג'ורג' פלויד, עבריין מועד שהתנגד למעצר, בעת מעצרו על ידי שוטרים. בימים אלה נערך משפטו של השוטר דרק צ'ובין. בכירים בארגון BLM הצהירו שאם לא יורשע צ'ובין ברצח מדרגה ראשונה, רחובות אמריקה יעלו באש.
בין היתר נותצו פסלים ואנדרטאות בכל רחבי ארצות הברית, של אישים שהיו בעלי עבדים לפני 300 שנה, או שהיה להם קשר כלשהו לצבא הקונפדרציה. גם פסלו של כריסטופר קולומבוס סבל קשות מידי המתפרעים. בתי ספר ומוסדות שנקראו על שמות כל מי שנחשד בעבר בקשר כלשהו לעבדות, שינו את שמותיהם בחסות הדמוקרטים מאותה סיבה. "גזענים" הם כינו את את המנופצים. כל זאת במטרה למחוק כל סימן ועדות לעבר.
בשיטה זו נוקטים הדמוקרטים של היום ביחס למורשתו של הנשיא ה-45 שלבטח לא היה כולא 120,000 יפנים. אך המורשת המהונדסת שלו שתונחל לציבור, תהיה "גזען! דיקטטור! פשיסט! מיזוגן! הומופוב! קסנופוב!" כל המילון המוכר וידוע בו משתמש השמאל המערבי כאשר הוא עומד מול דמויות בעלות השפעה האוחזות בהשקפת עולם שונה. כי זאת "המורשת" אותה מנסים ליצור הדמוקרטים העושים הכל כדי למחוק כל עדות לעצם קיומו של הנשיא ה-45, כולל באתר הבית הלבן ובאינטרנט. זאת גם הסיבה מדוע הם מנסים בכל כוחם למנוע הקמת ספרייה על שמו של דונלד טראמפ, כנהוג לגבי כל נשיא אמריקאי.
מי שמוחק את האמת כדי ליצור נרטיב שקרי פעם אחת, לא יהסס לרגע לעשות זאת שוב ושוב ושוב. כי האדם הוא יצור של דפוסים החוזרים על עצמם. זיהוי הדפוס מן העבר, מאפשר צפיית ההתנהגות בהווה.
ומה עם מורשתו של FDR הנערץ כל כך? במהלך ההתפרעויות אף אחד לא העז לגעת בשמו או בפסליו של אף די אר, גם לא במפעלי ההנצחה שהוקמו למענו או במוסדות הקרויים על שמו. ננסי פלוסי דאגה לכך שלא תיפול שערה משערות הפרוטומה (פסל ראש) של רוזוולט. שמו ימשיך להיות נישא בפי כל, כי האמת היא אויבת הבורות והאג'נדה.
מי מדבר היום על כך שהיה זה אף די אר שכלא 120,000 יפנים אמריקאים במחנות הסגר? שששששש... דממה. מה שעשה רוזוולט ליפנים, עושים היום הסינים עושים לפאלון גונג, אלא שאמריקה של רוזוולט הקדימה אותם.
כמו בעבר כך גם היום, מעצב השמאל האמריקאי את התודעה הציבורית בדמותו ובצלמו. הוא משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, והם רבים מאוד, כדי "לטפטף" להמונים את הרעיון השקרי שתומכי טראמפ הגזעניים מבצעים פשעי שנאה ב"אסיאתיים", דבר שאין לו כל בסיס ושחר, למעט תעמולה.
לכך כנראה התכוון החכם באדם כשאמר "אין חדש תחת השמש". ואילו סבתי העירקית עליה השלום, הייתה אומרת "הים אותו ים והדמוקרטים אותם דמוקרטים". ממליצה מאוד לקרוא בהקשר זה את הפרקים המתורגמים לעברית של הספר "מאוחדים בשנאה: סיפור האהבה של השמאל עם טרור ועריצות".
ספר שיצא לפני כשנה וחצי, ונכתב על ידי ההיסטוריון היהודי רפאל מדוף, "היהודים צריכים לשמור על שקט: פרנקלין ד' רוזוולט, הרב סטיבן ש' וייז והשואה", עוסק בגילויי האנטישמיות והגזענות של הנשיא הנערץ. למותר לציין שהספר לא נרכש על ידי המוזיאון לשואה בארצות הברית. כי מי שמנהל היום את המוזיאון, הוא עוזרו הקרוב מאוד של אובמה שקיבל את הניהול כמתנת פרידה לאחר ששרת אותו נאמנה.
וחוץ מזה, למה לקלקל נרטיב? כי גם מבחינת הליגה נגד השמצה, הספר מעולם לא נכתב, עוד מינוי של אובמה. לכל פריץ, יהודי חצר משלו.
מדוף היה עדין מידי לטעמי, או שהתרגום עדין מידי, לגבי שמו של הספר. כי מה שרוזוולט אמר זה לא "היהודים צריכים לשמור על שקט" כאילו הלכו היהודים לספרית עיון והספרנית גוערת בהם על הרעש שהם מקימים. הנשיא האנטישמי אמר "היהודים צריכים לסתום את הפה". תרגום זה יהיה הרבה יותר נאמן לסגנונו של המקור.
ומי סייע בידיו של רוזוולט להשתיק את יהודי אירופה בשעה שאלה הלכו לתאי הגזים וניתן היה להציל רבים מהם, כולל את אנה פרנק? יהודי חצר כמובן. הרב סטיבן וייז, מנהיג יהודי שמחבר הספר רואה בו מלחך פנכה שרוזוולט ניצל כדי "לדאוג שהיהודים ישמרו על שקט".
מדוף כותב כי "רוזוולט ניצל את ההערצה שרחש וייז למנהיגותו ולמדיניות שלו, ותמרן אותו באמצעות דברי חנופה וגישה לבית הלבן". בתמורה לביקוריו בבית הלבן וליחס האישי שהעניק לו הנשיא כשפנה אליו בשמו הפרטי, וייז פעל להשתקת יהודים שתבעו לאפשר כניסה של יותר פליטים יהודים לארצות הברית.
הספר היחידי למיטב ידיעתי העוסק בחקר האנטישמיות והגזענות של אף די אר, נחשב כספר "שנוי במחלוקת", כי התוכן שלו איננו תואם את הנרטיב המומצא של השמאל האמריקאי. באווירה התרבותית-פוליטית השוררת היום, כל דעה או עובדה, ואף הוכחה שאינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה של השמאל, הופכות באופן אוטומטי להיות "שנויות במחלוקת".
אז אמריקה של הדמוקרטים לגמרי איננה אחרת. אף היא מפיצה היום תורת גזע, גם היא גזענית, ויש בה את הפוטנציאל להפוך למדינה פשיסטית שלא תהסס לכלוא 120,000 ואף יותר "מתנגדי משטר", כפי שהמציאות נגלית לנגד עינינו. קודם מצמידים להם תווית מאיימת, כמו "טרור ביתי" או "סכנה לביטחון הלאומי" והכליאה ההמונית מגיעה באופן טבעי לגמרי.
ולכן, מה שהיה הוא אשר יהיה, כי מהר מאוד יגיעו גם ליהודים "מלחכי הפינכה", מכיוון שהמפלגה הדמוקרטית הפכה להיות אנטישמית לא פחות מהנשיא הנערץ ביותר של אמריקה המודרנית, FDR, ומשנתו של לואיס פאראחן משגשגת ופורחת, זה רק עניין של זמן.
לפני כחודש וחצי נשאל הנשיא ביידן על ידי עיתונאי, שאלה שלא הוגשה לשינונו מראש, לכן, גם תשובתו לא הוכנה מבעוד מועד ואז ביצבצה לה האמת.
בעת מסע הבחירות לנשיאות, נשאל ג'ו ביידן מה כוונותיו בקשר לסין. ביידן ענה: סין איננה האויבת שלנו, היא מתחרה שלנו. אין לנו מה לחשוש ממנה. גם היטלר היה חבר שלנו - Our friend. חודשיים לאחר שנבחר לנשיא ה-46, הוא שוב נשאל מה יש לו לומר על רצח העם שנעשה באויגרים בסין הקומוניסטית. וכך ענה: אנחנו לא מתערבים במה שנעשה בסין. תראה, זאת נורמה תרבותית שונה משלנו.
כלומר: מחנות הריכוז לאויגרים והשמדת עם, זה רק עניין של נורמות תרבותיות. היטלר היה מאוד שמח אם צ'רצ'יל היה מתייחס להשמדה של העם היהודי כאל הבדלים בין "נורמות תרבותיות".
השוו את דבריו של ביידן על האויגרים, לדבריו של רוזוולט על אירועי ליל הבדולח. המילה "יהודים" לא עלתה על דל שפתיו של הנשיא הנערץ. הוא העיר הערה כללית שנשמעת יותר כמו צקצוק לשון צדקני, כדי לצאת ידי חובתו. ושוב בפעם המי יודע כמה אנו לומדים שדפוסים לעולם אינם משתנים.
אולי יום אחד, בעוד 200 שנה, מישהו שהאמת תהיה מספיק חשובה לו, יכתוב ספר על "הפרוטוקולים של זקני וושינגטון". מקווה שעד אז, אולי יבוא על האנושות עידן נאורות והתעוררות ואף אחד לא יכתוב על ספר כזה שהוא "שנוי במחלוקת".
