אתר זה עדיין בבנייה. בינתיים את מוזמנים ליהנות ממה שיש. שובו בקרוב.
באתר זה מכונסים תכנים בנושאים שונים ומגוונים, בהם אני מוצאת עניין. הם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי. בהיותי אוטודידקטית מובהקת, חשוב לי לציין שאין בידי תארים אקדמיים לנפנף בהם, או התמחות רישמית כלשהי, למעט הפרק על מחלת האראכנואידיטיס שהיא בתחום סמכותי. כל השאר הם תוצר של סקרנותי והצורך העמוק שלי לחקור וללמוד.
הדרתי עצמי ממגדלי השן של האקדמיה, למרות הצעות מפתות רבות במהלך חיי, כי אינני אוהבת את האקדמיה ואינני בנויה לבוא בשעריה. נהפוך הוא. אף פעם לא הייתי אדם קונבנציונאלי השוחה עם הזרם, לטוב ולרע. יש מחיר בצד הבחירה שלי, כמו לכל בחירה אותה אדם עושה בחייו. לא פעם נאלצתי לשלם מחיר בחיי על בחירה זו והיו מצבים בהם המחיר היה יקר. אך הייתי מוכנה לשלם כל מחיר על מנת להיות נאמנה לעצמי. החלק הילדי האומר "אני רוצה לבד" נותר בי כשהיה והוא ממאפייני האישיות שלי.
הכתיבה היתה מאז ומתמיד דרך הביטוי שלי, אם כי אינני מדירה עצמי גם מהתבטאות בשיח. לכן קראתי לאתר "בשיר ובאומר".
הצורך שלי לנהל דיאלוג עם עצמי ועם העולם, הוא צורך קיומי מאז עמדתי על דעתי. הקריאה היתה הערוץ שלי לעולם הידע. נולדתי בעידן טרום מסכים או טכנולוגיה כשילדים קראו ספרים מניר. בדורי, ילדים קראו לפני השינה את אנציקלופדיה מכלל או "תרבות". המילה הכתובה וגם זו הנהגית, היא שפתי. עד היום אני נותנת ביטוי לעולמי בעיקר בהייד פארק הוירטואלי ההולך ונעשה למרבה הצער, מצומצם ככל שנוקף הזמן, באמצעות כתיבת מאמרים בנושאים שונים המעצבים היום את המציאות התרבותית, הרעיונית, האידאולוגית, החברתית והפוליטית של המערב.
אינני משוררת, אך כתיבה יצירתית היא מטבע הדברים ניב נוסף בשפה שלי ונושא קרוב מאוד ללבי, הן כצורכת שירה והן ככותבת.
שירים אותם כתבתי מוצגים במדור "שרית שץ - שירים ועוד", כולל שירי ילדים להם קראתי "אבא, אימא, אני וכל השאר".
אחת הסיבות מדוע החלטתי לבנות לי אתר, היא כתב העת של החוג לשוחרי שירה "עיין ערך שירה". באתר ניתן למצוא את כל הגיליונות של כתב העת המקוון הראשון לשירה.
השירה מוצאת לה ביטוי גם במדור "משוררים על הַקַּוֶּנֶת". במדור זו אציג משוררים אהובים עלי במיוחד מהארץ ומהעולם. כמאמינה גדולה ברעיון שמאחורי כל אמן ובמיוחד משורר, עומדת ביוגרפיה שיש לה השפעות מכריעות על יצירתו, אנסה ליצור זיקה בין סיפור חייו של משורר לשירתו. במדור זה מופיעים עד כה משוררים כמו רומי, רוברט היידן האפרו-אמריקאי, שונטרו טניקאווה היפני ועוד.
באופן כללי אינני אוהבת פוליטיקה, למרות שהייתי חלק ממחנה השמאל, מרבית חיי הבוגרים. שזה הרבה. מר"צ על גלגוליה השונים, הייתה הבית הפוליטי והרעיוני שלי. היום אני חשה תחושה עמוקה של עצב ואובדן למראה הציביון של מפלגה זו.
כתיבתי על מה שאנו מכנים "פוליטיקה" איננה נובעת מתוך צורך פוליטי, כי אף פעם לא דחק בי הצורך להכריז על דעותיי הפוליטיות. אם פעם הייתי מחוברת לסדר היום ולאידאולוגיה של השמאל, בהווה אני כותבת כאנתרופולוגית המתבוננת על העולם ובעיקר על המערב המשנה פניו לבלי הכר. אינני אוחזת במשנה פוליטית סדורה, למעט משנה מוסרית-ערכית ופרגמטית השואבת בין היתר מאווירת המקום בו נולדתי, ובו נולדו לי ילדיי ונכדיי. מדינת ישראל היא ביתי וככזה, אני אוהבת אותה.
בעידן בו הכל פוליטי, החל מההתחממות הגלובלית וכלה בפרסומת לטמפונים ולסכין גילוח, והכל "גזעני" בסדר הזה, אין לי מנוס אלא לצלול לעומק הביצה הטובענית של השתנות פני התרבות המערבית ולומר את מה שיש לי לומר, גם אם במרבית המקרים אינני מקפידה על תקינות פוליטית אותה אני תופסת כמחלה חמורה של המערב. הדברים שיש לי לומר בתחום הפוליטי-תרבותי-חברתי-מוסרי, מכונסים במדור "ימין, שמאל ומה שביניהם". כל הנכתב בחלק זה של האתר, משקף את דעותיי השקפת עולמי בלבד, ואת יחסי לתהליכים השליליים העוברים על השמאל העולמי, ההופך יותר ויותר לטוטליטרי ולכן, לבלתי מוסרי. כשאני משתמשת בביטוי "השמאל המערבי" אני כוללת בתוכו גם את השמאל הישראלי.
מעבר לדחייתי המוחלטת את משנת השמאל כפי שהיא מתגבשת בשנים האחרונות, מבחינה אידאולוגית, פוליטית ובעיקר מבחינה מוסרית, אני מאמינה שרבים המגדירים עצמם כ"שמאלנים" נסמכים על הגדרה זו כפי שהייתה בעבר הרחוק, מבלי להשכיל להבין שהשמאל של היום איננו השמאל שלפני 15 שנה. הוא שינה פניו לבלי הכר.
במדור זה כללתי תת-קטגוריה העוסקת במשנה הרעיונית-פילוסופית-אידאולוגית של תנועת התיאוריה הביקורתית הפרוגרסיבית המוכרת יותר בשם המפתה והערב לאוזן "צדק חברתי", או כפי שאני מכנה אותה "כנסיית הנעורות" ובאנגלית Wokeness. לעניות דעתי, ללא הבנת התשתית הרעיונית-אידאולוגית של השמאל הפרוגרסיבי והשלכותיה מרחיקות הלכת עד כדי מלחמת תרבות, לא ניתן להבין את התהום הנפערת בין מה שהיה מכונה בעבר "שמאל" ו"ימין", מונחים שהפכו היום לבלתי רלוונטים.
ב-2011 נפגשתי עם הספר "מאוחדים בשנאה: סיפור האהבה של השמאל עם טרור ועריצות". ברשותו של הסופר ד"ר ג'מי גלזוב, תרגמתי 3 פרקים מהספר לעברית, ואף הם מוצגים באתר. מומלץ מאוד לקריאה למי שאיננו מצוי בהיסטוריה של השמאל המערבי.
כדור שני לשואה, נושא האנטישמיות ההולכת וגואה בשנים האחרונות, אף הוא נושא קרוב ללבי. לכן תמצאו באתר מאמרים בנושא, חלקם מקוריים וחלקם מתורגמים, בנושא זה.
את מרבית המאמרים המופיעים כאן, כתבתי במסגרת הרשתות החברתיות לאורך מספר שנים. אך בעידן בו אנו חיים כשהצנזורה מכבידה את ידה על חופש הביטוי, המצפון והדעה, חותרת תחת הדמוקרטיה ופוגעת בזדון בחירות האדם, החלטתי לכנס את המאמרים באתר פרטי, לפני שאלה יעלמו לנצח מהמרחב הוירטואלי. סרטוני יו טיוב על תרגומם טרחתי במהלך השנים, נמחקו לעד מערוץ היו טיוב שלי, בכל מיני טענות בלתי רלוונטיות ולבטח אנטי דמוקרטיות.
נושא נוסף קרוב ללבי בשל נסיבות חיי היא מחלת הארכנואידיטיס בה לקיתי למרבה הצער לפני מספר שנים, בעקבות התערבות רפואית בהיותי אחות צעירה. בעבר הקמתי אתר ובו מידע מגוון ועשיר על המחלה, אך אתר זה כבר איננו קיים.
בשל הכרותי מהתנסות אישית את המציאות הקשה עמה מתמודדים חולים בארכנואידיטיס ובני משפחותיהם, אני מודעת לחסר העצום במידע נגיש בשפה העברית. לכן מוקדש באתר פרק מיוחד למחלה מהיבטיה השונים, "ארכנואידיטיס - המחלה היתומה" מתוך צורך להקל על סבלם של חולים, והעלאת מודעות בקרב הציבור ואנשי מקצוע לקיומה.
נושא נוסף הוא פילוסופיה ובודהיזם. במשך מספר שנים למדתי את הבודהיזם באופן עצמוני, ואילו פילוסופיה עניינה אותי מאז ומתמיד. מאמרים בתחום זה ניתן למצוא בפרק "בודהיזם ופילוסופיה".
מקווה מאוד שתהנו מהשהייה באתר שלי, אותו אני מכנה "הספרייה" ותמצאו את התכנים המוצגים בו מעניינים, מעוררי מחשבה ובעיקר, מרחיבי דעת.
תודה על שביקרתם.
מי שמעוניין ליצור אתי קשר, יכול לעשות זאת באמצעות הדוא"ל שלי This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. ואשמח לחזור אליו.
שלכם, שרית
